מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםספר התרומה — סימנים 130
אדין שכיב מרע הנותן גט על מנת שימות יאמר כן הרי זה גיטך ואם לא מתי לא יהא גט ואם יעמד מחליו הרי הגט בטל. ואם אחר כן יחלה יעשה גט אחר ואם רוצה שתהא מגורשת בגט ראשון ישים זמן בתנאי ויאמר אם מתי עד זמן פלוני ואפילו למאן דאמר אין בריר' בגט של שכיב מרע שיש בו תנאי כשר ודין גט של גוסס אם יכול לדבר כשר וצריך ליזהר שיהיה פקח בשעת כתיבת גט שלא יהא מטורף כעין חולה. שפעמי' אינו יודע מה מדבר כעין רישבייר בלעז והוה ליה כשוטה ואין הגט כלום וצריך ליזהר שלא תתייחד עמו כל ימי חליו דכיון שאין הגט נגמר עד שימות הוה ליה גט ישן ופסול ואפילו מת אינה מגורשת בו.