טעמי המנהגים — פרק נ״ט

טעם. שנוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון של ק"ש כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכווין ולפיכך נוהגין לקרות פסוק ראשון בקול רם כדי לעורר הכוונה. לבוש סי' ס' סעי' ה':

קונטרס אחרון ואין זה בזיון כלל. ובספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' נ"ו כתב דבין ישתבח ליוצר אור אומר ברכה שעל רעם וגם בהוב"ש אומר:

באימה ופחד גדול. ובספר דעת משה (מטות) כתב וז"ל במדת היראה לבד א"א לעבדו כי חלילה הי' בטלים במציאות. וכמו ששאל אחד את הרב הצדיק מו"ר מו"ה זוסיא זצללה"ה ללמדו איך לעבוד ד' ביראה. והוריד הרב בידו ונפל אותו האיש על פניו ארצה. ולא יכול לקום על עמדו מגודל היראה עד שהניף הרב ידו אזי קם על עמדו. רק צריך לצרף מדת אהבה בכדי שנוכל להיות קיימים ותתקיים נפשנו בקרבינו. ובספר זרע קודש (תצוה) כתב בשם הגאון הקדוש מהר"ש מאסטראפאלי זצוק"ל כי אהבה ויראה מצטרפין אותיותיהם חצי תיבה מזו והראש התיבה. וכן מזו תצרפם. וכן חצי השני מב' תיבות תצרפם. ויהי' ג"כ צירוף יראה אהבה. ובספר בני יששכר כ' בשם תלמידי הבעש"ט זצוק"ל האדם א"צ לטרוח רק אחר הירא"ה ואהב"ה תבוא לו ממילא מן השמים כי דרכו של איש לחזור אחר אשה אשת חיל יראת י"י: ובספר מאור עינים (שמיני) כ' בשם הבעש"ט ז"ל שכל הפחדים אפילו בבעלי חיים המגיע לאדם הוא כוונת השם ב"ה להפחידו כדי שיזכור לירא את השם. ואם האדם חכם ומתבונן בזה אז אין שום דבר המפחידו להרע לו מחמת שבתחילה היתה כוונת השם ב"ה להפחידו לא משום שיענשו ע"י הפחד. כ"א שמפחד זה יבא לירא ולפחד מהשם. וכן יעשה האדם. אבל אם האדם לא יתבונן בזה ולא יפחד וירא מהשם אז בא עליו הרעה שהי' מפחד ממנו. וזהו אשרי האדם מפחד תמיד. היינו שבכל הפחדים המגיעים עליו עי"ז הוא ירא מהשם ומפחד ממנו תמיד ואז אשרי לו: ובספר אמרי צדיקים מהרב הצדיק הק' מוהר"ר דוב בער ממעזריטש זצוק"ל זי"ע כתב משל ע"ז לאיש חיל שבאו לקראו אל המלך. החכם אינו מדבר עם השליח כלל. והשוטה התחיל לשחק עמו ולשטות ולהבל יגיעו. כך כל הדברים הבאים להאדם הן יראה הן אהבה ילך להמלך ית"ש.