להקריב כו'. מוסף ר"ה היה פר ואיל ושבעה כבשים עולות ושעיר חטאת נאכלת כמפורש בפ' פנחס ושם בפרשה אמר הכתוב מלבד עולת החודש כו' כי ר"ה הוא ר"ח ג"כ והיו מקריבי' מוסף זה חוץ ממוסף דר"ח אך בכתוב מבואר מלבד עולת החודש ולא כתיב ג"כ מלבד חטאת החודש ע"כ אפ"ל דלא היו מקריבין רק שעיר א' דהיינו של י"ט וחטאת ר"ח אינו קרב כלל בר"ה ע"כ דעת רבינו משולם הובא בתוס' ר"ה דף ח' ע"ב ד"ה שהחודש כו' דלא היו מקריבין שעיר חטאת של ר"ח בר"ה ור"ת הקשה עליו מתוספתא דחשיב י"ב שעירים דר"ח וגם בקדושה דמוסף יסד הפייט הקלירי מוספי חודש עשתי עשר דהיינו פרים שנים ואיל אחד ושבעה כבשים ושעיר חטאת והשיב ר"מ לר"ת כו' ונראה שגם הר"מ חזר בו וסובר דהיו מקריבין שני שעירים וכ"נ מדברי הר"מ פ"ט מהתו"מ שכתב בא' בתשרי מקריבין מוסף היום כו' יתר על מוסף על כל ר"ח. נראה מדבריו דהיו מקריבין מוסף של ר"ח כמו בכל ר"ח ובפ"י ובט"א החזיקו בדעת הרבינו משולם דלא היו מקריבין אלא שעיר א' ולא קשיא מהתוספתא דזה תלוי בפלוגתא דר"י ור"ש במשנה ראשונה דשבועות דלר"י דסובר דשעירי הרגלים ושעירי ר"ח מכפרין על שאין בה ידיעה בתחלה ולא בסוף אם כן שעיר הרגלים ושעיר ר"ח כפרתן שוה אם כן א"צ להקריב שני שעירים כמבוא' בזבחים דף ז' שעירי עצרת למה באה לטומאה שאירע בין זה לזה אמור מעתה ראויין היו ישראל להקריב קרבנותיהם בכל עת ובכל שעה אלא שחיסך הכתוב כו' וע"כ לא אמרינן הכא אלא גבי עצרת דגלי קרא דיהיו שני שעירים אבל כאן דלא גלי קרא אדרבא כתיב מלבד עולת החודש ולא הזכיר [חטאת] אם כן נוכל לומ' דלא הי' צריך שני שעירים כיון דכפרתן שוה אבל לר"ש בשבועות דסובר דשעירי הרגלים מכפרין על שאין בה ידיעה ושעירי ר"ח מכפרין על טהו' שאכל את הטמא אם כן אין כפרתן שוה וצריך להקריב שניהם אם כן התוספתא אתיא כר"ש ע"כ חשיב י"ב שעירים לחדשי השנה אבל אליבא דר"י יכול להיות סברת רמ"ש אמת דלא היו מקריבין אלא שעיר אחד ע"ש וער"מ פי"א מה' שגגות דפסק כר"י דכפרת שעירי הרגלים ור"ח שוים אם כן לפי סברתם אפשר דהר"מ ג"כ ס"ל הכי. אך מדבריו כאן ודבר זה אי הוי ס"ל הי' צריך להשמיענו בפירוש ע"כ ברור דהר"מ ס"ל כסברת ר"ת ועיין בט"א שחזר בו וכתב דאליבא דר"י ור"מ דסוברים דכפרתן שוים היו ג"כ שני השעירים דאל"ה למה כתבה התורה שעיר בר"ה הא בלאו הכי מקריבין משום ר"ח אע"כ דגזירת הכתוב דבעי שני שעירים וכ"ש לר"ש דסוב' דחלוקין הם בכפרתן ודאי צריך שנים אך לר"ש בן יהודא דסובר דר"ה מוסיף על כפרת ר"ח עיין בשבועות שם אם כן כשמקריבין מוסף ר"ח קודם צריך להקריב מוסף ר"ה אח"כ אבל אם מקריבין מוסף ר"ה קודם א"צ להקריב אח"כ מוסף ר"ח ואתיא סוגיא דר"ה דהחודש מתכסה כו' לפי גי' רמ"ש בתוס' כר"ש בן יהודא והתוספתא אתיא ככולהו תנאי אם כן דעת הר"מ ג"כ כן דאף אליבא דר"י היו מקריבין שני שעירים דגלי קרא ע"ש בדבריהם. וראיתי בס' נדפס מחדש ואינו ת"י לעיין בו וכפי העולה על זכרוני מביא ראיה שמקריבין שני שעירים בר"ה מהש"ס דיומא דף ג' ע"א דמפלפל שם הש"ס לענין פרישת שבעה לכהן אמרינן שם אימא עצרת כו' ומפרקינן שם דנין פר אחד ואיל א' לאפוקי עצרת דשני אילים נינהו ובתוס' מקשו נימא דנין שני שעירים דהיינו יה"כ דמקריבין שעיר הפנימי ושעיר החיצון משני שעירים דגבי מלואים הי' ג"כ שני שעירים דמלואים ושעיר ר"ח ועצרת לא היה אלא שעיר א' ותירצו דגם בעצרת הי' שני שעירים שעיר דמוסף ושעיר דשהל"ח לפי מה דפסקינן כמבואר לעיל ואח"ז מקשה הש"ס דלמא בעי פרישה לר"ה דג"כ פר אחד ואיל אחד ומשני שם ע"ש ואי נימא דלא הי' אלא שעיר א' בר"ה אם כן הדק"ל דנימא דנין שני שעירים משני שעירים לאפוקי ר"ה דלא הי' אלא שעיר אחד לבד אע"כ דגם בר"ה הי' שני שעירים והנה איני עומד בסוגיא זו לפלפל בה ובפרט שאין הספר בידי וכמדומה שהוא בס' אילת אהבים עה"ת. ולפמ"ש לעיל נוכל לומר דהש"ס מקשה לר"ש דמודה דבעי שני השעירים ואין כאן מקומו להאריך. והנה מבואר בש"ס פ' כל התדיר ובר"מ פ"ט מהתו"מ דסידור הקרבתן מוסף של ר"ח קודם למוסף ר"ה מפני שהוא תדיר ואם חל בשבת מוסף שבת קודם ואחריו מוסף ר"ח ואחריו מוסף של ר"ה. ודע דאף דחטאת קודם לעולה מפני שהוא מקודש וכתבתי לעיל במצוה דמוסף חג הפסח דבכל הי"ט במוסף היו מקדימין השעיר קודם הפרים והאילים והכבשים דהם עולות דחטאת קודמת לעולה אם כן לכאורה בר"ה אפ"ל ל"מ דמקריבין השעיר במינו קודם העולות כגון מוסף ר"ח מקריבין השעיר קודם ומוספי ר"ה השעיר קודם אלא אפילו השעיר השני של ר"ה קודם לעולות של ר"ח נהי דעולות ר"ח תדיר מכל מקום החטאת מקודש ותדיר ומקודש שניהם שוים ואיזה שירצה יקדים אם כן השעיר של ר"ח לעולות ר"ח צריך להקדים דהם שוים בתדירות ומקודש יותר מעולות והשעיר של ר"ה אם ירצה מקדים לעולות ר"ח כי תדיר ומקודש איזה שירצה יקדים אך באמת אינו כן אלא דעולות ר"ח מפני מעלת התדיר קודמים לשעיר של ר"ה אף דהוא מקודש וד"ז מבואר בתוס' זבחים דף צ' ע"ב ד"ה תדיר ומקודש שהקשו מאי איבעיא להו תדיר ומקודש איזה מהם עדיף הא ממשנה שמעינן לה דתנן מוספי שבת קודם לר"ח נראה דעולות של שבת קודם אף לשעיר דר"ח אף דהחטאת מקודש ותי' כיון דעולות שבת קודמות לעולות ר"ח משום תדיר קודמות נמי לחטאת שהשוה הכתוב עולה דמוסף עם החטאת עכ"ל אם כן מבואר להדיא מדבריהם דמוסף הקודם יש לו מעלת קדימה על המאוחר אף על החטאת אם כן לפ"ז סדר הקרבה דר"ה שחל להיות בשבת שני כבשים דשבת קודמים לכל משום תדיר ואח"ז כשרוצה להקריב מוסף דר"ח יקדים השעיר של ר"ח קודמת לעולות מחמת מקודש ואח"ז יקריב פרים ואילים וכבשים דר"ח ואח"ז בא למוסף דר"ה יקדים השעיר דר"ה קודם לעולות ואח"ז מקריב העולות. הכלל כ"א במינו חטאת קודמת אבל התדיר כגון מוסף שבת או ר"ח דוחה מעלת מקודש לענין חטאת אף דבכ"מ קי"ל תדיר ומקודש שוים מכל מקום גבי מוסף השוה התורה חטאת לעולה והתדיר קודם כנ"ל:
והנה ביו"ט של ר"ה יש חילוק בענין השיר אכתוב לך עיין בר"ה סוגיא דנתקלקלו הלוים בשיר מבואר שם דבר"ה היו אומרים במוסף שיר שנתקן ליו"ט זה הרנינו כו' ובתמיד של בה"ע היו אומרים ג"כ שיר אחר שנתקן ליום זה לא של חול ואמרו קול ה' כו' ובתמיד של שחר לא התקינו חכמינו זכרונם לברכה שיר של יום טוב כיון דברוב השנים לא היו באים עדים עד אחר תמיד של שחר ע"כ אמרו בשחרית שירה דיומא כמו בכל יום. והנראה מזה דבכל יום טוב היה שיר של יום טוב ולא אמרו שירה דיומא ולא נתפרש בש"ס מאי השירים שאמרו וגם נראה דכל יום טוב היו אומרים שיר א' בשחרית ובמוסף ומנחה אך גבי ר"ה מבואר שם שהיו אומרים במוסף שיר יום טוב ובמנחה שיר יום טוב אחר כמו בשבת דמבואר שם דתמיד ש"ש ומוסף ותשבה"ע היו חלוקים בשירים דלכל קרבן היו אומרים שיר אחר ע"ש ועיין מגן אברהם סי' קל"ג כתב ג"כ דמשמע מדברי הגמרא דביום טוב לא היו אומרים שיר של חול אף בתמידין כמבואר כאן רק בר"ה בתמיד ש"ש לא התקינו שיר יום טוב ועיין בסוכה נ"ד ונ"ה מבואר שם לפי המסקנא דיום שהי' בו כמה מוספים כגון ר"ה שחל להיות בשבת דהי' ג' מוספין לא היו אומרים אלא שירה א' וער"מ פ"ו מהל' תו"מ ופ"י מהלכה הנ"ל וברש"י דנ"ה ד"ה בחה"מ של סוכות כו' פירש"י מה היו אומרים בשיר המוספים כו' נראה דוקא בשיר המוספים היו אומרים שיר של יום טוב שנחשב שם אבל לא בתמיד ש"ש ובה"ע. ולכאורה לפמ"ש מבואר בהדיא בר"ה דהיו אומרים ביום טוב שיר של יום טוב אף בתמידין ואפ"ל שיצא לרש"י מהברייתא המבואר לעיל דשיר של ר"ח דוחה שיר של שבת אם חל ר"ח בשבת ומקשה הש"ס הא תדיר קודם ומתרץ לידע שהוקבע החודש בזמנו. וא"כ אי נימא דביום קדוש היו אומרים שיר אחר כל היום אם כן אם שיר של ר"ח דוחה של שבת ומתני סתמא נראה דדוחה כ"ה ובאמת כדי לפרסמו שהוא ר"ח די בפ"א בשחרית אע"כ דשירים של ר"ח ויו"ט לא נתקנו אלא במוסף אם כן השיר של ר"ח שדוחה הוא רק פ"א במוסף ושייך שפיר כדי לפרסמו. אך לכאורה אין ראיה דמבואר שם והאי היכירא עביד והתנן איברים כו' ומשני תרי היכרי עבדי כו' אם כן נוכל לומר דרצו לדחות כ"פ שיר של שבת מפני ר"ח כדי לפרסמו. אך בודאי יצא לרש"י מאיזה מקום ולא ידעתי מקומו. אך כדי שלא לסתור ש"ס דידן דמבואר להדיא בר"ה דביום טוב היו אומרים שיר של יום טוב נראה דיש חילוק דביום טוב שהוא יום קדוש התקינו שיהא אומרים שיר חדש בכל היום הן בתמידים והן במוספים אבל בחה"מ וכן בראש חודש דעיקר הוא המוסף והם ימי חול ועיקר המצוה היא המוסף אף אם נאמר דחה"מ אסור בעשיית מלאכה מן התורה מכל מקום ראינו לענין קריאת התורה דשוה לר"ח ועיקר היכר במוסף ע"כ לא תיקנו שיר חדש אלא במוסף אבל ביום טוב תקנו שיר חדש גם בתמידין מפני כבוד היום. והנה בסוגיא דסוכה נראה מבואר אם חל יום טוב או חה"מ בשבת אין אומרים שיר של יום טוב כי שיר של שבת הוא תדיר ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אף לדחות. אך בר"ח שחל בשבת היו אומרים שיר של ר"ח במוסף לפמ"ש דבר"ח לא תקנו שיר חדש אלא במוסף והטעם מבואר שם אף דשבת הוא תדיר מכל מקום אומרים שיר של ר"ח לידע שהוקבע ר"ח בזמנו ולשון הר"מ פ"ז מהתו"מ כדי לפרסמו שהוא של ר"ח ומלשון הגמרא לידע שהוקבע החודש בזמנו ומפרש רש"י להיכירא כו' דרוב ב"א לא ראו חידוש הלבנה נראה מלשונו דדוקא בחודש שנראה בזמנו דהיינו יום שלשים צריך פרסום אבל אם החודש מלא ונקבע ראש חודש ביום א' ושלשים אין צריך פרסום דיום ל"א הוא ר"ח אף בלא ראיית הלבנה. וכ"נ מלשון הגמרא בזמנו וידוע במסכת ר"ה דחודש בזמנו היינו יום ל' אך מכל מקום נראה דאין חילוק דברייתא סתמא מתנייא דשיר של ר"ח דוחה משמע בכ"ע אף דאיקבע ר"ח ביום ל"א ע"כ כתב הר"מ לשון לפרסמו שהוא ר"ח והאי טעמא שייך תמיד. והנה בר"ה דהוא ר"ח צריך ג"כ פרסום אם כן אם חל ר"ה בשבת שיר של ר"ה דוחה שיר של שבת כדי לפרסם אם כן חילוק יש בין כל המועדים וחה"מ אם חלים בשבת שיר של שבת דוחה אותם מפני שהוא תדיר חוץ מר"ח ור"ה שהם דוחים שיר של שבת כדי לפרסם שהוא ר"ח או ר"ה ומכל מקום בר"ח ובר"ה לא נדחה שיר של שבת לגמרי כי כבר כתבתי דנ"ל דבר"ח לא תקנו שיר של ר"ח רק במוספים אם כן בתמידים אומרים שיר של שבת ובר"ה מבואר בש"ס דלא תקנו שיר של ראש השנה רק בתמיד של בין הערבים אבל לא בתמיד של שחר ואומרים שיר של שבת בתמיד השחר. והנה שם בסוגיא דסוכה מבואר השירים שהיו אומרים בחול המועד סוכות יום ביומו ומסקינן שם דאם חל שבת בא' מהם היו אומרים שיר של שבת ונדחה שיר של חה"מ מפני ששבת תדיר וצ"ל השיר שנדחה ביום א' וימוטו שהוא השיר של יום אחרון של חול המועד נדחה לגמרי ע"ש ונלע"ד דוקא בשירים הנאמרים שם דכל השירים שייכי אהדדי על כל יום ויום כמבואר שם דשירים הללו הם על ניסוך המים וזמן מעשרות ע"ש ברש"י אם כן השיר אף שלא אמרו אותו ביומו נוכל לאומרו ביום ב' מחה"מ כי הם ענין א' אבל בשיר שתקנו ליו"ט כגון ביום א' וח' של סוכות או פסח ועצרת אם כי לא נתפרש לנו השירים מכל מקום נראה דאם חל שבת בא' מהם ונדחה השיר של יום טוב מפניהם אין לו השלמה לומר אותו השיר בחול המועד דאפשר דהשיר מדבר מכבוד היום לחוד ואין שייך לאמרו ביום אחר אך השירים שנזכרו שם שייכי אהדדי ושפיר יש לו השלמה ביום שאחריו ע"כ אינו מבואר בברייתא דאם חל יום ראשון בשבת דימוטו נדחה כי אפילו חל יום ראשון דסוכות בשבת מכל מקום אמרינן ביום א' דחה"מ השיר שנתן לו כנלע"ד. ואני מסופק בשבת שיש לו שלשה שירים דנתקנו כולם ליום השבת ושייכי אהדדי כי הם ליום א' ומבואר בר"ה דבשחרית אומרים מזמור שיר ליום השבת ובמוסף אומרים הזי"ו ל"ך בכל שבת פרשה א' וחוזר חלילה ובמנחה אז ישיר ומי כמוך ואז ישיר דעלי באר והם חוזרים חלילה בג' שבתות והנהו כולם שייכים ליום שבת אם מוסף של שבת נדחה ממקומו כגון שחל להיות בר"ח דשיר מוסף פ' אחד מהזיו לך נדחה ממקומו אם אומרים השיר הזה של מוסף במנחה ושיר של מנחה נדחה ממקומו כי הוא שייך למנחה גם כן כמו ימוטו ידחה וכבר כתבתי כי בר"ח אינו נדחה השיר אפילו בכל יום רק השיר דמוסף אבל בתמידין אומרים השיר של יום או לא ושיר של מוסף נדחה ובמנחה אומרים השיר שנתקן אז ישיר כו' ולא מצאתי זה מבואר. וצד הראשון נראה יותר דהוא דומה לגמרי לחה"מ סוכות דשיר האחרון נדחה. בין כך וב"כ הא דמבואר בש"ס דר"ה שהראשונה אומרת א' שניה חוזרת שתים דהיינו בשיר מוסף יש ששה פ' הזיו לך ואומרים אותו בששה שבתות כל שבת פ"א ושירה במנחה היא שלשה פרשיות ואומרים בג' שבתות לכל שבת פ' אחת האי כללא ל"ד דפעמים שחל ר"ח בשבת אם כן הזיו לך הוא בשבע שבתות דבשבת א' אמרו שיר דר"ח והתחילו במנחה פעם ג' הפרשות. וכן נאמר דבמנחה משלימין השיר מוסף אם כן השיר של מנחה היו אומרים בד' שבתות ובשבתות ה' וא"ו זיין היו מסיימין השיר של מנחה והשיר הזיו לך הי' מסיים בששה שבתות ע"כ לאו דוקא אלא עפ"י רוב. אך לא ידעתי דאין זה נקרא רוב כלל כ"א חל ר"ח בשבת נתקלקל הסדר תמיד כי הי' ר"ח וק"ל. ונלע"ד אם חל ר"ח בשבת שהי' השיר דשבת נדחה במוסף משלימין אותו במנחה ואומרים שני פרשיות פ' אחת דמוסף ופרשה דמנחה דאינו דומה למה שמבואר שאין אומרים אלא שיר א' דוקא בשירים מחולקים כגון מוסף סוכות שחל להיות בשבת דכ"א נתקן בפ"ע או ר"ח שחל בשבת דאין אומרים שניהם אלא שיר א' בלבד אבל הנהו כולהו שייכים לשבת ורשות לומר יותר וחז"ל תקנו לומר פ' אחת בכל שיר מכל מקום בכה"ג דשיר נדחה אומרים במנחה פרשה דמוסף ופרשה דמנחה כיון דהם מענין א' וכולם שייכים לשבת וראיה דס"ד בגמרא דר"ה דהזיו לך אומרים בשבת א' וכן אז ישיר כו' אומרים בשבת א'. אך הביאו ראיה מברייתא דאומרים בששה שבתות אבל במקום דא"א רשות לומר במנחה שתי פרשיות ולא הוי כמו בסוכה דאין אומרים שתי שירות כי זה הוי שיר א' של שבת אם כן משלימין אותו במנחה ולא נתקלקל הסדר מהזיו לך וממנחה כנלע"ד ורבותינו לא ביארו לנו הדינים הללו עד יבוא מורה צדק. והשיר שהיו אומרים בר"ה מבואר בש"ס דר"ה בסוגיא שם דבתמיד ש"ש היו אומרים שירה דיומא ובמוסף היו אומרים הרנינו כו' ובמנחה היו אומרים קול כו' יחיל מדבר ואם חל ר"ה ביום ה' דשירה דיומא הרנינו ובאו עדים קודם תמיד ש"ש היו אומרים בשחרית הסירותי מסבל כו' ובמוסף הרנינו ואם באו עדים אחר תמיד ש"ש אומר בשחר הרנינו מספק אף על פי שחוזר וכופל את הפרק אם יבאו עדים וצ"ל במוסף ג"כ הרנינו כו' ע"ש ולשון הר"מ פ"ו מתו"מ ה"ט במוסף של ר"ה אומרים הרנינו כו' ואם חל להיות בחמישי אומרים הסירותי מסבל כו' נראה קצת מדבריו דאם חל בה' אומרים במוסף הסירותי כו' ובאמת בש"ס מבואר שאומרים בשחרית הסירותי עכצ"ל דכוונת הר"מ ג"כ כן וקיצר בלשונו. וכן מבואר שם בלחם משנה שהקשה על הר"מ למה השמיט דין זה שאם באו עדים אחר תמיד ש"ש אומרים הרנינו אף על פי שחוזר וכופל ע"ש כמבואר בש"ס. אחר כתבי כ"ז מצאתי בס' עשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו במאמר אם כל חי ח"ב סי"ח כתב שם שרק בר"ה נתקן שיר של יום טוב במנחה אבל בכל המועדים לא נתקן שיר של יום טוב רק במוסף ובר"ח נתקן גם במנחה שיר של ר"ח כדי לפרסם שהוא ר"ח ועיין במפרש יד יהודה שכתב דאמרינן בסוכה היפוך ממ"ש ואיני רואה ראיה. והנלע"ד כתבתי דבכל יום טוב תיקנו שיר של יום טוב בתמידין ג"כ חוץ מר"ח וחה"מ וכדי לפרסמו שייך בחל בשבת כמ"ש לעיל באריכות כנלע"ד בעזה"י:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים