מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםטעמי המנהגים — פרק ס״ו
טעם. שנוהגין שהרב בעיר קורא בקול רם פרשת ציצית שהוא יציאת מצרים. משום דיציאת מצרים דאורייתא ולאו כל אדם יכוין בקריאתו לכן הרב אומר בהגבהות הקול לעורר הכוונה. כרם שלמה בשם ספר אחד:
קונטרס אחרון
ע"י תפלתו. ובספר תולדות אהרן להרב הצדיק הקדוש מוהר"ר אהרן מ"מ דק"ק זיטאמיר זצוק"ל לימים נוראים כתב וז"ל צריך ליזהר בכל השנה ובפרט בר"ה ויוה"כ להתפלל סתם בפירוש המלות ולא כאותם המתפללי מתוך סידור האריז"ל ואינם יודעים בין ימינם ושמאלם בשום כוונה והם מכוונים כוונת זרות. רק העיקר שיהי' האדם שפל ברך ולהתפלל פשוט בפירוש המלות ולדבק עצמו אל האותיות התפלה. והאותיות עצמם הם באים למעלה ונעשים הכוונת והיחודים מעצמם. כי מי שאין לי גילוי אליהו ורוח הקודש האיך יכול לכוון בצירופים ויחודים. נמצא הכלל הוא רק לדבק עצמי אל האותיות ומהאותיות בא הארות הקדושה אל האדם ואח"כ יכול להתפלל בדביקות ע"ש. ובלקוטים שם כתב שמעתי מאדמו"ר הגאון בוצינא קדישא אור עולם ז"ל ששמות הלע"ז הם עיקר הכוונות. וזה הדבר גדול הוא.
ובספר מגן אברהם להרב המגיד הקדוש מטריסק זצוק"ל כתב ששמע מאביו הרב המגיד הקדוש מו"ה מרדכי מטשערנאביל זללה"ה שאמר בשם הבעש"ט זצלה"ה שאם אפי' האדם אינו יודע שום כוונה רק שהוא מתפלל להשי"ת מחמת שהוא צוה כך להתפלל לפניו אף שאינו יודע אפילו פי' המילות עכ"ז תפלתי בוקעת ועולה עד לרקיע. והענין הוא כי התיבות הקדושים של תורה ותפלה יש בהם קדושה עליונה מאד אם יוצאים מהגרון לש"ש ולשם פעלם ועושין בזה תיקונים גדולים בעולמות העליונים.
ובספר יסוד האמונה פי' בשם האריז"ל הפסוק ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו. שהתפלה ישראלית פועלת בגבהי מרומים אפי' בלי שום כוונת הלב ודייק מלשון ויפתוה"ו שהקב"ה נתפתה בתפילתן של ישראל אפילו הי' רק בפיהם ולבם לא נכון עמם:
ובספר נועם מגדים (במדבר) פי' בשם מוהר"י ז"ל באמרם שנים שנכנסו לבהכ"נ וקדם אחד מהם ויצא כו' דהכוונה שנים על גוף ונפש שנכנסו לביהכ"נ להתפלל וקדם אחד מהם. היינו הנשמה השכל שיצא ושוטט בחוצות בעסקי העולם טורפין לו כו' כי נפשו בכפו בעינן:
ובפרשת (שלח) כ' שהמגיד אמר להב"י הקדוש שבק"ש בקדושה תשרוף כל הרהורים הבאים לך ותהי רק במחשבות קדושות כל היום ע"ש במגיד משרים. וכתב שם וזהו ענין יונתן בן עוזיאל עוף הפורח נשרף בהבל פיו. עוף הוא הס"א ע"ד ובני רשף יגביהו עוף ומחשבה זרה תעופף בלב ומוח האדם שלא לרצונו והן הן ההרהורים שעליהם אמרו ז"ל אין אדם ניצל מהם בכל יום. וזה נשרף בהתלהבות אש הקדושה דק"ש כו' ע"ש. ובספר בוצינא דנהורא פי' ואתה עיף ויגע וכו' ר"ל שאין לך זריזות לתורה ולעבודה רק תמיד אתה עיף ויגע סימן הוא שלא ירא אלקים אתה.
ובספר דברי משה (בא) כתב שמעתי מפי קדשו של מורי החסיד האלהי הבעש"ט ז"ל שהזהיר על הזריזות והמהירות בעסק התפלה לאנשים כערכו בכדי שינצל מן מחשבות זרות ואמר בשם גיסו הרב החסיד מ' גרשון קוטבר ז"ל שאמר משל יפה על האנשים שאינם שוהים א"ע בזה שאינם מרגישים כלל בתפלתם אם הי' במחשבה זרה אם לאו ע"ש:
ובספר שארית ישראל פי' הפסוק השולח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו. השולח הוא לשון הפשטה. אמרתו הוא מלשון לבוש כידוע. והפי' הוא שמפשיט לבושי הגשמיות שלו שיש לו הזדככות החומר אז עד מהרה ירוץ דברו שיכול לאמר ולדבר דברי התפלה במהירות עכ"ל:
כתב בספר אור המאיר (תצוה) וז"ל שמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה שהי' אומר עבירה גדולה ביד הציבור כשהש"ץ אינו מאריך בניגונים ורוצה לסיים איזה ענין מהתפלה והם מאריכים בתפלתם ומעכבים על ידו מלהשפיע. ואם ימתין עד כלותם ויסיימו הציבור בתפלתם בין כך ובין כך יחלש המוחין אצלו ולא יהי' לו אח"כ מוחין חזקים להשפיע אל השכינה. וא"כ מה מאד צריכין הציבור להזהר ולהשמר שלא יגרמו ככה ח"ו ויאבדו טובה הרבה: