מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מורה באצבע — פרק קמ״ד

אחר שיענה אמן על ברכת קדוש לא יפסיק בדבור עד שיטעום וכן אחר ברכת המוציא לא יפסיק עד שיטעום ויזהר בזה מאד שאם הפסיק בדבור קודם טעימת המוציא והדבור היה שלא מענין השלחן כגון טול כרוך צריך לברך פעם אחרת: