מצות לא עשה 205 כתוב (א) בפ' קדושים לא תעשו עול במשפט כו'. ד' לאוין נאמרו על הטיית משפט בפ' קדושים פי"ט פט"ו לא תעשו עול במשפט בפ' שופטים פט"ז פי"ט לא תטה משפט בפ' משפטים פכ"ג פ"ו לא תטה משפט אביונך בריבו בפ' תצא פכ"ד פי"ז לא תטה משפט גר יתום, ואת התרי לאוין הראשונים כמעט כל המוני מצות ז"ל מנאו כרבינו לחד אזהרה כיון דענייניהם אחת ולא נכפלה אלא לחוזק העניין כהנ"ל מל"ת ר"ג בשם הרמב"ם בשרשיו אלא היראים ז"ל סי' רל"ה מנה לא תטה משפט דפ' שופטים למל"ת בפ"ע ונעלם ממני טעמו אבל כל השאר מוני מצות סברו כרבינו בהתרי לאוין הראשונים הנ"ל אלא פלוגתא אחרת יש ביניהם דהם מנאו ג' לאוין בהטיית משפט לא תעשו עול במשפט ולא תטה משפט לאזהרה אחת ולא תטה משפט אביונך בריבו ג"כ לאחת ולא תטה משפט גר יתום ג"כ לאחת כן מנאו הסה"מ מל"ת רע"ג רע"ח ר"פ היראים סי' רל"ח ר"מ רמ"א החינוך האה"מ מצ' פ"א רל"ג תק"צ הזוה"ר מל"ת ס"ג ס"ד ס"ו אות כ"ז העי"מ מצ' פ"ב רל"ה תק"צ הפוע"צ מל"ת מ"ח קל"ז שנ"ד המצה"ש ומהר"ש מצ' פ"א רל"ד תק"צ אלא הסמ"ק לא מגלה דעתו בזה כי מנה אותם בסימן אחד סי' רל"א, אבל רבינו לא מנה אותם אלא לשתי אזהרות כמ"ש בסוף דבריו כאן ובאמת צריך טעם דמדוע לא מנה לא תטה משפט אביונך בריבו למל"ת פרטי וכבר עמד ע"ז הפ"ד ד"מ ח"ב דף ס"ו ע"ד וגם הדינא דחיי הקשה עליו אבל המעיי"ח דף ל"ב ע"ב אות כ"ב ודף קצ"ז ע"ב אות ל"ה מיישבו היטב וגם המר"ם שיק מצ' פ"א ותק"צ הסכים לתירוצו עי"ש, והפרטי דינים עי' ברמב"ם הל' סנהדרין פ"כ ולהלכה טוש"ע חו"מ סי' י"ז ולענין בן נח עי' במנ"ח שג"כ מוזהר שלא להטות את הדין:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים