ספר מצוות גדול — לאוין, רמזים

בלא תחללו את שם קדשי בארנו שם מהו חלול השם והעונש:

גלא תעשון כן לה' אלהיכם בארנו שם איסור מחיקת שמות הקדושים ואסור נתיצת אבן אחת מן המקדש:

דלא תנסו את ה' בארנו שם מהו נסיון ושמות' לנסות במעשר:

הלא תשנא את אחיך בלבבך שם בארנו מצוה זו שמותר לשנוא אדם רשע שאין מקבל תוכחה:

ושלא להלבין פני אדם בישראל שנא' הוכח תוכיח וגו' ולא תשא עליו חטא:

זשלא להונות עבד שברח מח"ל לארץ שנ' עמך ישב בקרבך וגו':

חשלא לענות אלמנה ושלא לענות יתום שנ' כל אלמנה ויתום לא תענון ומי שלבו נוקפו למנו' בב' לאוין ימנה שלא להונות עבד שובח מח"ל לארץ שנא' לא תוננו:

טשלא לרגל בחברו שנא' לא תלך רכיל בעמיך שם בארנו הלכות לשון הרע:

ילא תשא שמע שוא אזהרה למקבל לשון הרע ואזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיבא בעל דין חברו:

יאלא תקום בארנו שם מה היא הנקימה:

יבלא תטור בארנו שם מה היא הנטירה:

יגאפי' זקן גדול אסור לפרוש מן התורה שנא' ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכתיב השמור לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים:

ידשלא לפנות אחר ע"ז לא במחשבה ולא בדבור ולא בראייה שנא' ופן תשא עיניך השמימה וראית השמש ואת הירח וגו' ונאמר אל תפנו אל האלילים ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו וגו':

טושלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים שנ' לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו':

טזשאנו מוזהרים על ברכת השם שנאמר אלהים לא תקלל ובאל שום אזהרה הואיל ונאמר בעונש ונקב שם ה' מות יומת ה"ז מצות ל"ת וזדו הכלל כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת ב"ד ה"ז ל"ת חוץ ממילה ופסח שהם בכרת והם מ"ע:

יזנאמ' בדברו' ולא תעבדם אזהרה שלא לעבוד ע"ז בדברים שדרכה לעבוד בהם:

יחנאמר בפ' משפטים ולא תעבדם מקרא זה ללמד על המגפף והמנשק לכל ע"ז ואפי' שאין דרך עבודתה בכך:

יטשלא להשתחות לשם ע"ז אפי' אין דרך עבודתה בכך שנ' לא תשתחוה להם:

כלא תעשה לך פסל וכל תמונה להזהיר על העושה לעצמו ואע"פ שלא עבדה:

כאואלהי מסכה לא תעשו להזהיר אף על העושה אותה לגוי:

כבשלא לעשות צורת אדם הבולטת אף לנוי שנא' לא תעשון אתי אלהי כסף:

כגשלא להדיח בני ישראל אחר ע"ז שנ' ולא ישמע על פיך:

כדשלא להינות בממון עיר הנדחת שנא' לא ידבק בידך מאומה מן החרם:

כהשלא לבנות עיר הנדחת שנ' לא תבנה עוד:

כושלא להסית אדם מישראל אחר ע"ז שנא' במסית לא יוסיפו לעשות שם בארנו הלכות מסית:

כזשלא לאהוב את המסית שנאמר לא תאבה לו:

כחשלא לעזרו בשום עזר שנאמר לא תשמע אליו:

כטשלא להצילו שנאמר לא תחוס עינך עליו:

לשלא ילמד המוסת זכות על המסית שנאמר לא תחמול עליו:

לאאם יודע המוסת על המסית חובה שלא ישתוק ממנה שנאמר לא תכסה עליו:

לבשלא להתנבא בשם עבודה זרה שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו ובכלל לאו זה שלא יאמר אדם לחברו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית:

לגשלא לשמוע למתנבא בשם ע"ז אפילו נתן אות או מופת שנא' לא תשמע אל דברי הנביא ההוא:

לדשלא להתנבא בשקר שנא' ומת הנביא ההוא:

להשלא לירא מהריגת נביא שקר שנא' ולא תגור ממנו:

לושלא לשאול באוב שנאמר לא ימצא בך שואל אוב:

לזשלא לשאול בידעוני שנא' וידעוני:

לחשלא לעשות מעשה אוב שנ' אל תפנו אל האובו':

לטשלא לעשות מעשה ידעוני שנ' ואל הידעונים:

משלא להעביר מזרעו למולך שנאמר ומזרעך לא תתן להעביר למולך:

מאשלא להקים מצבת אבן אחת שנ' ולא תקים לך מצבה:

מבופסל ומצבה לא תקימו לכם ותניא בת"כ להזהיר בא על המקים פסל אע"פ שלא עבדו ולא עשאו:

מגשלא ליתן אבן משכי' להשתחוות עליה בפישוט ידים ורגלים שנ' ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות:

מדשלא ליטע אילן במקדש שנ' לא תנוע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ואפי' אכסדראות של עץ אסור לעשות במקדש ש' כל עץ:

מהשלא ליהנות מע"ז ומכל משמשיה שנ' לא תביא תועבה אל ביתיך ודברים האסורים למכור להם ואל יעתיק אדם במצוה זו הלכות יין נסך כלל כי אם במצות השמר לך פי תכרות ברית ליושב הארץ וקרא לך ואכלת מזבחו המסודר בעניין איסורי מאכלות:

מושלא ליהנות מציפוי לעבד שנ' לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך:

מזשלא לכרות ברי' לשבעה עממים בארצינו שנ' לא תכרות להם ברית:

מחשלא ליתן חניי' לגוי בקרקע בא"י שנ' לא תחנם ודרשו בו לשון חן וחנייה וחנם:

מטשלא להושיב אחד משבעה עממי' בארצינו שנא' לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי ולא הוצרך מקרא זה אלא בכנעניים הדרים בח"ל שלא נצתוינו להורגם:

נשלא ללכת בדרכי האמורי שנ' ולא תלכו בחוקות הגוי וגו' ונאמר ובחוקותיהם לא תלכו:

נאשלא לנחש שנ' לא תנחשו:

נבשלא לקסום שנ' לא ימצא בך וגו' וקוסם קסמים:

נגשלא לעונן שנ' לא תעוננו:

נדשלא לחבר חבר שנ' לא ימצא בך וגו' וחובר חבר:

נהשלא לכשף שנ' לא ימצא וגו' ומכשף:

נושלא לדרוש אל המתים שנא' ודורש אל המתים:

נזשלא לגלח בתער פאת הראש שנא' לא תקיפו פאת ראשכם:

נחשלא להשחית פאת הזקן בתער שנ' לא תשחית פאת זקנך:

נטשלא יהיה כלי גבר על אשה ושלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה:

סשלא ילבש גבר שמלת אשה ושלא יתקן איש בתיקוני אשה:

סאשלא יכתוב איש בשריטה בבשרו ויקעקע ששריטה בצבע שנ' וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם:

סבשלא ישרוט אדם בבשרו על המת שנ' ושרט לנפש לא תתנו בשרכם ושריטה וגדידה אחת היא:

סגנאמר בישראל לא תשימו קרחה בין עיניכם למת ובכהני' לא יקרחו קרחה בראשם ובג"ש קרח הקרחה אנו למדים שלא דבר בכהנים כי אם למת ולחייב ישראל על קרחת הראש כבין העינים:

סדהשמר לך פן תשכח את ה' אלהיך לאו זה נאמר אלי במראה לכותבו ויסדתיו אזהרה לגסי הרוח ואחרי כן מצאתיו במסכת סוטה:

סהוביום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה שם בארנו מ' אבות מלאכות חסר א' ותולדותיהן האסורין הנוספין עליהם מדברי סופרים:

סושלא יצא אדם חוץ לתחום בשבת שנא' אל יצא איש ממקומו ביום השביעי:

סזשלא ישרופו בית דין בשבת מי שנתחייב שריפה שנאמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת והוא הדין לשאר עונשים:

סחשלא לעשות מלאכה בי"ה שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו:

סטשלא לאכול ולשתות בי"ה שנ' כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה וכל שיש בו כרת או מיתה ה"ז באזהרת לאו, ובארנו שם הלכות עינוי י"ה של תורה ושל דבריהם ועניין התקיעה של אחריו:

עשלא לעשות מלאכה בראשון של פסח כמו שכתוב שם:

עאשלא לעשות מלאכה בז' של פסח כמו שכתוב שם:

עבשלא לעשות מלאכה בחג השבועות כמו שכתוב שם:

עגשלא לעשות מלאכה בר"ה כמו שכתוב שם:

עדשלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסכות כמו שכתוב שם:

עהשלא לעשות מלאכה בשמיני החג כמו שכתוב שם בארנו שם הלכות י"ט והלכות איסור מלאכה בערבי שבתות ובערבי י"ט מן המנחה ולמעלה:

עושלא לאכול חמץ בפסח שנ' לא יאכל חמץ בארנו שם שביום בו י"ד מחצות היום ולמעלה יש בו איסור מן התורה אבל אין לאו לרבי שמעון ולר' יהוד שהלכה כמותו יש בו לאו:

עז[עח] המניח חמץ ברשותו בפסח עובר שני לאוין שנ' לא יראה לך שאור בכל גבולך, ונאמר שאור לא ימצא בבתיכם ואיסור חמץ עצמו השאור שבו מחמיצי' אחד הוא שנא' ולא יראה לך חמץ:

עטשלא לאכול דבר שיש בו תערובות חמץ שנא' כל מחמצת לא תאכלו בארנו במצות אלו הלכות חמץ ותערובתו והגלת הכלים הבלועים מחמץ:

פ‪‬ואלה הם לאוין מסדר נשים לא יהיה קדש מבני ישראל ולא תהיה קדשה מבנות ישראל פירש אונקלוס שלא ישא ישראל שפחה ולא תינשא בת ישראל לעבד ועניין לאו אחד הוא ובארנו שם מי קרוי עבד ומי קרוי שפחה:

פאשאר' כסות' ועונתה לא יגרע בארנו שם דין המזונות והכסו' והעונה, ודין שחייב אדם במזונות בניו הקטנים ודין לוותה ואכלה ודין מניעת קרובים מלבא לבית והרחקת פריצים ודין לאיזה מקום אדם יכול להוציא את אשתו ממקומה, ודין מציאת האשה ומעשה ידיה, ודין אשה המניקה, ודין גרושה המניקה ובן ישאר עם אמו עד שש והבת לעולם ודין נכסים שיזכה בהן הבעל כשיכנוס ודין אשה מברחת ואין איש מבריח, ודין נותן מתנה לאשתו ודין קבל פקדונות מן הנשים ומן הקטנים:

פבשלא יחזיר אדם גרושתו אחר שנשאת לאחר או נתארסה לאחר שנ' והלכה והיתה לאיש אחר לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה שם בארנו דין יצא קול שנתקדשה לאחר ובא אחר וקדשה, ודין יצא קול של פסול על הגט:

פגשלא תנשא יבמה לאיש זר עד שתסיר רשות היבם מעליה שנ' לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר:

פדשלא יגרש האונס את אנוסתו שנ' לא יוכל לשלחה כל ימיו:

פהאל תחלל בתך להזנות' תניא בספרי ובסנהדרין זה המוסר בתו שלא לשם אישות ובדרך רמז אמרו שם בתלמוד זה המשיא בתו לזקן:

פושלא יגרש מוציא שם רע את אשתו שנ' לא יוכל לשלחה כל ימיו:

פז[פח] הזהירה תורה על מנחת קנאות שנ' לא יצוק עליה שמן ולא יתן עליה לבונה:

פטשלא לגלות ערות האב עצמו יתירה על אזהרה של משכב זכור שנאמ' ערות אביך לא תגלה:

צשלא לגלות ערות אחי האב עצמו יתירה על אזהרה של משכב זכור שנ' ערות אחי אביך לא תגלה:

צאשלא לגלות ערות אשת האב שנא' ערות אשת אביך לא תגלה אף לאחר מיתת האב:

צבשלא לגלות ערות אמו אפילו היה אנוסת אביו שנא' ערות אמך לא תגלה:

צגשלא לגלות ערות אשת הבן שנ' ערות כלתך לא תגלה:

צדואת זכר לא תשכב משכבי אשה:

צהובכל בהמתך לא תתן שכבתך:

צוואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה:

צזואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמא' בה ונא' לא תנאף ואין ניאוף אלא באשת איש שנא' מות יומת הנואף והנואפת ובלאוין אלו נאמ' אלו נערה המאורסה בסקילה ואשת איש בחנק ובת כהן בשרפה:

צחשלא לגלות ערות בת הבן שנא' ערות בת בנך לא תגלה:

צטשלא לגלות ערות בת הבת שנ' ערות בת בתך לא תגלה:

קשלא לגלות ערות הבת ורבותינו למדוה יש מהן בקל וחומר ויש מהן בגזרה שוה:

קאשלא לגלות ערות אשה ובתה שנ' ערות אשה ובתה לא תגלה:

קבשלא לגלות ערות אשה ובת בנה שנ' את בת בנ':

קגשלא לגלות ערות אשה ובת בתה שנא' ואת בת בתה:

קדשלא לגלות ערות אחותו מנשואת אביו שנאמר ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא לא תגלה ערותה:

קהשלא לגלות ערות אחותו אפי' היא מאנוסת אביו שנ' אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה ערותה:

קוערות אחות אביך לא תגלה:

קזערות אחות אמך לא תגלה:

קחואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה, עליה בחיה:

קטערות אשת אחיך לא תגלה בא להזהיר אף לאחר מיתת אחיו בארנו שם מה בין כרת לערירי:

קישלא לגלות ערות אשת אחי אביך אף לאחר מיתת דודו שנ' ערות אחי אביך לא תגלה ואל אשתו לא תקרב דודת' היא בארנו שם כל השניו' לעריות האסורות מדבריהם וכן קרובת זקוקתו וכן קרובת חלוצתו והנטען על האשה אסור בקרובותיה הכל מדבריהם:

קיאאל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה ארנו שם הלכות נדה וטומאתה לבעלה וטהרתה:

קיבבשבע' עממי' כתוב לא תתחתן בם ומפרש בפ' הערל אף כשיתגיירו יעבור משעת הקידושין אבל בגיותן אין בהם שום תפיסת קידושין אבל משאר אומות מותר להתחתן רק בגר עמוני ומואבי בארנו שם איסור הבא על הגוים:

קיגשלא ישא עמוני בת ישראל שנ' לא יבא עמוני:

קידשלא ישא מואבי בת ישראל שנ' ומואבי:

קטושלא להרחיק זרע עשו מן הקהל אלא עד ג' דורות שנא' לא תתעב אדומי':

קיזשלא ישא ממזר בת ישראל שנ' לא יבאמ מזר בקהל ה' בארנו שם באיזה דבר יחשב ממזר:

קיחמי שנפצעו בצים שלו לא ישא בת ישראל שנאמר לא יבא פצוע דכא בקהל ה':

קיטמי שנכרת הגיד שלו עד שלא נשתייר מן העטרה כלום לא ישא ישראלית שנא' וכרות שפכה:

קכשלא יסרס אדם זכר מאחד מכל המינים לא אדם ולא בהמה ולא עוף שנ' ובארצכם לא תעשו:

קכאשלא ישא כהן זונה שנ' אשה זונה לא יקחו בארנו שם מה היא זונה ודין אשת כהן שנאנסה:

קכבשלא ישא כהן חללה שנאמר וחללה לא יקחו ושם ביארנו דין חללה:

קכגשלא ישא כהן גרושה שנ' ואשה גרושה מאשה לא יקחו:

קכדשלא ישא כהן גדול אלמנה שנ' אלמנה וגרושה וחללה זונה:

קכהשלא יבעול כהן אלמנה אפי' בלא קידושין מפני שמחללה שנאמר לא יחלל זרעו בעמיו הרי הוא מוזהר שלא לחלל זרעו עניין הכתוב שלא יחלל כשרים לא את האשה ולא את זרעו בארנו שם כי העראה כגמר ביאה בכל העריות חוץ משפחה חרופה:

קכושלא לקרב לעריות בדברים המביאין לידי גילוי ערוה כגון חיבוק ונישוק שנ' אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה בקריבה המביא לידי גילוי ערוה הכתוב מדבר בארנו שם דין ייחוד ודין נשים מסוללות ודין השחתת זרע והיאך יתנהג אדם עם אשתו במטה ודין מגרש אשתו היאך יתנהג עמה ודין במי ראוי לידבק:

קכז‪‬אלו הם לאוין של איסורי מאכלות שלא לאכול בהמה טמאה שנ' את זה לא תאכלו:

קכחשלא לאכול עוף טמא שנ' את אל תשקצו מן העוף לא יאכלו:

קכטשל לאכול דג טמא שנ' מבשרם לא תאכלו:

קלשלא לאכול חגב טמא שנ' כל שרץ העוף טמא הוא לא יאכל:

קלאשלא לאכול שרץ הארץ שנ' כל השרץ השורץ:

קלבשלא לאכול שרץ המים שנ' וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו בארנו שם דין תולעים הנמצאים בפירות או בבשר או בכלי ודין שרביטי פולין שיש בו תולעת או ביצה אסורה שנתבשלה עם אחרות, ודין סימני בצים וסימני עוברי דגים, ודין ביצת נבלה וטריפ' וחלבון וחלב בהמה טמאה וחלב האדם ועד כמה תינוק יונק, ודין דבש דבורי' ובכלל זה בהמה טמאה השסועה אפילו נולדה מבהמה טהורה:

קלגשלא לאכול מבהמה שמתה מאליה שנ' לא תאכלו כל נבלה ובכלל לאו זה בהמה שנולדה עד ליל שמיני:

קלדשלא לאכול טרפה שנ' ובשר בשדה טרפה לא תאכלו בארנו שם עקרי הטרפה האמורה בתורה שטרפה ארי או דוב ונוטה למות וכשם שבנבילה אין חילוק באיזה עניין שנתנבלה כך אין חילוק בטרפה באיזה עניין שנטרפה ונוטה למות כגון על ידי נבילה וטרפות הריאה ושאר טרפות שבארנו שם בספר מצות עשה אצל הלכות שחיטה ועוד בארנו שם עם לאו זה דין שוחט בהמה מסוכנת ודין קיבות נבלות וטרפות:

קלהשור הנסקל לא יאכל את בשרו:

קלושלא לאכול אבר מן החי שנאמ' לא תאכל הנפש עם הבשר שם ברנו דין עובר הנמצא בבהמה לעניין חלבו וגידו ודמו.

קלזוכל דם לא תאכלו שם בארנו איור דם וכל ענייני מליחה ודין סכין הבלוע מאיסור:

קלחכל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו שם בארנו כל דין חלב ומין במינו וטעם כעיקר:

קלטלא יאכלו בני ישראל גיד הנשה שם בארנו דין גיד הנשה וניקורו ומהו קרוי בריה:

קמ[קמא] לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים ותנ' רבי ישמעאל אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול ובכל מקום איסור הנאה ואיסור אכילה לאו אחד הם ולא נמנ' בחשבון כי אם שני לאוין ובארנו שם כל עניני בשר בחלב ודין חתיכה עצה נעשית נבלה ודין כחל ודין כף חולבת בתבשיל בשר או להיפך ודין דברים האסורים שנתערבו ודין כל דבר שאיסורו מן התורה אסור לעשות בו סחורה ודין גבינות שנעשו מבהמה טרפה:

קמבשלא לאכול פת מתבואה חדשה קודם הפסח שנ' ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה:

קמגשלא לאכול קלי מן החדש שנ' וקלי:

קמדשלא לאכול כרמל מתבואה חדשה שנ' וכרמל:

קמהשלא לאכול כלאי הכרם שנא' פן תקדש המלאה ותניא נאמר כאן קדש ונאמר להלן כל זר לא יאכל קדש מה להלן איסור אכילה והנאה אף כאן איסור אכילה והנאה:

קמושלא לאכול ערלה שנאמר ערלים לא יאכל שם בארנו דין ערלה בארץ ובחוצה לארץ ודין פדיון נטע רבעי:

קמזשלא לאכול טבל והטבל הוא דבר שחייב בתרומות ומעשרות ולא הוציא ממנו תרומה שנ' ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה' בעתידים ליתרם הכתוב עדבר וענין הכתוב לא ינהגו בו מנהג חולין בשלא הורמו קדשים העתידים ליתרם מהם:

קמחשלא לאכול תקרובת ע"ז ולא לשתות יין נסיכם שנא' השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ וזבחו לאלהים וקרא לך ואכלת מזבחו בכלל לאו זה יין שנתנסך לע"ז שהוא עיקר שמחתם בזבח וכאן ראוי להעתיק הלכות יין נסך וכללתי במצוה זו הלכות גיעולי גוי' ובישוליהן ודין קטן אוכל נבילות ושלא לשתות בכלים מאוסים:

קמטושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד:

קנלא תקח האם על בנים:

קנאאלו הן לאוין של סדר נזיקין לא תעשו עול במשפט במדה ובמשקל ובמשורה במשפט המדות רוצה לומר:

קנבשלא ישהא אדם בביתו מדה חסרה או משקל חסר שנא' לא יהיה בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה לא יהיה בביתך איפה ואיפה וגו':

קנגשלא להשיג גבול רעך שנ' לא תשיג גבול רעך:

קנדשלא לגנוב נפש מישראל שנאמר לא תגנוב:

קנהשלא לגנוב ממון שנא' לא תגנובו:

קנומי שבא לידו ממון הבעלים ברצונם שלא לעכבו שנאמר לא תעשוק את רעך:

קנזולא תגזול ולפי שאמר רבא בפרק המקבל שעשק וגזל הכל אחד נמנה דגרסינן בפרק חלק אמר רבא כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנא' לא יהיה כקרח וכעדתו:

קנחלא תחמוד:

קנטכתוב בהשבת אבידה לא תוכל להתעלם:

קסלא תרצח שם בארנו דין הבא במחתרת:

קסאלא תקחו כפר לנפש רוצח:

קסבשלא ליקח כופר להציל מגלות שנא' לא תקחו כופר לנפש רוצח לנוס אל עיר מקלטו:

קסגרוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותן עד שידונו אותו בית דין שנ' ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט:

קסדשלא לחוס על הרודף שנא' וקצותה את כפה ולא תחוס עיניך:

קסהלא תעמוד על דם רעך:

קסושלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן שנ' אשר לא יעבד ולא יזרע:

קסזשלא להני' מכשל שנ' לא תשים דמי' בביתך:

קסחשלא להכשיל תם בדרך שנאמר לפני עור לא תתן מכשול:

קסטשלא נוכל להתעלם מלעזור כאשר יראה בהמת חברו הטעונה נופלת שנאמר לא תראה חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת:

קעוכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו ותניא בתורת כהנים באונאת ממון הכתוב מדבר שם בארנו דיני אונאה ודין אונא ודין מוכר ואירע אונס במכר:

קעאולא תונו איש את עמיתו תני' בתורת כהנים באונאת דברים הכתוב מדבר:

קעבוגר לא תונו

קעגולא תלחצנו:

קעדשלא לעבוד בעבד עברי בפרך שנאמר ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך:

קעהשלא למכור עבד עברי בהכרזה שנאמר לא ימכרו ממכרת עבד:

קעושלא יעבוד בעבד עברי עבודה של גנאי שנאמר לא תעבוד בו עבודת עבד:

קעזשלא נניח לעבד עברי הנמכר לגוי שירדנו בפרך שנאמר לא ירדנו בפרך לעיניך:

קעחשלא ישלח עבדו ריקם בצאתו שנ' ולא תשלחנו ריקם:

קעטשלא ימכור אדם בתו לשפחה אחר שפחות שנא' לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה:

קפלא תסגיר עבר אל אדניו בעבד שברח מחוצה לארץ לארץ הכתוב מדבר:

קפאשלא לאחר פעולת שכיר שנאמר לא תלין פעולת שכיר:

קפבשלא יקח השכיר יותר מאכילתו שנאמר ואל כליך לא תתן:

קפגשלא יקצור הפועל בדבר שדרכו לקצור ולא לבצור בדבר שדרכו לבצור לצורך אכילתו שנאמר וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך:

קפדשלא לחסום בהמה בשעת מלאכה בדבר שאוכלת ממנו ונהנית שנא' לא תחסום שור בדישו:

קפהאם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה:

קפוכי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביו לעבוט עבוטו:

קפזשלא יאחר המשכון מבעליו העני בעת שהוא צריך לו שנא' ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו:

קפחלא תחבול בגד אלמנה:

קפט[קצ] לא יחבול רחים ורכב בפר' המקבל מפרש שחייב על הרחים בפני עצמו ועל הרכב בפני עצמו לפיכך נמנין בב' לאוין:

קצאשלא להלוות בריבות לישראל שנאמר את כספך לא תתן לו בנשך:

קצבשלא ללוות בריבית מישראל שנאמר לא תשיך לאחיך נשך כסף אזהרה ללוה שלא ינשך למלוה:

קצגשלא להשית יד בין לוה למלוה בריבית לא להיות לא ערב ולא עד ולא לכתוב שטר ביניהם שנאמר לא תשימון עליו נשך במצות אלו ביאנו דיני הריבית:

קצדשלא למנות בדיינין איש שאין בקי בדינים שנאמר לא תכירו פנים במשפט:

קצהשלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות אם רבו המחייבין יותר על המזכין באיש אחד עד שיהיו שנים שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות:

קצואם ידבר מופלא שבדיינין בדיני נפשות אסור לנטות מדבריו שנאמר לא תענה על רב לנטות רב כתיב לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הקטנים שבסנהדרין:

קצזשלא ילין הצלוב על העץ שנא' ולא תלין נבלתו:

קצחמכשפה לא תחיה הוא הדין למכשף אלא שדבר הכתוב בהווה:

קצטשלא להוסיף במלקות המחוייב שנאמר לא יוסיף פן יוסיף שם בארנו דין מכה חברו:

רשלא להרוג הרוצח אפי' חרב בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר עד שיראו שני העדים גופו של דבר שנאמר ונקי וצדיק אל תהרוג מכאן למדו רבותינו שמחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה:

ראשלא לענוש האנוסה שנא' ולנערה לא תעשה דבר:

רבשלא לחוס על הרוצח שנא' ולא תחוס עיניך עליו ובערת דם הנקי:

רגשלא לרחם על העני בדין שנאמר ודל לא תהדר בריבו ונא' לא תשא פני דל.

רדשלא לכבד פני גדול בדין שנא' לא תהדר פני גדול:

רהלא תעשו עול במשפט ונא' לא תטה משפט:

רולא תטה משפט גר יתום:

רזשלא ירא הדיין מאדם בדין שנאמר לא תגורו מפני איש:

רחלא תקח שוחד שם בארנו עניין הדיינין שיכולין לגדור פרץ לפי שעה שלא כדין ודין הזמנת בית דין ונדוי והזמנה שלהם:

רטשלא לקלל לא דיין ולא נשיא:

ריאו ראש או מלך שנאמר אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור:

ריאשלא לקלל אחד מישראל שנא' לא תקלל חרש:

ריבשלא לקלל את עצמו שנאמר שמר לך ושמור נפשך מאוד:

ריגלא יקום עד אחד באיש:

רידשלא יעיד רשע שנא' אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס שם בארנו כל הפסולים להעידג לבד פסול קרובים:

רטושלא יעיר קרוב שנאמר לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים הוא הדין לקרובים אחרי שם בארנו כל הפסולים להעיר מחמת קרובים:

רטזלא תענה ברעך עד שקר במעיד בבית דין הכתוב מדבר:

ריזשלא להמרות על פי בית דין הגדול שנאמר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל שם בארנו דין זקן ממרא:

ריחשלא לקלל אביו ואמו שנאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת:

ריטשלא להכות אביו ואמו שנאמר ומכה אביו ואמו מות יומת וכבר בארנו שזה הכלל כל שיש בו כרת או מיתה הרי זו מצות לא תעשה וחוץ מפסח ומילה ולפיכך נחשבין אלו שני לאוין במניין אע"פ שאזהרה שלהם יצאת מכלל לאוין שנמנו כבר הואיל ואין באותן שני לאוין שנמנו כבר עונש כרת ומיתה עניין ה צ"ל במברך את השם:

רכלא תאכלו על הדם אזהרה לבן סורר ומורה שאכילתו מביאתו לידי מיתת בית דין ועוד אזהרות דרשי' ממנו ושם ברנו הלכות בן סורר ומורה:

רכאשלא למנות איש על ישראל מקהל עכ"ם שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי:

רכבמלך לא ירבה לו נשים:

רכגולא ירבה לו סוסים:

רכדוכסף וזהב לא ירבה מאד:

רכהשלא לקרא לשלום לעמון ומואב בתחילה בשעת המלחמה כשאר גוים שנ' לא תדרוש שלומם וטובתם:

רכטשלא להשחית אלני מאכל במצור שנ' לא תשחית את עצה שם בארנו איסור השחתה מכל דבר:

רלשלא יתחייב חתן בדבר מצורכי רבי' כל שנתו שנ' לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר:

רלאשלא יראו ולא יפחדו אנשי הצבא מאויביה בשעת מלחמה שנ' לא תערצו מפניהם:

רלבשלא למכור אשת יפת תואר שנ' ומכור לא תמכרנה בכסף:

רלגשלא יכבוש אשת יפת תואר לשפחה שנ' לא תתעמר בה:

רלדשלא יטמא למת כהן הדיוט שנאמר לנפש לא יטמא בעמיו:

רלהשלא יכנס כהן הדיוט באהל המת והתורת כהנים לימד אותה בגזירה שוה דלא יטמא האמור בכהן גדול שם בארנו שם הקרובים שמטמאים להם ודין קברי עכו"ם אם מטמאין באהל ודן הגוסס ששנינו שאינו מטמא:

רלושלא יטמא כהן גדול אף לקרובים שנאמר לאביו ולאמו לא יטמא:

רלזשלא יכנס עם המת באהל שנ' על כל נפשות מת לא יבא:

רלחלא תשא את שם ה' אלהיך לשוא:

רלטלא תשבעו בשמי לשקר זו שבועת ביטוי:

רמשלא לכחש בממון חבירו שנאמר לא תכחשו:

רמאשלא לישבע על כפירת ממון חבירו שנאמר לא תשקרו כלומר לא תשבעו לשקר בממון שיש לחברך בידך שם ביארנו דין שבועת הפיקדון ודין שבועת העדות וחילוקי שבועה באיזה עניין חלה ובאיזה עניין התרתה:

רמבשלא לעבור על דברים שאדם אוסר עצמו בהם שנאמר לא יחל דברו שם בארנו מה בין נדרים לשבועת ביטוי ודין הנדר באיזה עניין יחול ובאיזה עניין התרתו ודין בן כמה שנים נדרו קיים ודין הפרת נדרים של אב ושל הבעל:

רמג‪‬שמנה לאוין יש בנזיר ואלו הן שלא ישתה הנזיר יין ושכר ולא שרייתו ולא חומץ שלהם.

רמדשלא יאכל גוף הפרי כגון ענבים לחים:

רמהשלא יאכל ענבים יבשים הנקראים צימוקים:

רמושלא יאכל פסולת הפרי כגון החרצנים:

רמזשלא יאכל זגים והוא החיצון שנאמר מחרצנים ועד זג לא יאכל:

רמחשלא יכנס באהל המת שנאמר על כל נפשות מת לא יבא:

רמטשלא יטמא למתים שנא' לאביו ולאמו לא יטמא:

רנתער לא יעבור על ראשו באלו האלוין בארנו הלכות נדרי נזיר באיזה עניין יחול נזירות ודין טומאתו ותגלחתו:

רנאשלא למכור שדה החרם שנאמר לא ימכר:

רנבשלא לפדות שדה החרם שנאמר לא יגאל:

רנגשלא יקדים תרומה לביכורים ולא מעשר ראשון לתרומה ולא מעשר שני לראשון שנאמר מליאתך ודמעך לא תאחר כלו' לא תאחר דבר שראוי להקדימו:

רנדשלא יאכל זר תרומה שנאמר וכל זר לא יאכל קודש:

רנהשלא יאכל אפי' תושב כהן ושכיר תרומה שנאמר תושב כהן ושכיר לא יאכל בו שם בארנו מי ראוי מביתו של כהן לאכול תרומה:

רנושלא תאכל בת כהן הנשאת לזר חזה ושוק שנאמר ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל ואפי' בעלה מת בלא זרע שחוזרת לתרומת בית אביה שנאמר מלחם אביה תאכל ולא חזה ושוק:

רנזשלא יאכל כהן טמא תרומה שנאמר איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר:

רנחשלא יכל ערל תרומה והוא הדין לשאר קדשים רבותינו למדוה בפרק הערל בגזרה שוה דתושב ושכיר תושב ושכיר מפסח ושם בארנו מקצת חלוקים השנוים במסכת תרומה ובפרק הערל ושאר מקומות בתלמוד:

רנטשלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלם שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך:

רסשלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלם שנ' ותירושך:

רסאשלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלם שנ' ויצהריך:

רסבשלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפי' בירושלם עד שיפדה שנא' לא בערתי ממנו בטמא ואזהרתו מלא תוכל לאכול בשעריך בפ' הערל:

רסגשלא לאכול מעשר שני באנינות שנ' לא אכלתי באוני ממנו ואם לא ימצא לאו באזהרתו אלא יוצא מכלל עשה דושמחת כמו בביכורים נמנה שלא לאכול קדשים באנינות שנא' ואכלתי חטאת היום היטב בעיני ה' ואף אם ימצא לאו באזהרת מעשר הרי שניהן לאו אחד הם שלא יאכל קדשים באנינות ואין למנותם שניהם כי אם הכל בלאו אחד:

רסדשלא להוציא מעות מעשר שני בשאר דברים שאין בהם אכילה ושתייה וסיכה שנאמר לא נתתי ממנו למת כלומר לא הוצאתי ממנו בדבר שאינו מקיים חיות הגוף ואם בזה לא ימצא אזהרת לאו נמנה תחתיו שלא יאכל ערל במעשר ובפרק הערל למדוה בגזרה שוה נאמר ממנו בפסח ונאמר מנו במעשר מה ממנו דגבי פסח ערל אסור בו דגבי פסח ערל אסור בו אף ממנו דגבי מעשר ערל אסור בו ואם ימצא לאו בלא נתתי ממנו למת נאמר שעניין לאו אחד הם מעשר ותרומה כי שנים נקראין קודש ובשניהם ערל אסור:

רסהשלא יאכל כהן ביכורים קודם הנחה בעזרה שנאמר לא תוכל לאכול וגו' ואמר מר ותרומת ידיך אלו הביכורים:

רסושלא לעבוד אדמה בשביעית שנ' שדך לא תזרע:

רסזשלא לעבוד אילן בשביעית שנ' וכרמך לא תזמור במצות אלו בארנו איסור עבודת שביעית:

רסחשלא לקצור ספיחי שביעית כדרך שקוצרין בשאר השנים שנ' את ספיח קצירך לא תקצור:

רסטשלא לאסוף פירות האילן בשביעית כדרך שאוספין בשאר השנים שנא' ואת ענבי נזירך לא תבצור:

רעשלא יתבע הלואה שעברה עליו שביעית שנ' לא יגוש את רעהו:

רעאשלא ימנע מלהלוות לעני מפני השמיטה שנ' תשמר לך (ושמור נפשך) פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה והשמר הוא לאו בכל מקום דתניא אמר מר כל מקום שנ' השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה:

רעבשלא לעבוד בשנת היובל עבודת קרקע שנאמר לא תזרעו:

רעגשלא לקצור ספיחי יובל כשאר שנים שנאמר לא תקצרו את ספיחיה:

רעדשלא לאסוף פירות יובל כאסיפת ישאר שאר שנים שנאמר ולא תבצרו את נזירה:

רעהשלא למכור שדה בארץ ישראל לצמיתות שנ' והארץ לא תמכר לצמיתות:

רעושלא יקח כל שבט לוי חלק ונחלה בארץ שנאמר ונחלה לא יהיה זו נחלת שאר שבטים בקרב אחיו זו נחלת חמשת אחיו מאמו בריתא זו שויה בספרי:

רעזהלא יקח כל שבט לוי חלק בביזה בשעת כיבוש הארץ שנ' לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל פ' חלק בביזה ונחלה בארץ:

רעחשלא לשנות מגרש ערי הלוים ושדותיהן שנאמר ושדה מגרש עריהם לא ימכר ומפרש בסוף מס' ערכין שלא ימכר הוא לא ישתנה ולא קאמר ומכירה ממש שהרי כתוב גאולת עולם תהיה ללוי' מכלל שנמכר:

רעטשלא לזרוע כלאי זרעים שנאמר שדך לא תזרע כלאים שם בארנו דין כלאים זרעים. שלא לזרוע כלאים בכרם שנאמר לא תזרע כרמך כלאים שם בארנו דיני כלאי הכרם. שלא להרביע בהמה מין בשאינו מינו שנאמר בהמתך לא תרביע כלאים. שלא לעשות מלאכה בשני מיני בהמה כאחד שנאמר לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו ונא' ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך שם בארנו הלכות כלאי בגדים. שלא יקצור אדם כל שדהו שנאמר לא תכלה פאת שדך בקצרך. שלא לנקוט השבלים אחת או שתים הנופלות בשעת קצירם שנא' ולקט קצירך לא תלקט. שלא ללקט פרט הכרם שנא' ופרט כרמך לא תלקט זה הנושר בשעת בצירה גרגיר אחד או שנים. שלא לבצור עוללות הכרם שנא' וכרמך לא תעולל. שלא ליקח עומר השכחה שנא' לא תשוב לקחתו ושכחה ופאה נוהגים באילן שנא' כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך ותניא בספרי ובפרק הזרוע מביאה לא תטול תפארתו ממנה זו פאה אחריך זו שכחה עניין לאו אחד הוא שלא יקח שכחה וכן פאת האילן עם לאו פאת השדה הכל אחד. שלא יעלים עיניו מן הצדקה שנא' לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון:

רצ‪‬אלו הן מצות לא תעשה התלויין במקדש שלא לבנות אבני מזבח גזית שנא' לא תבנה אתהן גזית:

רצאשלא לפסוע על המזבח שנאמר לא תעלה במעלות על מזבחי:

רצבשלא יסוך אדם זר בשמן המשחה שעשה משה שנאמר על בשר אדם לא ייסך.

רצגשלא לעשותם במתכונתם שמן המשחה שנאמר וכמתכונתו לא תעשו כמוהו:

רצדשלא לעשות כמתכונת הקטורת שנאמר וכמתכונתו לא תעשו:

רצהשלא להקריב על מזבח הזהב שבהיכל כי אם הקטרת שבכל יום בלבד שנ' לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה וגו':

רצושלא להוציא בדי הארון כשנושאין אותו בכתף שנ' לא יסורו ממנו:

רצזשלא יתעסקו הכהנים בעבודת לוים ולאלוים בעבודת כהנים שנאמ' אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו גם הם גם אתם לא יקרבו פירוש לעבודה:

רצחשלא יקרע פי המעיל של כהן גדול שנא' לא יקרע:

רצטשלא יפרק אדם את החשן מעל האפוד בשעת עבודה שנא' לא יזח החשן מעל האפוד:

ששלא יכנס במקדש ולא יורה בתורה שתויי יין שנא' ויין ושכר אל תשת וגו' להורות את בני ישראל:

שאשלא יגדל כהן גדול פרע לעולם שהרי תמיד הוא במקדש שנא' את ראשו לא יפרע:

שבשלא יקרע את בגדיו שנא' ובגדו לא יפרוס וכן כהנים הדיוטים ביום שמתחנכין לעבודה שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם אל תפרומו ולא תמותו ופרועי ראש ופרומי בגדים ששמשו במיתה כדתניא בפ' הנשרפין:

שגשלא יכנס כהן גדול אל ההיכל בכל עת שנא' ואל יבא בכל עת אל הקדש:

שדשלא יכנסו המצורע במחנה ישראל היא ירושלים וזבים וזבות ובעלי קרי בהר הבית וטמא מת לא יכנס בעזרה שנא' ולא יטמאו את מחניהם תן מחנה לזה ומחנה לזה דברי ר' יהודה ורבי שמעון חולק עליו במצורע:

שהשלא יעבוד כהן טמא שנא' וינזרו מקדשי וגו'.

שושלא יעבוד כהן טבול יום עד שיעריב שמשו שנא' קדושים יהיו לאלהיהם ולא יחללו וגו' ומעמידו בפ' הנשרפין בטבול יום:

שזשלא יכנס בעל מום אפי' בלא עבודה אל הפרוכת ואל המזבח שנא' אך על הפרוכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו:

שחשלא יעבוד כהן בעל מום אפי' מום עובר שנא' כל אשר כל אשר בו מום לא יקרב:

שטשלא יעבוד זר במקדש שנא' וזר לא יקרב אליכם:

שי[שיא] [שיב] [שיג] ארבעה לאוין יש בבעלי מומין למזבח שהרי ג' פעמים לא תקריבו בפרשת אמור להזהיר על הקדישן ושחיטתן וזריקת דמן כשהוא אומ' ואשה לא תתנו מהם להזהיר על הקטרתן ואפי' בעל מום עובר בכלל שנא' אשר בו מום לא יקריב כך שנינו בת"כ:

שידשלא להקריב בעל מום מיד הגוים שנא' בפרשת בעלי מומים ומיד בן נכר לא תקריבו:

שטושלא ליתן מום בקדשים שנא' כל מום לא יהיה בו:

שטזשלא להקריב אתנן זונה שנא' לא תביא אתנן זונה:

שיזשלא להקריב מחיר כלב שנא' ומחיר כלב:

שיחשלא להקטיר שאור שנא' כל שאור לא תקטירו:

שיטשלא להקטיר דבש שנא' וכל דבש לא תקטירו:

שכשלא להקריב קרבן בלא מלח שנאמר לא תשבית מלח ברית אלהיך:

שכאשלא לאכול בשר העולה שנא' לא תוכל לאכול וגו' ונדריך אשר תדור וגו' כלומר לא תוכל לאכול נדריך וזו היא אזהרה של כל מועל שלא יהנה מן הקדשים האסור ליהנות מהן ואם נהנה מעל:

שכבשלא תאכל מנחת כהן שנא' כל מנחה כהן כליל תהיה לא תאכל:

שכגשלא לאכול בשר חטאת הנעשת בפני' שנא' וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד וגו' לא תאכל:

שכדשלא לאכול בשר קדשים קודם זריקת דמים שנא' לא תוכל לאכול וגומ' ונדבותיך כלומר לא תוכל לאכול נדבותיך קודם זריקת הדם:

שכהשלא יאכלו הכהנים בשר קדשי קדשים חוץ לעזרה שנא' לא תוכל לאכול בשעריך וגו'. קרך וצאנך ותניא בפ' אלו הן הצלוקין שלא בא הכתוב אלא לאסור בשר חטאות ואשמות חוץ לעזרה לפי שכל דבר שיאכל חוץ למקום אכילתו לא תוכל לאכול בשעריך אקרא בו:

שכושלא יאכל זר בשר קדשי קדשים שנאמר וכל זר לא יאכל כי קדש הם:

שכזשלא יבדיל בחטאת העוף שנא' ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל:

שכחשלא ליתן שמן במנחת חוטא שנ' לא יצוק עליה שמן:

שכטשלא ליתן לבונה במנחת חוטא שנאמר ולא יתן עליה לבונה:

שלשלא לעשות שיורי מנחת חמץ שנא' לא תאפה חמץ:

שלאשלא לאחר הנדרים והנדבות שנדר ושנדב שנא' כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו:

שלבשלא להעלות קדשים בחוץ שנא' השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר שם תעלה עולתיך ושם תעשה:

שלגשלא לשחוט קדשים בחוץ שנאמר אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אוהל מועד לא הביאו וגו' ונכרתה עונש שמענו אזהרה מניין אמר קרא ושם תעשה הוקשה עשייה להעלאה עוד למדוה בזבחים בגזירה שוה:

שלדשלא לכתוב אש המזבח שנאמר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה:

שלהשלא להותיר מבשר התודה עד הבקר שנא' לא יניח ממנו עד בקר וה"ה לשאר קדשים שאין מניחין אותן אחר זמן אכילתן:

שלושלא לאכול נותר שנא' ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הם:

שלזשלא לאכול פיגול למדוה בגזירה שוה עון עון מנותר שם בארנו עניין פיגול בקרבנות ובמנחות ודין מחשבת שלא לשמן:

שלחשלא לאכול בשר קדש שנטמא שנאמר והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל:

שלטשלא יאכל טמא את הקדשים שנאמר בכל קדש לא תגע אזהרה לאוכל עוד למדו אזהרה בזבחים ובמכות בגזירה שוה:

שמשלא לעבוד בקדשים שנא' לא תעבוד בבכור שורך:

שמאשלא לגזוז את הקדשים שנא' ולא תגוז בכור צאנך:

שמבשלא לאכול בשר תמים חוץ לירושלים שנא' לא תוכל לאכול בשעריך ובכורות בקרך וצאנך:

שמגשלא לפדות בכור בהמה טהורה שנאמר אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה.

שמדשלא לגאול מעשר בהמה שנא' לא יגאל:

שמהשלא להמיר שנאמ' לא יחליפנו ולא ימיר שם בארנו דין תמורה:

שמושלא לשנות הקדשים מקדושה לקדושה שנא' בבכור לא יקדיש איש אותו:

שמזשלא ישחט הפסח ועדיין חמץ קיים שנא' לא תשחט על חמץ דם זבחי:

שמחשלא ילין אמורי הפסח למזבח מלהעלות עד הבקר שנא' לא ילין חלב חגי עד בקר:

שמטשלא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר תניא בפסחים לימד על חגיגת ארבעה עשר שלא להותיר עד יום השלישי וזה שנ' לבקר לבקרו של יום שני של פסח שהוא שלישי לשחיטתו:

שנשלא לאכול מבשר הפסח נא שנאמר לא תאכל ממנו נא:

שנאשלא לאכול מבשר הפסח מבושל שנאמר ובשל מבשל:

שנבשלא להוציא בשר הפסח מן החבור' שנ' לא תוציא מן הבית:

שנגשלא יאכל משומד מן הפסח שנ' כל בן נכר לא יאכל בו שנתנכרו מעשיו:

שנדשלא להאכיל בשר פסח לגר תושב שנאמר תושב ושכיר לא יאכל בו ותניא במכילתין תושב זה הגר:

שנהשלא יאכל ערל בפסח שנ' וכל ערל לא יאכל בו:

שנושלא לשבור עצם בפסח ראשון שנא' ועצם לא תשברו בו:

שנזשלא לשבור עצם בפסח שני שנא' ועצם לא ישברו בו:

שנחשלא להותיר מבשר הפסח שנא' לא תותירו ממנו עד בקר:

שנטשלא להותיר מבשר פסח שני שנא' לא ישאירו ממנו עד בקר:

שסשלא לעלות לחג בלא קרבן שנ אמר לא יראו פני ריקם:

שסאשלא לעזוב הלוים אלא נותנין להם מתנותיהם ומשמחין אותם בכל רגל ורגל שנאמ' השמר לך פן תעזוב הלוי:

שסבשלא יגלח שער הנתק שנאמ' ואת הנתק לא יגלח:

שסגשלא לתלוש סימני צרעת שנאמר השמר בנגע:

שסדשלא להוסיף על המצוה שבתורה לא בתורה שבכתב ולא בתורה בעל פה שהיא פירוש והוא שיאמר שהיא תוספת מן התורה כגון שיאמר על ארבעה בתים של תפילין שיש לעשות מן התורה חמשה וכן כל כיוצא בזה שנאמר את כל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסיפו עליו:

שסהשלא לגרוע מכל המצות האמורות בתורה כגון ארבע בתים של תפילין לעשות שלש וכן כל כיוצא בזה שנאמר לא תגרעו ממנו:‪ ‬נשלמו רמזי המצות ל"ת מניינם כמניין ימות החמה