טעמי המנהגים — פרק ע״ח

עוד טעם. דזיל בתר טעמא למה לא יתפלל בקול רם. מפני שאז אינו מאמין בהקב"ה שהוא יודע מחשבות אבל אם הוא מודה בזה בהתחלתו יכול להתפלל בקול רם. ואפשר לזה תקנו חז"ל בנוסח התפלה של ר"ה ויו"כ לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות ואתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי. וא"כ אנו מודים שהקב"ה יודע מחשבות לכן אנו מתירין להתפלל בקול רם. שם:

קונטרס אחרון רפא נא לה. בספר נחלת יעקב פי' מה שביקש משה אל נא רפא נא לה. ע"ד שאנו מתפללים רפאנו ה' ונרפא. כי ענין הרפואה הוא בשני אופנים אם הקב"ה מרפא בעצמו ולא ע"י שליח אזי רפואה היא לגמרי אבל הרפואה ע"י שליח אז מוכרח החולי ההוא לבוא על איש אחר. וזה שביקש משה אל נא רפא נא לה. שהקב"ה ירפא אותה בעצמו ולא יצטרך צרעתה לבוא אל אדם אחר: ובס' בני יששכר כ' בשם הזוהר עז"ה הנה מה שאנו אומרים רפאנו י"י וארפ"א (ירמי' י"ז) ל"ל למימר וארפא. כי כשהרפואה באה ע"י רפא"ל וסייעתו הנה הוא מלאך לעשות שליחותו ורצון קונו. הנה רפואתו אינה בטוחה לעולמי עד כי רצונו ומאוייו לעשות עוד רצון קונו בשליחות. משא"כ כשהרפואה הוא ע"י השי"ת בעצמו היא רפואה בטוח לעולמי עד. וז"ש רפאינו י"י. אתה בעצמך. וארפא. רפואה עולמית. בני יששכר. ובסי' בוצינא דנהורא פי' רפאנו ה' ונרפא. כי בזמן החורבן אין השם שלם שנאמר כי יד על כס י"ה. וזה שאנו מבקשים רפאינו ה'. תרפא לנו את ה' ונרפא ממילא.