טעמי המנהגים — פרק צ׳

טעם. שתיקנו לנו הקדמונים לומר בסוף תפלת י"ח פסוק שרומז בו שמו של אדם. שהפסוק מתחיל ומסיים באותיות התחלת וסיום שמו. כי השם של אדם רומז על בחי' חיותו שיש לכ"א מישראל חלק אלקי קדוש. ואת זה לעומת זה עשה אלקים. וח"ו כשהס"א מתגברות נופלים שמות בנ"י בגלות בין הס"א ואוה"ע ובזה שאומר הפסוק בסוף תפלת י"ח שמתחיל ומסיים באותיות התחלת וסיום שמו בזה הכח יקח את שמו מבין הסט"א שלא יהי' בגלות ביניהם ויהי' שמו רק בקדושה. זרע קודש:

קונטרס אחרון מצילו מגיהנם. ובספר משפט צדק כתב בשם הסידור שחיבר המקובל הגדול מוהר"ר הירץ זצללה"ה קבלה בידינו אשר פסוק המתחיל בשם איש דהיינו כמוני ששמי נפתלי נ' בראשו י' בסופו והיינו פסוק נדבות פי רצה נא ה' ומשפטיך למדני טוב להזכירו בדרך ההולך או עסק את עמיתו הן בלימוד הן בכל חפץ.