להיות כו' ונוהגת כו'. היינו לבעלה וגם טמאה לענין טהרות כל דיני' כדין הזב והזבה מטמאה מו"מ ובהיסט וטמא' בה' מיני דמים כל שבעה וא"צ לספור ז' נקיים ודם הנדה מטמא לח ויבש הן להיות בעצמה טמאה הן לבעלה ולטהרות והדם בעצמו ג"כ אה"ט ומטמא לח ויבש. ודע דאף אם לא ראתה מה' מיני דמים מכל מקום אם הוא מן המקור הדם טמא ומטמא את האשה טומאת ערב לטהרות ולא לבעלה ע' פ"א מה' מו"מ בר"מ שדבריו מגומגמין בענין מקור מקומו טמא ועיין פ"ה מהא"ב ובנוב"י מן התורה יו"ד סי' צ"ו האריך לברר דברי הר"מ ואינה אלא ראשון לטומאה ולטהרות ומראה טהורה אינה סותרת בזיבה והוי רק כנוגע ע"כ פשיטא לי דאינ' משתלחת רק ממחנה שכינה כמגע שרץ וא"ד לב"ק שחייבת' התורה שמשתלח חוץ לב' מחנות במס' פסחים התם הוא רואה אבל כאן אין לה רק דין נגיעה כאדם אחר שנגע בדם נדה ממש ואינו משתלח רק חוץ למחנה שכינה כנלע"ד פשוט. וטומטום ואנדרוגינוס שראו נדות טומאתם בס'. ואם טומטום ראה לובן טומאת ערב ודאי הוא טמא ממ"נ אם זכר הוא מטמא בלובן ואם נקבה טמאה טומאת ערב. אך באמת לא כל לובן מטמא בזכר רק כביצה המוזרת לענין זיבה אבל לא כמראה המבואר שם בר"מ אין טמא כלל. ואנדרוגינוס שראה לובן ג"כ טמא טומאת ערב מס' אם הלובן אינו כזיבה אך א"י אם רואה מזכרותו אפשר ל"ש לומר מקור מקומו טמא וצ"ע. ואם ראה לובן כבר כתבתי דהוא ס' וגם כתבנו דאם ראה אודם מזכרותו א"י מה אידון בו ע"ש. וכל הנשים אף שפחה מטמא בנדה לכל הדינים חוץ מעכו"ם שאינה מטמאה בנדה קודם ג"ש וי"א ולאחר ג"ש וי"א בלאו הכי הרי היא כזבה לכ"ד. אך אפילו דמה מטמא דוקא לח ואינו מטמא יבש ולא כמו בישראלית שהדם מטמא ג"כ יבש עיין ר"מ פ"ב מהלכות מו"מ. ודע דחז"ל גזרו על הנדה ועל הזבה אם אין להם ווסת שיהא מטמאין מעל"ע או מפקיד' לפקידה אם הי' הפקידה תוך מעל"ע וטומאת מעל"ע מטמא מו"מ ואפילו כ"ח בהיסט ל"ג אלא לתרומה ולקדשים ולחולין ל"ג. טומאה זו אין שורפין עליה תרומה קדשים ול"ג אלא על הודאי אבל טומטום אנדרוגינוס שראו ל"ג עליהם טומאת מעל"ע וד"ז הוא מהירושלמי דנדה מובא במל"מ פ"ג מהמו"מ ור"מ ז"ל השמיטו. ודע דנדה וזבה אין מטמאין מן התורה עד שירגישו ובלא הרגשה אין טמאין מן התורה לא לבעלה ולא לטהרות מכל מקום נ"ל כיון דפסקינן דמקור מקומו טמא אם כן בודאי טמאה טומאת ערב בלי הרגשה אח"ז ראיתי בס"ט שכ' כן וע"ש שפלפל באורך שתוך ז"נ אפילו ראתה בלי הרגשה דעתו שסותרת יום א' ואפשר לדעתו אם ראתה בלא הרגשה כיון דהוי כמו רואה דסותרת יום א' אפשר דמשתלחת ג"כ חוץ לב' מחנות כב"ק והדברים ארוכים מאוד ע"ש פלפול עצום. ולכאורה ק' לפמש"ל דהפולטת ש"ז מחמת דהוי כרואה משתלחת מחוץ לב' מחנות אם כן האבעי' בנדה דפולטת ש"ז רואה הוי או נוגעת דקאמר דנ"מ לסתור ולטמא בכ"ש ולטמא בפנים ע"ש אמאי ל"ק נ"מ נמי להא אם משתלחת מחוץ לב' מחנות ונראה מזה דאינה משתלחת משני מחנות דדוקא ב"ק מרבה מקרא פסחים דס"ז זב וכל זב לרבות ב"ק ואפשר דוקא הוא בעצמו אבל שאר טומאות אינן בד"ז או מקרא אחרינא שמביא שם בגמ' ע"ש ובלא רבוי המקרא לא ידענא דהוא קיל מזב דזב אה"ט והנהו אינם אלא ראשון לטומאה וצ"ע. וגם אשה הנבעלת דטמאה מגזירת הכתוב כמ"ש צ"ע אם משתלחת משני מחנות דהיינו ממחנה לוי' ג"כ וצ"ע. גם דע דנדה טבילתה בליל ח' לא קודם ואחר ליל ח' טובלת בכל עת שתרצה כמ"ש לעיל ואי"ה בלאו דנדה בפ' אחרי נאריך בזה:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים