מצות לא עשה 365 שלא (א) לגרוע מכל מצות שבתורה כו'. הפסוק של אזהרה זו בפ' ראה פי"ב פ"א ונכפלה בפ' ואתחנן פ"ד פ"ב וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת שי"ד היראים סי' ש"ב הסמ"ק סי' קע"ח החינוך האה"מ מצ' תנ"ה הזה"ר מל"ת ש"ו אות קכ"ג הפוע"צ מל"ת רס"ד העי"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' תנ"ו הדה"מ שער ב' פרק פ' המעיי"ח דף קס"ג ע"א אות כ"ו הנר מצוה סי' י"א אות קל"ג והפרטי דינים עי' רמב"ם סי' הנ"ל מל"ת שס"ד ולענין מלקות האלה המצות כתב דאינו לוקה כיון דהוי לאו שאב"מ כדאיתא בר"ה דף כ"ח עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה ואפי' כשיניח תפילין של שלשה בתים הר"ז כאלו לא הניח תפילין ועבר על מצות וקשרתם ולא זולתו ודפח"ח: מודה אנא ומשבח לאלקי השמים,כדי שלא להוציא הנייר חלק הצגתי כאן חילופי הגירסאות אשר לקטתי מהגהות הגאון רבי ר' העשיל זצ"ל אשר נדפסו בסמ"ג דפוס קאפוסט
מצות לא עשה 365 במל"ת ג' כתב הסמ"ג כתוב בהלכות גדולות כו' עד שכל היריעה קדושה כו' נכתב בצדו כלומר משניהם מדקדק דאי מברייתא לחודיה הו"א דאתי לאשמועינן דשם קודש אבל בה"ג משמע דאין זה רבותא דלא אשמועינן אלא דגליון לא קדיש ואי מהבה"ג לחוד ה"א לעולם דאשמועינן דשם קודש והא דלא תני דשם קודש לאשמועינן דלא בעי גניזה להכי מדקדק משניהם: במל"ת ט' איזהו רכיל כו' ותניא כו' נ"ב זה דריש מדקאמר לדיין כו'. שם והמקבלו נענש יותר מן האומרו נ"ב דהאומרו דלמא אומר אמת אבל המקבל אינו יודע אם הוא אומר אמת. שם לאמור לאו אומר כו' נ"ב מדכתיב דבר אל בני ישראל א"כ לאמור ל"ל: מל"ת י' שלא יקבל אדם לה"ר כו' נ"ב כלומר לאו למקבל בלא תשא שמע ולפי שכבר מקבל אמור מקרא מפרש התם לא תשיא כו': מל"ת ט"ז ובכריתות אמרו רבנן שבא ליתן כרת למברך את השם נ"ב ומה שנכתב בפרשת ע"ז, כשם כו': מל"ת כ' העושה ע"ז לעצמו כו' שלא עבדה לוקה כו' נ"ב צ"ל אע"פ שלא עשה בעצמו ור"ל אחרים עשו לו: מל"ת כ"ו אמור מה שאמרת לי ביחוד נ"ב ביני לבין עצמו ל"א ביחוד כדתנן במס' שקלים פ"ט וידעו ביחוד ששם ארון נגנז רש"י ביצה דכ"ב ע"ב: מל"ת מ' ועוד תניא העביר כל זרעו פטור שנ' כו' נ"ב והא דלא מייתי קרא דלעיל ומזרעך י"ל דה"א דאין מקצת זרעו ממעט כל זרע אבל הכא דנתן טעם כי מזרעו ק"ל דהל"ל זרעו: מל"ת מ"ו וכל ציפוי ע"ז הרי הן בכלל משמשיה נ"ב וכל שאר ע"ז כן הוא בס"א. מל"ת מ"ח שלשה דברים דרשו רבותינו כו' נ"ב ט"ס וכצ"ל לשון חנייה כאשר ביארנו ולשון חן שאסור לומר כמה נאה נכרי זה שלא ימשוך אחריו ללמוד ממעשיו ולשון חנינה לכך אמר עליהם במס' ע"ז לא מעלין אותם מן הבור ולא מורידין וא"כ מדבר באותם שלא נצטויני עליהם להורגם ועיקר פשוטו כו' שם ומביא אבי אמי כו' בירושלמי כו' נ"ב רישא דירושלמי אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה כו' וקאמר הא במקום כו': מל"ת נ"ז ומה השחתה אינו חייב כו' אף בהקפה כן נ"ב צ"ע בסמ"ק דלא משמע הכי: מל"ת ס"ג גרסינן בירושלמי רב הונא מפקיד כו' נ"ב וא"י להקישו ונילף מדהוקשה אשה לאיש דה"א דנמעוט בהיקש דהשחתה כל שישנו בהשחתת זקן כו': מל"ת ס"ה החורש כו' ופי' רבינו יצחק כו' שישכחו שבת כו' נ"ב והוי שוגג גמור. שם הקוצר כו' וטעם הקצאה לא שייך בפירות האילן דאיכא למימר יושב ומצפה כו' כצ"ל. שם הדש תולדה כו' נ"ב הוא האב ואחריה תולדות. שם ואם יצאו מעצמן אסורין נ"ב תולדה דרבנן איצאו מעצמן קאי. שם הזורה ובפ' כלל גדול פסק ר"ח כו' נ"ב ביד מותר לכתחילה בקנון ותמחוי פטור אבל אסור בנפה וכברה חייב חטאת והיינו ג' דינים ויש לפרש בגוונא אחרינא והיינו ג' חילוקים ביד ולאלתר מותר לכתחילה ולהניח אפי' בו ביום חייב ואפי' ביד והבורר פסולת מתוך אוכל אפי' בידו ולאלתר חייב. שם האופה כו' כתב מורי כו' נ"ב ואם היה דבר היתר אין ספק דהיתר גמור דדבר היתר ע"ג ממש בעינן אבל מאחר לדבר היתר אינו נבלע מאחר שלא הלך העירוי ממש עליו ועי' באיסור והיתר סי' של"ד תמצא פשט הדבר. שם אבל צריך לתנו מבע"י כו' נ"ב וכן משמע דמותר לפי' להחזיר מדאמר אם היה צונן. שם ת"ר אע"פ שאמרו אין טומנין משחשיכה כו' נ"ב אפי' בדבר שאין מוסיף הבל ובביאורי מהר"א שטיין משמע דבקדירה המבושלת כ"צ מיירי א"כ שפיר מיירי בדבר המוסיף הבל אפ"ה תחילת הטמנה אסור והוספה שריה מאחר דמבושל כ"צ וכן העיקר. שם כדי לאפות בעת שיקרמו כו' צ"ל עד שיקרמו. שם כל שבא בחמין מלפני השבת מדיחין כו' נ"ב גרסינן שורין. שם הצובע כו' וגרסינן בתוספתא כו' נ"ב היינו לרב דשמואל סובר שוחט לא חייב משום צובע רק משום נטילת נשמה והעיקר אצלי דאפי' לרב נמי צביעה ממשכן אסרינן ולא פליגי אלא לרב שוחט משום צביעה נמי מיחייב. שם השוחט פ' דכיון דיבש בו כסלע נ"ב ברוחב סלע בין סנפיריו כו'. שם המכבה כו' דכבתה אין זקוק לה אבל בחנוכה בשבת אין מדליקין כו' כצ"ל. שם ולהבחין ביניהם שמא ישחה ויטה נ"ב ס"א ישכח. שם לובש כל מה שיכול ללבוש כו' ומוציא אף לחצר שאינה מעורבת כו' כצ"ל. שם ושמא בדליקה מודה תלמוד שלנו כו' נ"ב בא לישב שכאן מקילין בדליקה ולמעלה מחמיר. שם ות"ר חצר שנפרץ כו' או להביא יין ורשות הרבים מפסקת ביניהם יוליך לשם כו' כצ"ל. שם גבי זיקא דאשתאר בריסקא דמחוזא אבל בבית חבירו לא יועיל כל זה לפי שצריך כו' כצ"ל. שם ומה שפסק רבינו שמואל כו' שפיר דמי למיתב בה בשבתא וסגי' לכל הפחות תוך תחום אין נראה כו' כצ"ל. שם ואם נר אחד דולק בשבת וגוי הדליק עוד הרבה כו' או בשביל חולה גדול אפי' שאין בו סכנה מותר אף לבריא כו' כצ"ל. שם בסוגי' דפדעתא כו' וחולי העין כו' ודמעתא ע"י גודל הכאב מדמעת תמיד כצ"ל. שם לא יאכל אדם כו' כמו הירקות הקרות בימות החמה כגון החורף כו' והחמות בימות הגשמים כגון החורף כו' כצ"ל: מל"ת ס"ח דלית לדרפרם כו' וכ"ש ליו"ט נ"ב ולא תאמר אין איסור הוצאה ר"ל כשיניח עירוב הוי עירוב אע"פ שא"י לאכלו דהא קאמר ק"ו ליו"ט: מל"ת ע"ה ואתא רבינא לאשמועינן דשרי הדשן לגרוף נ"ב ס"א לשכב ר"ל אפי' אפשר: מל"ת ע"ט למדנו מדבריהם דרב אשי דאסר אכולהו קאי אף אמים שלא לנו ולא כו' כצ"ל: מל"ת פ"א כתב רבינו משה האומר לאשתו כו' אמך ואחיותיך ואיני שוכנת עמהם כו' כצ"ל: מל"ת ק"ג שלא לישא אשה ובתה שלא לישא אשה ובת בנה כצ"ל: מל"ת קי"א שאם מת בעלה טובלת ואוכלת בתרומה לערב בפרק יוצא דופן כו' נ"ב צ"ל ובפרק. שם בדיני חציצה שגם בסכין רגילות הוא לגלחם או שפחתה גויה תגלחם לה וכן נכון כצ"ל: מל"ת קי"ז זה הכלל בן הבא מן העבד ומן הגוי ומן השפחה ומן הגויה הרי הוא כמוה נ"ב צ"ל ה"ה כאמו ובסמ"ג ישן הוא כן: מל"ת קכ"א הזהיר הכתוב כו' והיא אסורה לבעלה עד שתשתה ובא עליה קודם שתשתה עשאה זונה כו' כצ"ל: מל"ת קל"ב עוד אומר שם אכל נמלה לוקה חמש לאוין נ"ב ס"א ג'. שם בסוף מפי השמועה שזו היא בריה שנולדה שסועה דומה לשתי בהמות כצ"ל: מל"ת קל"ו בדיני מליחה וכן כתב רבינו משה תיבת וכן נמחק: מל"ת קל"ח ועליו יש חלב תחת ראש חמתן שקורין לונביל כו' כצ"ל. שם כתוב ואת כל החלב אשר על הקרב תניא בת"כ כו' כצ"ל. שם שחלב מפעפע אפי' מלמטה למעלה שהרי נפל בשר צונן כו' כצ"ל. שם בסוגי' דזרוע בשלה אבל רבינו שלמה פי' לא נצרכה אלא לטעם כל שהו כו' כצ"ל. שם בסוף הסוגי' ולזה קרא התלמוד איסור כולל שמתוך שכולל האיסור בבשרה שהי' מותר כולל על החלב כו' כצ"ל ומ"ש מוסיף ט"ס: מל"ת קל"ט שהרי רב סובר כר"י שאומר מין במינו לא בטל כצ"ל. שם בדין ביטול ביצה אסורה כגון מרבוייא לרבוייא פירוש שיש כו' לא רצה ר"י להתיר אל ישראל אחד כו' כצ"ל. שם דהא קיי"ל כרבא דאמר בע"ז כו' פיר"ח קנה חלול שקוע כו' כצ"ל. שם אפי' במלחא נמי לא דקשה לריח הפה ולד"א כצ"ל: מל"ת קמ"ח לפי מה שאמר ר"מ יכול הישראל כו' כצ"ל. שם נראה דאסור אף בלא שהיית שיעור למלאות כו' כצ"ל שם וכתב מורי דבספר' תניא כו' כצ"ל: מל"ת ק"ע כל הלוקח סתם כו' חוזר עלי במום מ"מ ה"ז חוזר כו' כצ"ל: מל"ת קפ"א ואע"פ שזה המקרא אינו מדבר אלא בשכיר לילה מ"מ שכיר לילה ויום לומד שם בגז"ש כו' כצ"ל. מל"ת קצ"ג מ"ש שיביא לו מעות יחשב לו דינרין לכל שנה כצ"ל. מל"ת ר"כ אלא שדיברו חכמים בלשון נקיה ר"ל הא דקאמר זקן תחתון לאו דוקא זקן אלא עד מקום שיקיף התחתון ולא נקט זקן אלא משום לשון נקיה: מל"ת רכ"א מאן דריש כו' רבנן ולא היו' ימים מועטים שהרגם מפני שדורשין כו' כצ"ל: מל"ת ר"ל שמי שנטע כרם ולא חללו כו' או בנה בית ולא חנכו כו' כצ"ל: עד כאן לחלק הלאוין: חלק העשין
מצות לא עשה 365 מ"ע ג' נקבים נקבים מבית ומבחוץ כו' כצ"ל: מ"ע ז' והא לך שני עדים יאשיהו כו' ונאמר בירמיה עוד כו' כצ"ל ונ"ב ר"ל ב' עדים מביא על זה דביאשיהו ל"ק רק הוא עשה צדקה וגמילת חסדים: מ"ע ט' מי שיושב ומחתך בשר והכה את ידו בסכין כו' והכה את ידו כו' כצ"ל: מ"ע י"ב ותניא בספרי לבניך אלו התלמידים כו' כצ"ל. שם ידריכנו בדרך מוסר ואז כל ימיו כצ"ל. שם למה נקרא שמו בבל בלולה כו' כצ"ל: מ"ע ט"ז חד אמר נעילת שערי שמים כצ"ל. שם שנאמר כי פשעי אני אדע וגו' כצ"ל: מ"ע י"ח היה רוחץ במים עכורים כו' עד שלבו אינו רואה כו' כצ"ל: מ"ע י"ט כל ל' יום ראשונים מה שהוא למוד כו'. שם מתחילה ועד סוף יצא ידי חובתו כצ"ל. שם בלול שלהם אבל לא בבית לפי שיש כו' כצ"ל. שם ור' יוחנן הלך בשיטת של ר' אשי כצ"ל. שם לא נתקנה בימי חכמי התלמוד אלא לפי שאנו סוברין כו' כצ"ל. שם אין רגילין בעלי מלאכה לבוא לב"ה ובלילי שבת כו' כצ"ל. שם אבל סעודה קטנה אינו אסור להתחיל עה שתבא כו" כצ"ל. שם שהיו רחוקין מן העיר ויש לירא מן המזיקין ואומר שמא נ"ב ס"א מן המזיקין ושמא גם כו' כצ"ל. שם מי שצריך לקרות אדם בבהכ"נ כשיכנס ישב כו' כצ"ל. שם בהג"ה ואני הנקדן כו' הכהן זוכה בקטרת כצ"ל ונ"ב ר"ל מסיים מלאה קטרת. שם ששה דברים מונעים כו' לשון מומין כיצד ומפרש כו' כצ"ל. שם דש בעירו עבירה כיצד מי שהרג את הנפש כו' כצ"ל. שם והיין כיצד מי ששתה כו' כצ"ל: מ"ע כ"ב לאחרים לא רב פתר לה כו' כצ"ל ונ"ב כתב האשר"י שמניחין בלא ברכה ואנו נוהגין שמברך החזן ברכה בלחש. שם תפילין שיש בו כמה אזכרות על אחת כו' כצ"ל: מ"ע כ"ג מאחר שכורך מאחד כלפי שמע כו' כצ"ל. מ"ע כ"ה שיאמר בפירוש כו' לשם תורת אלהי ישראל כו' כצ"ל. שם דבמגילה פ"ב אמרינן דמגילה פסולה כו' כצ"ל. שם גרסינן בפ' הקומץ רבה ובפ"ב דמגילה הל"מ תפילין א"צ שירטוט מזוזות צריכות שירטוט כו' כצ"ל וכן הוא בגמ' שם. שם אבל שיטה אחת למעלה וא' למטה או שמא כו' כצ"ל. שם א"ר חננאל אמר רב הלכה תולין כו' כצ"ל. שם ומשמע דאפי' חול אין תולין הטעם משום כו' כצ"ל. שם כתב רבינו משה מה היא הפתוחות כו' כצ"ל. שם ומכאן יש סעד לר' יעקב שאומר שאם כו' כצ"ל. שם פתוח מלמטה שכל הרוצה לצאת ממנה בגיהנם כו' כצ"ל. שם הבימות שעומד עליהן החזן האוחז ס"ת כו' כצ"ל: מ"ע כ"ו היאך אמרינן גרדומי תכלת כשרים מאחר שנפסק הגדול כצ"ל. שם וסמיך ליה גדולים תעשה לך משמע מאלו כו' כצ"ל: מ"ע כ"ז מ"ע מה"ת לברך אחר אכילת לחם שנ' כו' כצ"ל. שם כדאמר התם רבי לרב קום משי ידך כו' כצ"ל. שם בהדיא בפ' כיצד מברכין אמר רב כל הנוטל כו' כצ"ל. שם וכן פוסק ר' יצחק כדי שלא יתחלקו כו' כצ"ל. שם ובירושלמי תניא שנים שאכלו פת וא' ירק כו' כצ"ל. שם בהל' ברכות שבסעודה וכן מד"ס חייב לברך אחר כל מה שיאכל כו' כצ"ל. שם ואין עונין אמן אחר עצמן בברכת הפירות כו' כצ"ל. שם כגון ברכה אחרונה שלפני ק"ש ומגילה ונ"ח כו' כצ"ל. שם בהל' נטילת ידים ובגר בשעת טבילה גוף כו' כצ"ל. שם ונוטל ומטה החבית כו' כצ"ל. שם אבל בסדר המשנה גרסינן המים מטמאין כו' כצ"ל. שם כי אם פ"א מטמא את היד כו' כצ"ל. שם וכשהתחילו שניהם ליטול היה אז רביעית בכלי וא"כ בד"א כו' כצ"ל. שם בהל' שאר ברכות וכן על פת שעיפשה כו' כצ"ל. שם מדאמרינן בפ' כיצד מברכין שהגרעינין כו' כצ"ל. שם באוכל קמח חי או חטה כו' כצ"ל. שם ופסק בה"ג כמותו ואר' יוסף כו' כצ"ל. שם לחתום על הארץ ועל המחיה ולא על הארץ ועל הכלכלה כצ"ל. שם הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחילת ראייתו כו' כצ"ל. שם שהתקופה בליל רביעי לתחילתה כצ"ל: מ"ב כ"ח ואם נולד בע"ש בין השמשות כו' כצ"ל. שם ואשתהויי הוא דאשתהי כצ"ל: מ"ע כ"ט כדי שיכנס לשבת או לי"ט כשהוא תאוה כו' כצ"ל. שם מסקינן שם אסור לאדם שיטעום כלום כו' כצ"ל. שם אר"י בר בין נהיגין תמן מקום שאין שם יין ש"צ כו' כצ"ל. שם עוד שם מפרש באלו דברים אין מברכין על הנר כו' כצ"ל. שם אלא על אור ששבת כצ"ל. שם וא"כ היא שני מה"ש המלווין לאדם אומרים כו' כצ"ל. מ"ע ל"ב וביה"כ לא לאיסור ולא לעונש כצ"ל: מ"ע מ' ואין אדם יוצא י"ח בפסח א"ל ר"י ובלבד ע"י משקה כצ"ל: מ"ע מ"א ואינה פותחת בברוך כצ"ל: מ"ע מ"ב וקשה לו לר' שלמה לפי זה כצ"ל: מ"ע מ"ד ור"ח ורב אלפס ור"מ פי' שגב כ' שני עלין כו' נק' תיומת כו' כצ"ל. שם ושדרו של לולב צ"ל שיעורו של לולב. שם תניא מפרש ר' יצחק כו' כצ"ל. שם דהא ר' חנינא מטבל בהכל כצ"ל. שם ומצא נאה הימנה כו' כצ"ל. שם חומרא בעלמא שעשה מלבו מפני כו' כצ"ל. מ"ע מ"ה ויקחו הכהנים כל העולות צ"ל העורות: מ"ע מ"ח האומר לאשה הרי את כו' בין החזירה בין לא החזירה שאם לא החזירתו הרי לא נתקיים התנאי ואם החזירתו הרי לא נהנית ולא הגיע לידה כלום כצ"ל. שם האומר לב' אחיות כו' ונתן לאחת פרוטה כו' כצ"ל. שם לכך מתחילות בברוך אע"פ שסמוכות לברכות שלפניהם מפני כו' כצ"ל. שם שא"ל ווסת קבוע לנדתה ולא תרגיש בעצמה כו' כצ"ל: מ"ע נ' וכן פוסק בה"ג ומזה הטעם שצריך שיחתוך הקלף כשיעור הגט כו' כצ"ל. שם כשעומדת בר"ה והגט קרוב לה מלו כצ"ל. שם והלא יש לחוש שמא ביטל גוף כו' כצ"ל. שם בסדר הגט כמו כן אינה צריכה להביא לבי"ד עדים שצוה כו' כצ"ל. שם וכן האומר תן גט זה לאשתי כו' כצ"ל. שם בהלכות מיאון ועוד נתן טעם בסה"ת שאפילו בדקו כו' כצ"ל. שם והיכא דעבד ואנסיב או קדש כו' כצ"ל: מ"ע נ"א עוד שם אמר גוים שנתגיירו כו' כצ"ל: מ"ע נ"ב שהתקין רב יהודא למיכתב בגט חליצה כו' כצ"ל. שם אפי' הוא איטר חולץ בימין כו' כצ"ל. שם אע"פ שיש שם קרסים כו' כצ"ל. שם בפ' מצות חליצה מנעל האי דידן כו' כצ"ל. שם ופלא הוא בעיני כו' לפי מה שפירש רבינו שלמה צ"ל רבינו משה. שם דא"ר שמעון בנו של ריב"ב צ"ל ר' ישמעאל בנו כו': מ"ע ס"ב בסימני דגים ולכשיגדל יש לו או שיש לו קשקשת כו' כצ"ל: מ"ע ס"ג הל' שחיטה ובסכין ארוך שיש בה פגימה כצ"ל. שם בהל' טריפות שנחמיר בשלשתן לומר נקיבתן במשהו כצ"ל: מ"ע ע' ופטור מן התשלומין כדאיתא בפ' הנשרפין כצ"ל. שם גבי מי מנחי אינשי מרגניתא כצ"ל: מ"ע ע"ד ואם באו עדים ששינה בדיבורו חוץ מדברים אלו אין מחזירין כו' כצ"ל. שם ואפי' נסתפק לו הדבר ה"ז לא יגע בהן שמא הניחם שם כצ"ל ונ"ב אדלעיל קאי: מ"ע ע"ה ומפרש במס' מכות בגואל הדם הכתוב מדבר כצ"ל. שם אר"א עיר מקלט שיש בה רוב רוצחים כצ"ל: מ"ע ע"ט יכול הבונה בית שער כו' כצ"ל. שם וכל מכה שמחללין עליה את השבת כו' כצ"ל: מ"ע פ"ב אע"פ שא"ל קנה המטלטלין לפלוני אגב קרקע כו' כצ"ל. שם ואם א"ל כל כור בסלע כו' כצ"ל. שם כל הנשום דמים כו' קונין זה את זה כו' כצ"ל. שם וא"ל אם אין אתה נותן לי' כו' הרי הוא שלי כו' כצ"ל. שם או כייר כיור אחד אמה על אמה יתר כו' כצ"ל. שם בהלכות מצרנות מותר למכור ולהשכיר אף לגוי כדגרסינן כו' כצ"ל. שם בדיני הרשאה אם רוצה לדון בהרשאה זו וליתן נפטר ולמה לא יפטר כו' כצ"ל. שם ויהיה הממון מונח בב"ד עד שיבא שמעון ויטול ויש לראובן כו' כצ"ל. שם בהל' שותפין ולפי תקנה זו אפשר כו' כצ"ל: מ"ע פ"ד שיש בהם הרבה ברכה מחמת עצמן כצ"ל: מ"ע פ"ה ונותר שטר ביד האדון כצ"ל: מ"ע פ"ח גרסינן בירושלמי מעשה באחד שהפקיד שק צרור אצל חבירו כו' כצ"ל. מ"ע פ"ט בין בשכר או השאילם כצ"ל. שם טול מה שעשית בשכרך אין שומעין כו' כצ"ל: מ"ע קע"ט ומתרץ רב כהנא דמתניתין ס"ל כו' צ"ל ומתרץ רב כהנא דמתניתין כו': מ"ע רמ"ח שהרי בטלו רביעית דמקוה נ"ב כדאמר שם. שם משמע מתוך דבריהם דשאלתות כצ"ל: סליק הגהות הגאון רבי ר' העשיל זצ"ל:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים