טעמי המנהגים — פרק נ״א

טעם. שאומרים פסוק ואנחנו נברך יה אחר תהלה לדוד שהוא במזמור קט"ו. משום שאמרו חז"ל כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב ולכן אנחנו אומרים שנזכה לברך יה גם לעולם הבא. ב"י סי' נ"א. ועוד טעם. לשלשולי הללויה בתר הללויה. כל בו:

קונטרס אחרון שהוא בן עוה"ב. בספר פורת יוסף כתב בשם הגאון מוהר"א מבראד דמה דאיתא בש"ס כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב. היינו שאינו אומר רק ג"פ ולא יותר שאינו שונה בשביל חסרון כוונה. וע"ד שאמר הבעש"ט זלה"ה דהחוזר ושונה בשביל חסרון כוונה כאלו ח"ו ממעט במציאותו ית' כי אין לך דבר שלא יהא בו מציאות השם יתברך אפי' במחשבה חיצונית שם יש ג"כ ניצוצות קדושות ובאת המחשבה כדי להעלותה. ואם יחזור ויאמר פעם שנית אז הוא יורה שבפעם הראשון לא הי' שם שום מציאות השם והרי הוא מקצר במציאות השם גלל כן לא יאמר פעם שנית. ובספר בנין יהושע פירש בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר מרדכי מטשערנאביל זצוק"ל הזוהר בגין דאיהו חד איהו בלא וא"ו הה"ד קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. כי בכל הקפיטל של תהלה לדוד יש בכל פסוק וא"ו כמו ארוממך אלוהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד. בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד. גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר. וכן היא בכל הפסוקים. לבד מהפסוק הזה קרוב ה' לכל קוראיו אין שם וא"ו באמצע הפסוק. והענין הוא כי הוא"ו הוא ריבוי כי כל השבחים שבאשרי יכול האדם לומר גם לפני מלך בו"ד אך השבח של הפסוק קרוב ה' לכל קוראיו. היינו לכל קוראיו בפעם אחת זה א"א למלך בו"ד דאם ארבעים אנשים יבקשו בפ"א כ"א מבוקשו זה יבקש פרנסה, וזה שיעזרוהו משונאיו וכדומה, א"א למלך שישמע לכולם בפ"א אבל הקב"ה יכול לשמוע מכל העולם את בקשותיהם בפ"א אף אם הם שונות זו מזו. ומשום זה לא כתיב וא"ו בהפסוק דקרוב ה' לכל קוראיו דלא שייך בזה שום ריבוי. וזהו פי' הזוה"ק בגין דאיהו חד איהו בלא וא"ו הה"ד קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. כלומר בגין דאיהו חד. אחד יחיד ומיוחד שרק הוא יכול לעשות דבר אשר מלך בו"ד אין ביכולתו לעשות זאת. איהו בלא וא"ו ומפרש מהו הדבר הה"ד קרוב ה' לכל קוראיו ביחד לכל אשר יקראוהו באמת: ובספר תשב"ץ סי' רנ"ה כתב באשרי תמצא בכל פסוק לאחר האתנחתא וא"ו חוץ משני פסוקים חנון ורחום. וקרוב ה' שאין בהם וא"ו אחר האתנחתא וסימנך ח"ק בגימט' גיהנם ורמז לך שכל האומרו שלשה פעמים בכל יום אינו רואה פני גיהנם: ובשם הבעש"ט זי"ע שפי' הפסוק רצון יראיו יעשה הכוונה כי לפעמים האדם מבקש ומתפלל על דבר שהוא לרצון לו והשי"ת צופה ומביט אחרית הדבר מראשיתו כי ברבות הימים יצמח מזה דבר שהוא לא טוב עכ"ז רצון יראיו יעשה תיכף. וגם אח"כ בבוא הדבר שהוא לא טוב גם אז ואת שועתם ישמע ויושיעם להפכו לטוב.