מצות לא עשה 24 שלא (א) ליהנות בממון עיר הנדחת כו'. לכאורה יש להסתפק בעיר הנדחת שלא כדרך הנאה מה דינה ומה שהביאנו לזה דבפסחים כ"ד ע"ב איתא אמר אביי הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהן אפי' שלא כדרך הנאתן מ"ט משום דלא כתיב בהו אכילה פירש"י ז"ל וז"ל כלאי הכרם כתיב פן תקדש המלאה דמשמע לא תהנה ממנו אלא תשרפנו ופן לאו הוא ועי' תוס' שם ד"ה הכל מודים, וממילא לפי"ז כיון דבעיר הנדחת ג"כ לא כתיב אכילה אלא לא ידבק בידך מאומה מן החרם י"ל דג"כ לוקין אפי' שלא כדרך הנאה, או דילמא כיון דאביי אמר כלאי הכרם דוקא ולא אמר גם עיר הנדחת מוכח לכאורה דבעיר הנדחת אין לוקין אלא כדרך הנאה כך עלה ברעיוני להסתפק, אבל כבר דיבר התוס' מעין זה גבי ע"ז דע"ז ג"כ אסור בהנאה בכל שהוא מהפסוק ולא ידבק בידך וגו' ולוקין עליו כמ"ש רבינו ז"ל במל"ת מ"ה והרמב"ם ז"ל הל' עכו"ם פ"ז הל' ב' וכתב התוס' בפסחים כ"ו ע"א ד"ה שאני היכל וז"ל והא דאסר בפ' כל הצלמים לישב תחת אשרה משום דאשרה לצל עשויה והיא דרך הנאה ועוד דגבי ע"ז לא כתיב אכילה עכ"ל חזינן דבתירוץ ראשון סובר התוס' דע"ז לא אסור אלא דרך הנאה ובתי' שני סובר דאסור אפי' שלא כדרך הנאה ועי' תוסי כ"ח ע"א שם ד"ה ותנן שכ' ג"כ את השני תירוצים וממילא לפי"ז בעיר הנדחת ג"כ י"ל דתליא בשני תירוצים של התוס', וא"כ יש להסתפק בדעת רבינו דמה דעתו בזה אי סובר כתירוץ הראשון של התוס' ואז צ"ל דפירושא במ"ש שלא להנות כו' דדוקא דרך הנאה אסור ואז לוקין אבל שלא כדרך הנאה מותר להנות וע"כ כתב והנהנה כו' או סובר כתירוצו השני של התוס' ואז צ"ל דפירושא במ"ש והנהנה ממנה כו' ר"ל שנהנה ממנה שלא כדרך הנאה כן יש להסתפק ברבינו.
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים