טעמי המנהגים — פרק ס״א

טעם. שאנו מוסיפין בשכמל"ו. דאמר ר"ש בן פזי' ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים וכתיב הקבצו ושמעו וגו' בקש יעקב לגלות את הקץ לבניו ונסתלקה ממנה שכינה אמר ח"ו שמא יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, וכיצחק שיצא ממנו עשו, אמרו לו שמע ישראל פירוש אבינו ה' אלהינו ה' אחד כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וזה שאמר פעם שנית ושמעו אל ישראל אביכם כלומר מאמר זה שהוא ברוך שם כבוד מלכותו כו' יהא קבלה בידכם. וענו ואמרו כן אמרי רבנן היכי נעביד נמרי' לא אמרי משה לא נמרי' אמרי יעקב התקינו שיהי' אומרים אותו בחשאי. פסחים דף נ"ו ע"א:

קונטרס אחרון אמרי יעקב. להבין למה אמרה יעקב ולא אמרה משה ולהבין המשל הנאמר שם משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה, תאמר יש לה גנאי, לא תאמר יש לה צער, התחילו עבדי' והביאו לה בחשאי. איך המשל דומה לנמשל דמה צער יש לנו בהעלמו ומה גנאי יש לנו באמירתו אבל הענין הוא כי אמרו (חולין דף צ"א) חביבין ישראל יותר ממה"ש דמה"ש מזכירין את השם אחר ג' תיבות וישראל אחר שני תיבות וישראל אומרים פעמים בכל יום ומה"ש פעם אחת ביום. ואמרי לה פעם אחת בשבת. ואמרי לה פעם אחת בחדש. ואמרי לה פעם אחת בשנה. ואמרי לה פעם אחת בשבוע. ואמרי לה פ"א ביובל. והענין הוא כי כפי קרבתם להקב"ה כן ענין הזכרת השם ואמירת השירה. וישראל דבקים בה' וקרובים מאד לה', אומרים אחר שני תיבות ובכל יום פעמים אבל מה"ש שאינם קרובים כ"כ אומרים אחר שלש תיבות ורק פעם אחת ביום. והיותר רחוקים פ"א בשבת. והרחוקים עוד יותר פעם אחת בחדש וכן לכלן. ולכך יעקב שראה שנסתלקה ממנו שכינה וא"כ רחוקים עכשיו מהשכינה והשבטים לא ידעו זאת וחשבו שיש כאן השראת שכינה כפעם בפעם ואמרו שמע וגו' והזכירו השם אחר שני תיבות ויעקב הרגיש בזה וחשש אולי לא הזכירו עכשיו השם כדין לאשר כי עכשיו כאן הסתלקות השכינה ולכך פתח ואמר בשכמל"ו כדין המזכיר ש"ש שלא כדת. אבל בימי משה הי' השראת שכינה וכבוד ה' היה במחנה יפה הזכירו אחר שני תיבות ולא חשש לומר בשכמל"ו. ואנן בגולה מסופקים אי נסתלק השכינה או שוכן אתנו בגולה כדכתיב השוכן אתם בתוך טמאותם. ולכך אנו מסופקים אי לומר בשכמל"ו או לא ולכך הטיבו אשר אמרו כמשל בת מלך כו' נימרי יש לנו גנאי כי מורה על הסתלקות השכינה מאתנו ח"ו, לא נימרי יש לנו צער כי אולי באמת אין השראת שכינה כ"כ והזכרנו השם שלא כדת. לכך תיקנו לומר בחשאי לבל נהיה לבוז. יע"ד ח"א דף נ'. ובצל"ח פסחים דף נ"ו כתב יש לדקדק אטו שבח אחד יש לנו שאנו אומרים מה שלא אמרו משה הלא יש כמה פיוטים שאנו אומרים שחברו הפייטנים, ולא יהיה יעקב אבינו כאחד מהפייטנים שניחוש מלומר השבח ששיבח סבא קדישא ישראל סבא עבור שלא אמרו משה, רק נראה שעיקר הקפידא שנפסיק באמצע דברי משה בשבח שלא אמרו הוא כמו בשכמל"ו שאנו מפסיקין בו בין שמע לואהבת בזה יש קפידא שלא אמרו משה. ומזה הטעם למדתי זכות על קצת קהלות הנוהגים כשמתפללים בערב ר"ח אחר תפילת יו"כ קטן אומרים שמע ישראל וגו' בשכמל"ו הכל בקול רם. וקצת קראו עליהם תגר. ואני אמרתי כיון שאין אומרים רק פסוק ראשון אין קפידא שאין כאן הפסק באמצע דברי משה עכ"ל: