ספר החינוך — פרק ס״ד

שֶׁלֹּא לְהוֹנוֹת הַגֵּר בְּמָמוֹן – שֶׁנִּמְנַעְנוּ שֶׁלֹּא לְהוֹנוֹת הַגֵּר בְּמָמוֹן, שֶׁאִם יִהְיֶה לָנוּ עִמּוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלֹּא לְהוֹנוֹת אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב כ) וְלֹא תִּלְחָצֶנּוּ, וְאָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא (שם) לֹא תִּלְחָצֶנּוּ בְּמָמוֹנוֹ. וְזֶה הַלָּאו נוֹסָף עַל הַלָּאו שֶׁיִּכְלְלֵהוּ עִם יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם, שֶׁהֵם בְּלָאו דְּאוֹנָאַת מָמוֹן, וְנִזְהַרְנוּ עָלָיו בִּדְבָרִים וּבְמָמוֹן מִן הַטַּעַם שֶׁכָּתַבְנוּ. כָּל מִשְׁפָּטֶיהָ בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת לָזוֹ. וּבְלָאו דְּאוֹנָאַת מָמוֹן בְּיִשְׂרָאֵל נִכְתֹּב קְצָת פְּרָטֵי הַהוֹנָאָה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם (שם).