מצות לא עשה 27 שלא (א) לאהוב את המסית כו'. המקור למל"ת זו מהספרי פ' ראה דאיתא שם לא תאבה לו ולא תשמע אליו מכלל שנא' ואהבת לרעך כמוך יכול אתה אוהב לזה ת"ל לא תאבה לו מכלל שנ' עזוב תעזוב עמו יכול אתה עוזב עם זה ת"ל ולא תשמע מכלל שנאמר ולא תעמוד על דם רעך יכול אי אתה רשאי לעמוד על דמו של זה ת"ל ולא תחוס עינך עליו עכ"ל מוכח מהספרי דפירושא דלא תאבה לו שלא לאהוב את המסית ומחמת הספרי זה מנאו ז"ל רבינו והרמב"ם בסה"מ מל"ת י"ז שלא לאהוב את המסית למל"ת אלא הרמב"ם הביא את הספרי וגם בחיבורו הל' עכו"ם פ"ה הל' ד' פסק כן וגם הסמ"ק סי' ט"ז כתב וז"ל שלא לאהוב מסית דכתיב לא תאבה לו ודרשו רבותינו לא תאהב לו ואסור לאהוב שום עכו"ם אם העכו"ם מסיתו עכ"ל [כן הביא הדינא דחיי ז"ל הגירסא בסמ"ק אבל בסמ"ק שלפנינו דפוס קראקא איכא גירסא אחרת] אבל לא זכיתי להבין מ"ש ואסור לאהוב שום עכו"ם כו' וכי דיברה התורה מעכו"ם שמסית הלא כי יסיתך אחיך כתיב ותו הלא גם הסמ"ק מחמת דרשה דספרי מנה את המל"ת זו ובספרי דרש את זה מחמת ואהבת לרעך כמוך וא"כ עכצ"ל דלא דיבר הקרא מעכו"ם כיון דבעכו"ם לא שייך ואהבת לרעך כמוך, ואין לי כעת תירוץ אחר אם לא שנא' שהסמ"ק סובר כהקהלת יעקב הנ"ל מל"ת אי מחודש י"ח ומל"ת כ' מחודש ג' דכשישראל פלח לע"ז הרי הוא כבן נח ואמרינן גביה דיש שליח לדבר עבירה וע"כ סובר הסמ"ק דכשמסית לעבוד ע"ז ג"כ דינו כב"נ וע"כ קראו בשם עכו"ם, וגם נ"ל בס"ד לתרץ בזה קושיות התוס' סנהדרין כ"ט ע"א דעל הא דאמר ר' יוחנן מנין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני כו' מה הול"ל דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין הקשה התוס' א"כ כל מסית יפטור עצמו באותה טענה אבל לפי מ"ש המלוא הרועים ז"ל הטעם דאין שליח לדבר עבירה משום דברי רב ודברי תלמיד דברי מי שומעין א"כ לפי הק"י הנ"ל מוכח דבישראל שעבד ע"ז לא אמרינן דברי הרב ודברי תלמיד דמ"ש כיון דאמרינן ביה דיש שליח לד"ע וממילא לפי מה שכתבנו בכוונת הסמ"ק דגם במסית הדין כן באמת שפיר קאמר הגמר' דאין טוענין למסית ול"ק קושית התוס' הגם די"ל דהתוס' סובר בהא דאין שליח לד"ע כהטעמים אחרים שכ' המהר"ע בסוגי' שם אבל עכ"פ הרוחנו דלפי טעם זה ל"ק קו' התוס' כמובן, נחזור לענינינו שגם החינוך מצוה תנ"ז והשאר מוני המצות ז"ל מנאו את המל"ת זו חוץ מהבה"ג ז"ל מובא בהרמב"ן בהשגותיו על הסה"מ מל"ת כ"ח וגם הרמב"ן ז"ל שם השיג על הרמב"ם וז"ל אבל הנאמר במסית לא תאבה לו ולא תשמע אליו נדרש בספרי כו' אבל בגמר' סנהדרין ס"א ע"ב אמרו לא תאבה לו ולא תשמע אליו הא אבה ושמע חייב שהוא אצלם הקבלה לדברי המסית ואומר אלך ואעבוד ע"ז שאמרת והוא מתחייב מיתה בהודאתו וכן תרגם אונקלוס ולא תקבל מיניה והמדרש שבגמרא נתפוש ולא נמנה אלו השנים שהם מלאוי ע"ז ובעל ההלכות לא כתבן עכ"ל כוונתו כיון דמאביי שאמר בסנהדרין שם מנא אמינא לה דכתיב לא תאבה לו ולא תשמע הא אבה ושמע חייב מוכח דחולק על הספרי הנ"ל וע"כ פסקו הבה"ג והרמב"ן כהגמ' דסנהדרין:
מצות לא עשה 27 ודע דמפשטות לשון הרמב"ן במ"ש ולא נמנה אלו השנים כו' נראה לכאורה דכיוון לסלק מהמנין את המל"ת שלא לאהוב את המסית ואת המל"ת שלא לעזור לו שמנאם רבינו במל"ת זו ובמל"ת כ"ח והרמב"ם בסה"מ במל"ת י"ז י"ח וכ"כ לחלוטין בכוונת הרמב"ן הזוהר הרקיע ז"ל מל"ת נ"ה אות כ"ג וא"כ לפי דבריו חסר להרמב"ן שתי מל"ת ובאמת לא מצינו שיהא הרמב"ן משלים את הני תרתי אלא אדרבא מהרמב"ן הנדפס בסוף סה"מ שחשיב שם את כל המל"ת שמסלק מהמנין של הרמב"ם לא חשיב את הני תרתי, אעכצ"ל שגם הרמב"ן סובר דלא תאבה לו ולא תשמע אליו הוי ל"ת אלא חולק בהפשט וסובר דלא כמ"ש הספרי אלא כמ"ש הגמ' הנ"ל וכמ"ש בפי' הרמב"ן עה"ת בפ' ראה פרשה י"ג פ"ט עי"ש וכן נראה דסובר בכוונת הרמב"ן הדינא דחיי, וממילא לפי"ז צ"ל דמ"ש הרמב"ן בהשגותיו ולא נמנה אלו השנים כו' דכוונתו שלא נמנה על דרך שמנאם רבינו והרמב"ם שלא יאהוב ושלא לעזור את המסית אלא באו להזהיר כמ"ש הרמב"ן עה"ת וגם בזוה"ר הנ"ל אפשר לדחוק שכיוון לזה עי"ש, עכ"פ הקושיא שהקשה הרמב"ן מגמרא דסנהדרין הנ"ל היא קושיא גדולה על רבינו והרמב"ם ודכוותייהו אבל הדד"ח והנתיבות עולם מיישבו שפיר עיי"ש וגם עי' במזרחי ז"ל פרשה הנ"ל מ"ש על התרגם. שהביא הרמב"ן:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים