מצות לא עשה 31 אם (א) ידע המוסת חובה על המסית כו'. כ"כ גם הרמב"ם ז"ל הל' עכו"ם פ"ה הל' ד' והמקור למל"ת זו ג"כ מהספרי הנ"ל מל"ת ל', ולכאו' יש לדקדק דמדוע לא התחיל רבינו ז"ל את המל"ת זו בלשון שלא כדרכו בקודש ברוב מל"ת וכמו שהתחילו השאר מוני המצות ז"ל הסמ"ק סי' קי"ח החינוך ואלה המצות מצוה תס"א העיר מקלט מצוה תס"ב וגם הרמב"ם בסה"מ מל"ת כ"א כתב בלשון שדרכו בקדש וא"כ מדוע שינה רבינו, ואפשר דלפי מ"ש המנ"ח מצוה תס"א בשם המש"ח דדוקא כשאין המוסת עד בדבר צריך ללמד חובה אבל אם עד בדבר דהיינו כשמסית לשנים דהן הן עדיו כמ"ש רבינו במל"ת כ"ו בכה"ג אסור למוסת ללמד חובה כיון דעד המעיד מוזהר בלאו דלא יענה וגו' מלומר חוב או זכות כמ"ש הרמב"ם סוף פ"ה מהל' עדות וע"כ מוטב לשתוק ולעבור בלאו זה בשו"ת מלעבור על לאו דלא יענה בקום ועשה כ"כ המנ"ח בשמו עי"ש, וממילא לפי"ז י"ל דרבינו סובר דכיון דלא קאי הדין של המל"ת זו על כל מוסת רק על מוסת שאין עד בדבר ולא הוי דומה המל"ת זו למל"ת דקאי על כל מוסת ע"כ לא התחיל את המל"ת זו במלת שלא להודיענו בשינוי זו שאינה דומה למל"ת ל' שלפני' כמובן:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים