ספר האורה — חלק ב 48

בוכיצד הוא עושה, לוקח פת ומניח על גבו בשר או ביצה או דג כשהן מבושלין, ומזכה לכל בני העיר על ידי אחר, או על ידי בנו ובתו הגדולים, או על ידי אשתו, ולוקח מיד מי שיזכה להם ומברך על מצות עירוב, ואומר בדין יהא שרא לן לאפוקי ולבשולי לתקוני ולאטמוני ולאדלוקי שרגא מיומא טבא לשבתא, לנא ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת. ומיחד לו מקום:

גפעם אחת הניחו [בבית רבי] עירובי תבשילין ערב יום טוב, למחר ביום טוב ראשון מצאו הפת לבדו שנשאר, והבשר שעמו נאכל, והרצו דברים לפני רבי, ואמר אילולי לא באו לפנינו עד למחר לא (תהא) [היה] תקנה בדבר. אבל עכשיו יש תקנה:

דדאמר רב מניח אדם עירובי תבשילין מיום טוב לחבירו ומתנה ולקח בשר מן הקערה שלפניו ואחת מן הככרות. ואמר הכי אם היום חול ולמחר קודש הרי זה עירוב, ואם היום קודש ולמחר חול אינו אנו צריכין לכך ואין בדברי כלום. בדין יהא שרא לן וכו':

הוייחד לו מקום: