מצות לא עשה 20 העושה (א) ע"ז לעצמו כו' לכאורה צריך להבין דמדוע לא התחיל רבינו ז"ל את המל"ת זו בלשון שלא כדרכו ברוב שאר מל"ת והשאר מוני מצות ז"ל הרמב"ם בסה"מ מל"ת ב' הסמ"ק סי' קס"א החינוך העיר מקלט האלה המצות ומצות השם מצוה כ"ז באמת התחילו גם את המל"ת זו בלשון שהתחילו את השאר מל"ת ורבינו גם בקיצור הסמ"ג שלו כתב העושה ע"ז ולא במלת שלא וזה באמת טעמא בעי, ונ"ל בס"ד ליתן טעם לשבח דבסנהדרין ס"א ע"א איתא דתניא האומר בואו ועבדוני ר"מ מחייב ור' יהודא פוטר היכא דפלחו כ"ע לא פליגי דכתיב לא תעשה לך פסל כו' עי"ש היטב רש"י ותוס' והיד רמה ז"ל כתב וז"ל היכא דפלחוה כ"ע לא פליגי דחייב דכתיב לא תעשה לך פסל לך יתירא הוא ודרשינן ביה לא תעשה עצמך פסל וכתיב לא תשתחוה להם אקשינהו רחמנא להדדי לחיובא כי פליגי בדיבורא בעלמא כו' חזינן מגמ' זו דהפסוק לא תעשה לך פסל הזהיר גם על זה שלא לעשות עצמו ע"ז וכשיעשה עצמו ע"ז ואמר בואו ועבדוני ויעבדוהו לכ"ע חייב סקילה אבל כשלא יעבדוהו לא חייב סקילה לר"י דהלכתא כוותיה כמו שפסק הרמב"ם הל' עכו"ם פ"ה הל' ה' אבל מלקות נ"ל דחייב כיון דעבר במה שעושה עצמו ע"ז על לאו דלא תעשה לך פסל וכן מורה לשון הרמב"ם שכ' ואם לא יעבדוהו כו' אינו נסקל נראה דדוקא סקילה אינו חייב אבל מלקות חייב וגם הדעת מחייב את זה דכמו כשעושה איזה דבר לע"ז חייב מלקות מלאו דלא תעשה לך פסל א"כ מהיכא תיתי נאמר דכשעושה עצמו ע"ז דג"כ נכלל בלאו זה שלא יהא חייב מלקות ואי"ל דמשום דלא עשה מעשה אלא בדבור דאמר בואו ועבדוני ע"כ אין לוקין דכבר כתבנו לעיל מל"ת א' מחודש כ"ג דמשום חומרא דע"ז לוקין אפי' כשלא עשה מעשה אלא בעקימת פיו וזה אצלי דבר ברור שכן היא וממילא מיושב בזה בס"ד מה שהקשה הבאר יהודא הל' עכו"ם פ"ג הל' ט' דהיכי למד הרמב"ם אזהרה מלעשות ע"ז מלא תעשה לך פסל הלא מגמרא דסנהדרין הנ"ל משמע דמקרא זה נלמד שלא יעשה אדם את עצמו ע"ז וגם על רבינו לכאורה קשה קושיא זו אבל בהנ"ל מיושב שפיר כיון דשלא לעשות עצמו ע"ז ג"כ משום שאסור לעשות ע"ז היא כמובן וגם מה מאד מיושב בזה מה דק"ל על רבינו והרמב"ם דסברו דהפסוק לא תעשה לך פסל דיבר מעשיית ע"ז שהוא במלקות ולא במיתה הלא מגמ' דסנהדרין הנ"ל מוכח דדיבר ממיתה מדקאמר היכא דפלחו כ"ע לא פליגי דכתיב לא תעשה לך פסל והיכא דפלחו מיתה חייב ולא מלקות וא"כ לכאורה ראי' מגמרא זו לשיטת הרמב"ן ז"ל בהשגותיו על הרמב"ם בסה"מ מל"ת ה' דאזהרה על עשיית ע"ז לא מפסוק לא תעשה לך פסל ילפינן משום דפסוק זה לא דיבר מחיוב מלקות אלא מחיוב מיתה וכ"כ בספרו עה"ת פ' יתרו עי"ש אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר די"ל דהגמ' לא הביא לא תעשה לך פסל אלא להורות דשלא לעשות עצמו ע"ז ג"כ נכלל בפסוק זה וכיון דעשיית עצמו ע"ז ג"כ נקרא פסל ממילא כשאמר בואו ועבדוני ופלחו לו חייב מיתה משום מסית כמובן וא"כ י"ל דמש"ה ל"כ רבינו שלא לעשות ע"ז כדי שלא נטעה שלא מוזהר אלא שלא לעשות איזה דבר או אדם אחר לע"ז אבל שלא לעשות עצמו ע"ז אינו מוזהר דמלת שלא לעשית מורה כן ע"כ כתב העושה ע"ז כו' דבלשון זה באמת נכלל הכל וגם לקמן במל"ת כ"א ג"כ משום כוונה זו כתב העושה ע"ז ודו"ק:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים