ספר החינוך — פרק ל״ו

שֶׁלֹּא לִגְנֹב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל – שֶׁלֹּא לִגְנֹב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ יג) לֹא תִּגְנֹב, וּבָא הַפֵּרוּשׁ שֶׁבְּגוֹנֵב נְפָשׁוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר (סנהדרין פו, א)

שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה נִגְלֶה הוּא.

דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ (הרמב"ם הלכות גנבה פ"ט הלכה ו') אֵין חִלּוּק בֵּין גָּדוֹל לְקָטָן וּבֵין אִישׁ לְאִשָּׁה, דְּנֶפֶשׁ מִכָּל מָקוֹם מַשְׁמַע. וְדִין הָאָב הַגּוֹנֵב בְּנוֹ אוֹ הָרַב אֶת תַּלְמִידוֹ, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק י"א מִסַּנְהֶדְרִין. וְאִסּוּרָהּ נוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְגָנַב נֶפֶשׁ, חַיָּב חֶנֶק, וְהוּא שֶׁמָּכַר אוֹתוֹ נֶפֶשׁ, שֶׁכֵּן בָּא הַפֵּרוּשׁ (סנהדרין פ"ה ב') שֶׁאֵין הַחִיּוּב חָל עָלָיו עַד שֶׁיִּמָּכֵר, שֶׁכָּתוּב אַחֵר מְגַלֶּה עָלָיו, דִּכְתִיב וְגוֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ מוֹת יוּמָת (שמות כא טז)