לשבות כו'. עמש"ל בדיני הלאו וכאן כתבה התורה עשה והעובר ע"ז חייב סקילה וכרת כמש"ל. ולכאורה בלאוין שאין בהם כרת דנדחים מפני עשה דעדל"ת כתבה התורה עשה גם כן ואין ע"ד עול"ת כידוע אבל בלאו שיש בו כרת ומב"ד דבלאו הכי אינו נדחה אם כן ל"ל העשה אך נ"מ לענין שמחויב להביא עולה עם החטאת דעולה מכפרת על עשה עיין זבחים דף ו' ע"ב. והנה לקמן מ' שכ"א גבי עשה דשביתת יום טוב כתב הרב המחבר דנוהג בנשים ג"כ אף דה"ל מצות עשה שהז"ג מכל מקום כיון דאיכא לאו ג"כ מוזהרים על העשה אף שהזמן גרמא והתוספות קדושין סוגיא דמצות עשה שהזמן גרמא חולקים ע"ז וסוברים דבכ"ע אין הנשים מוזהרים על העשה כמש"ל וע' משנה למלך בסוף הספר אם כן לשיטת הרב המחבר כאן גם כן מוזהרות על העשה. וקשה למה לא כתב כאן במצוה הקודמת דנוהג בזוב"נ כדרכו והיא נ"מ כמש"ל. ולכאורה לשיטת התוס' דנשים אין מוזהרות בעשה דיו"ט דהו"ל הזמן גמרא אם כן אפשר בשבת ג"כ אין מוזהרות. אך אפ"ל דבעשה שיב"כ או מב"ד אף דהו"ל הז"ג מכל מקום נשים חייבות לכ"ע בעשה וגם התוס' מודים לזה. שו"ר בשער המלך פי"ב מה' יום טוב פלפל בזה ולא עיינתי בדבריו רק לפ"ר. ונראה שם מדבריו דגם בעונש כרת מכל מקום תלוי בפלוגתא הרהמ"ח ותוס' בקדושין אם כן לדבריו לדעת התוס' אין הנשים מוזהרים על העשה בשבת ג"כ ולדעת הרהמ"ח מוזהרים כמו ביו"ט. וצ"ע אמאי לא כתב הרהמ"ח ד"ז כאן דנוהג בנקבות מטעם שיש בו לאו עכנלע"ד דבעשה שיש בו לאו וכרת כ"ע מודים אף התוס' דמוזהרים בעשה ומכל מקום צ"ע אמאי לא כ' הרהמ"ח ד"ז דנוהג אף בנשים וצע"ק.
והנה העשה זו בכל המלאכות שיש בהם כרת ומב"ד כגון הל"ט מלאכות ותולדותיהם אבל במלאכות שאב"כ ומב"ד רק לאו כגון מחמר ותחומין עיין לעיל פ' בשלח הבאתי בשם רשב"א יבמות דא"ע בעשה בלאוין אלו דלאו בכלל שביתה נינהו ודעת התוס' דגם בלאוין האלו עוברים בעשה דתשבות. והנה באלו הלאוין שאב"כ ומב"ד אם הנשים מצווים על העשה לשיטה זו דיש בהלאוין ג"כ עשה זה ודאי תלוי בשיטות הללו לד' הרהמ"ח דכל שיש לאו מוזהרים בעשה ג"כ מוזהרים בעשה כאן. ולדעת התוס' שהבאנו לעיל אין מוזהרים בעשה רק בהלאו. ומבואר בדברי הר"מ פכ"א מה' שבת ה"א ז"ל נאמר בתורה תשבות אפילו מהדברים שאינו מלאכה ובמ"מ מביא ד' רמב"ן דחוץ מהמלאכות המנוים עוברים בעשה בשבותים והכתוב מסר לחכמים ע"ש [אמנם דעת רוה"פ דשבותין רק מדרבנן וכן מקח וממכר גזרה שמא יכתוב וער"ן כתובות פ' אף על פי בהא דאמר ר"א אתפסוהו מטלטלין שהקשה הא הוי קנין וקי"ל דאסור לכנוס אלמנה בשבת משום דהוי כקונה קנין. וכבר אמרתי בזה דלק"מ דהא כיון דאיסור קנין בשבת הוא משום שמא יכתוב ומצינו גבי מוצא חמץ במועד דשורפו ול"ח דילמא אתי למיכל משום דהוא עצמו מחזיר עליו לשורפו וא"כ ה"נ כיון דצוה להתפיס מטלטלין משום דא"א לכתוב בשבת כתובה אם כן ל"ש ביה חשש קנין שמא יכתוב דהוא עצמו מחזיר עליו שלא יכתוב וע"כ מתפיס מטלטלין ודו"ק] ולכאורה בעשה זו שאין לאו בהם למה יהיו נשים מוזהרי' דה"ל מ"ע שהז"ג ואין בהם כרת ולא לאו ואפשר דבאמת אין הנשים עוברים בעשה מן התורה אך ל"מ בשום קדמון ואחרון לחלק בין אנשים ונשים בזה. ונראה לפמ"ש דנשים מוזהרים על כל פנים בל"ט מלאכות דחייבים סקילה או אפילו במלאכות שאין בהם סקילה בלאוין לשיטת תוספות קדושין אם כן מוזהרים נשים על עשה זו ממילא מוזהרים אפילו במקום שאין לאו דמבואר בשבועות ד"כ דנשים חייבות בקד"ה משום היקישא דזכור ושמור דבדיבור א' נאמרו וכל שישנם בשמירה כו' אם כן מה זכור ושמור דהם שני דברות רק כיון דבדיבור א' נאמרו אמרינן היקישא מכ"ש בעשה א' דתשבות שכולל כל המלאכות שיש בהם מב"ד ג"כ והם מוזהרות בודאי איתקש המלאכות שיש בהם עשה לחוד כיון דהיא מצוה א' בודאי היקש גמור הוא ע"כ נשים חייבות בהעשה בכ"מ אך כ"ז אם העשה שייך בנשים או כשיטת הרהמ"ח או כיון שהיא בכרת כמ"ש אבל אי אמרינן דבכ"ע פטורים הנשים ממ"ע שהז"ג אם כן העשה לא קאי עליהם כלל ול"ש היקש אם כן נהי דבכל המלאכות מוזהרים מכח הלאו של שבת אבל באותן השבותין שאין בהם רק עשה נשים אין מוזהרות דה"ל מ"ע שהז"ג אם כן נ"מ גדולה בד"ז אם נשים מוזהרות על עשה שהזמן גרמא במקום כרת או לאו וה"ל להרב המחבר להשמיענו הדין כאן וצ"ע:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים