ספר מצוות גדול — עשין, רמזים

בלהאמין ולשמוע הוא הקבלה שהוא אחד בשמים ובארץ ובד' רוחות שנאמר (ואתחנן) שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד:

ג[ואתחנן] ואהבת את אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך:

דליראה את השם הנכבד והנורא שנאמ' (עקב) את ה' אלהיך תירא:

הלקדש את שמו הגדול שנאמר (אמור) ונתקדשתי בתוך בנ"י:

ולעשות מצות נביאי האמת שנ' (שופטים) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון:

זללכת בדרכיו שנא' (תבא) והלכת בדרכיו ונאמר (ראה) אחרי ה' אלהיך תלכו לעשות חסד משפט וצדקה בארץ:

חלדבקה בו שנאמר (עקב) ובו תדבק:

טלהתנהג עם חבירו כאשר יראה שחבירו מתנהג עמו שנאמר (קדושים) ואהבת לרעך כמוך:

ילאהוב הגר שנאמר (עקב) ואהבתם את הגר:

יאלהוכיח שנאמר (קדושים) הוכח תוכיח את עמיתך:

יבשחייב אדם ללמד את בנו תורה ומצות שנא' (עקב) ולמדתם אותם את בניכם:

יג(קדושים) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן:

ידלאבד ע"ז וכל משמשיה שנאמר (ראה) אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים:

טולהרוג עיר הנדחת ולשרוף העיר וכל השלל שנ' (ראה) הכה תכה את יושבי העיר וגומר:

טזשישוב החוטא מחטאו ויתוודה שנאמר (נשא) כי יעשו מכל חטאות האדם והתוודו:

יזלצדק הדין על כל מאורע ויחשוב כי הכל לטובתו שנ' (עקב) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך:

יחלקרות שמע ב' פעמים בכל יום שנ' (ואתחנן) בשכבך ובקומך:

יטלהתפלל בכל יום שנאמר (עקב) ולעבדו בכל לבבכם ותניא בספרי איזוהי עבודה שבלב זו תפילה ושם בארנו הל' תפילה ובית הכנסת ודין קריאת הפרשיות:

כשיברכו הכהנים את ישראל שנאמר (נשא) כה תברכו וגומר:

כאלקשור תפילין ביד שנאמר [ואתחנן] וקשרתם לאות על ידך:

כבלקשור תפילין בראש שנ' (ואתחנן) והיו לטופות בין עיניך:

כגלקבוע מזוזה שנאמר (ואתחנן) וכתבתם על מזוזות ביתך:

כדשיכתוב כל איש ספר תורה לעצמו שנא' (וילך) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת:

כהשיכתוב המלך ספר תורה יתר על ספר שהיה לו כשהיה הדיוט שנאמר (שופטים) והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגו'. שם בארנו הלכות ספר תורה:

כו(תצא) ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם:

כזלברך אחר אכילת לחם שנאמ' (עקב) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו'. ואכלת ושבעת וגו'. שם בארנו הלכות כל הברכות בין של מיני מאכל בין לפניהם בין לאחריהם בין ברכת הריח בין ברכת ההודאה והלכות נטילת ידים:

כחלמול את הזכרים ביום השמיני שנאמר (תזריע) וביום השמיני ימול בשר ערלתו:

כטזכור את יום השבת לקדשו זכרהו בקידוש היום:

ללשבות בו ממלאכה שנאמר (משפטים) וביום השביעי תשבות ומ"ע מדברי הנביאים לעשות כבוד לשבת ועונג שנ' (ישעי') וקראת לשבת עונג:

לאלשבות ביום הכפורים ממלאכה שנאמר (אמור) שבת שבתון הוא לכם:

לבלהתענות ביום הכפורים שנא' (אמור) תענו את נפשותיכם. שם בארנו מה הן עינוי יום הכפורים:

לגלשבות בראשון של פסח שנאמר (אמור) ביום הראשון מקרא קודש:

לדלשבות בשביעי בו שנא' (אמור) וביום השביעי מקרא קדש:

להלשבות בחג השבועות שנא' (שם) וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש:

לולשבות בראש השנה שנא' (שם) ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש:

לזלשבות בראשון של חג הסוכות שנאמר (שם) ביום הראשון מקרא קדש:

לחלשבות בשמיני בו שנאמר (אמור) וביום השמיני מקרא קדש:

לטלהשבית חמץ בי"ד שנאמר (בא) ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. שם בארנו הלכות ביעור חמץ:

מלאכול מצה בליל חמשה עשר שנא' (בא) בערב תאכלו מצות:

מאלספר בלילה ההוא ניסי יציאת ממצרים שנא' (בא) זכור את יום הזה אשר יצאתם ממצרים. ונאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ' לי בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך:

מבלתקוע בשופר בראש השנה שנ' (פנחס) יום תרועה יהי' לכם:

מג(אמור) בסכות תשבו שבעת ימים:

מד(אמור) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים:

מהליתן מחצית השקל בכל שנה שנאמר (תשא) זה יתנו כל העובר על הפקודים:

מושיקדשו בית דין את החדש שנאמר (בא) החדש הזה לכם:

מזלחשב תקופות ומזלות ומולדות ולעבר השנים להשוות שנת החמה עם שנת הלבנה כדי שיהא פסח בחדש האביב וסכות בזמן אסיף שנא' (ואתחנן) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ונאמר (ראה) שמור את חדש האביב ונאמר (תא) חג האסיף תקופת השנה:

מח‪‬אלו הן מצות עשה מסדר נשים לקדש אשה בכסף או בשטר או בביאה שנ' (תצא) כי יקח איש אשה ובעלה שם בארנו הלכות קידושין. ודין הלכות כתובה. ודין הדברים שחייב האיש לעשות לאשה והדברים שאשה חייבת לעשות לאיש ודין מתי מארסין ומתי נושאין. ודין מה היא נדוניא. ודין מה הן נכסי צאן ברזל, ומה נכסי מלוג. ודין ממה האלמנה תגבה כתובתה ועד כמה שנים תגבה כתובתה. ודין מי שהיה עליו שטר חוב וכתובה איה מהם קודם. ודין בעל שמכר מנכסיו ואחר כך הסכימה האשה למכור. ודין כתובת בנין דיכרין. ודין דברים הנקנים באמירה. ודין המזנה והעוברת על דת ודין נושא אשה ונמצאו עליהם נדרים או מומין או האיש נולדו בו מומין:

מטלפרות ולרבות שנאמר (בראשית) פרו ורבו:

נלגרש אשה בשטר ש' (תצא) וכתב לה ספר כריתות בארנו שם הלכות גיטין והלכות מיאון. ודין אשה שנתארמלה או נתגרשה כמה צריכין להמתין להינשא לאחרת ודין מי שנאמן להעיד על ארשה שמת בעלה:

נאלייבם אשת את מאב כשמת אחיו בלא זרע שנא' (תצא) ובן אין לו יבמה יבא עליה:

נבלחלוץ אם לא רצה לייבם שנאמר (תצא) וחלצה נעלו:

נגלדון במפתה בחמשים שקל כסף עם שאר דינין כמו שאומר בפרשה (משפטים) וכי יפתה איש בתולה:

נדשישא האונס את אנוסתו עם שאר דינים שנאמר (תצא) ולו תהיה לאשה:

נהשתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם שנאמר (תצא) ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו:

נולעשות לסוטה כל הכתוב בפרש, קנאות שנאמר (נשא) ועשה לה הכהן:

נזשישא כהן גדול נערה בתולה (אמור) והוא אשה בבתוליה יקח:

נחשיהיו הכהנים מטמאים לקרוביהם כשאר ישראל שנא' (אמור) לשארו הקרוב אליו וגו' ולאחותו וגו' לה יטמא:

נטאלו הם מצות עשה של הכשר מאכלות לבדוק בסימני בהמה וחיה שנאמר (ראה) זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' (קדושים) והבדלתם בין הבהמה וגו':

סלבדוק בסימני העוף עד שיבדיל בין טמא לטהור שנא' (ראה) כל צפור טהור תאכלו:

סאלבדוק בסימני חגבים עד שידע הטמא מן הטהור שנ' (שמיני) אשר לו כרעים ממעל לרגליו:

סבלבדוק בסימני הדגים עד שידע הטמא מן הטהור שנ' (שמיני) את זה תאכלו ועוד נאמר להבדיל בין הטמא ובין הטהור:

סגשישחוט מי שירצה לאכול בהמה חיה או עוף כהלכותיו ואחר כך יאכל שנאמר (ראה) וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך שם בארנו הלכות שחיטה. ודין בדיקת טריפות הריאה ושאר טריפות אף על פי שעיקר אזהרת טרפות הריאה בספר מצות לא תעשה:

סדלכסות דם שחיטת העוף וחיה הנאכלים שנאמר (בהר) חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר:

סהלשלח את הקן שנאמר (תבא) שלח תשלח את האם וגו':

סואלו הן מצות עשה של נזיקין לדון בנזקי קרן

סזלדון בנזקי שן ורגל. והן שתי מצות עשה בשתי פרשיות שנ' כי יגח שור את איש ונאמר (משפטים) כי יבער איש את שדה או כרם ושלח את בעירו ובער בשדה אחר:

סחלדון בנזקי הבור שנאמר (משפטים) כי יפתח איש בור שם בארנו דין הרחקת נזיקין שלא יבא לבני אדם היזק לא על ידי שפיכות מימיו של אדם ולא על ידי קוציו ולא על ידי דברים אחרים:

סטלדון בנזקי האש שנאמר (משפטים) כי תצא אש וגו':

עלדון בנזקי אדם המזיק חבריו שנאמר (משפטים) כי יריבון אנשים והכה איש את רעהו וגו' שם בארנו כל דין מזיק חבירו בין בגופו בין בממונו ודין המסור ודין הרודף ודין שבר כלים:

עאלדון בגניבה במיתה ובתשלומין שנאמר (משפטים) כי יגנוב איש שור או שה וגומר אם במחתרת ימצא הגנב שם בארנו דין גניבה ודין שומר שגנב או נגנב מביתו ודין המסיר כליו או ספריו ביד אחר:

עבלצדק המאזנים עם המשקלות שנ' (תצא) מאזני צדק אבני צדק:

עגשחייב אדם להחזיר הגזילה שגזל שנאמר (ויקרא) והשיב את הגזילה אשר גזל שם בארנו הלכות גזילה. ודין הדר בחצר חברו שלא מדעתו. ודין שולח יד בפקדון. ודין שואל מדעת. ודין טוען מחבירו שגזלו. ודין מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע. ודין שאסור לקנות דבר הגזול ודין הגזלן שמת. ודין המוכסין והלסטין והנדרים שנדרוס להם. ודין המלכות. ודין דברים ששטפו נהר או לקחו גייס. ודין שנתחלפו כליו בבית המשתה. ודין מפריחי יונים ומשחקי בקוביא. ודין גוזל דבר שבמצודה. ודין כופר בפקדון ונשבע והודה משלם קרן וחומש ואשם. ודין מחזיר גזילה ודין גזל הגר. ודין גוזל שדה מחברו או בונה ביתו שלא ברשות:

עדלהשיב אבידה לישראל שנאמר (תצא) השב תשיבם לאחיך שם בארנו דיני השבת אבידה. ודין המשיב אבידה ונתבטל ממלאכתו ודין אומר לחבירו להציל ממונו ומתנה עמו יותר מן הראוי. ודין שיירא שטרפה גייס. ודין ספינה שהקילו ממשאה מפני הנחשול. ודין באיזה עניין מחזירין אבידה. ודין שומר אבידה אם הוא כשומר חנם או כשומר שכר. ודין לשמור האבידה שלא תתקלקל ודין באיזה מציאה יזכה האדם ובאיזה עניין. ודין מציאות בני ביתו של אדם באיזה יזכה. ודין מוצאי שטרות:

עהלהגלות רוצח ההורג בשגגה שנא' (מסעי) וישב שם עד מות הכהן:

עולהפריש ערי מקלט שנאמר (שופטים) שלש ערים תבדיל לך:

עזלהציל הנרדף מיד הרודף שנאמר (תצא) וקצותה את כפה:

עחלערוף העגלה ערופה כמצותה שנאמר (שופטים) וערפו שם את העגלה:

עטלעשות מעקה שנאמר (תצא) ועשית מעקה לגגיך שם בארנו הדברים שאסרו חכמים מפני שיש בהן סכנת נפשות:

פלעזור המשא מעל חברו או מעל בהמתו שנאמר (משפטים) עזוב תעזוב עמו:

פאלהקים המשא מעל הבהמה שנאמר (תצא) הקם תקים עמו שם בארנו דין הולכין במקום צר אחד טעון ואחד ריקם:

פבלדון בדן מקח וממכר בדברים שהוא מתקיים בהן ודברים שאינו מתקיים בהן שנאמר (בהר) וכי תמכרו ממכר לעמיתך וגומר. שם בארנו במה יקנה אדם מטלטלין. ובמה יקנה עבדים ובהמות. ובמה יקנה קרקעות. ודין נוטל מחבירו דבר למכור או לבקרו ונאנס מידו. ודין קניין המטבע. ודין מלוה ופקדון שנקנין במעמד שלשתן. ודין קניין שטרות. ודין מוכר וחוזר. ודין נותן מעות לחברו לקנות לו דבר והלך חבירו וקנאו לעצמו במעות שלו. ודין שלשה שנתנו מעות לאחד לקנות וקנה במקצת הדמים לאחד מהם. ודין מוכר דבר וקבל מקצת הדמים. ודין מוכר שטעה במניין המעות ודין מתנה למכור כמה שישומו שלשה. ודין בארבעה זמנים מעות קונות ודין מי שאנסוהו למכור. ודין אסמכתא. ודין מוכר אומר במנה ולוקח אומר בחמשים והלך כל אחד לביתו ואחר כך לקחו סתם ודין שנים החולקים על המקח אחד אומר לקחתיו וזה אומר לקחתיו. ודין לוקח שטוען לחנווני שפרען. ודין מוכר בהמה ונמצאת טרפה: ודין מוכר מקום לחברו לעשות לו בית. ודין מקנה דבר שלא בא לעולם. ודין המקנה לעניים. ודין הפרש בין קונה שדה לפירותיהם לשוכר שדה מחברו. ודין מוכר אילנות ופרדס ובית וחצר ועיר. ודין איזהו שמקחו קיים ואיזהו שמקחו בטל. ודין מחזיק בנכסי הגר ודין נותן מתנה באיזו עניין תתקיים המתנה. ודין כותב נכסיו לאחרים או לבניו או לאשתו בין בריא בין שכיב מרע. ודין חלוקת קרקעות בין השותפין והרחקת נזקי השכנים. ודין בעל המיצר ודין שלוחו של אדם ושותפות ומשפטיהן במקחן ובממכרן ובהפסדן ובשכרן:

פגלדון בדיני קניין עבד עברי שנאמר (משפטים) כי תקנה עבד עברי:

פדלהעניק לעבד עברי ולאמה העבריה שנאמר (ראה) הענק תעניק לו:

פהלפדות אמה העבריה שנאמר (משפטים) והפדה:

פולייעד אמה העברייה שנאמר (משפטים) אשר לו יעדה והפדה ואם לבנו יעדנה וגומר:

פזלעבוד בעבד כנעני לעולם שנ' (בהר) לעולם בהן תעבודו:

פחלדון בדיני שומר חנם ש' (משפטים) כי יתן איש אל רעהו:

פטלדון בדיני נושא שכר והשוכר שנא' (משפטים) כי יתן איש אל רעהו חמור וגומר. במצות אילו בארנו הלכות פקדון ושכירות הפועלים ושכירות בהמות ושכירות בתים. ודין האומן שקלקל. ודין מראה דינר לשולחני ואמר לרע טוב:

צלתת שכר השכיר בזמנו שנאמר (תצא) ביומו תתן שכרו שם בארנו דין טענת שכיר עם בעל הבית:

צאשיניח בעל הבית לשכיר לאכול בזמן שכירותו שנאמר (תצא) כי תבא בכרם רעך וגומר שם בארנו דין הפועל שאין לו להתענות פן יכשל כחו:

צבלדון בדין השואל שנא' (משפטים) וכי ישאל איש וגו':

צגלהלות לעני שנאמר (משפטים) אם כסף תלוה את עמי אם זה אינו רשות אלא מצוה שנא' (ראה) העבט תעביטנו שם בארנו דין מלוה עם הלוה היאך יגבה חובו ומאיזה דבר יגבה:

צדהממשכן חברו בבית דין מצוה שיחזיר לו המשכון בעת שהוא צריך לו שנאמר (תצא) השב תשיב לו העבוט. במצות אילו בארנו משפט הלואה בין מלוה בשטר בין מלוה בעל פה. ודין מלוה שבא ליפר' מנכסי יתומים. ודין בא להפרע שלא בפני הלוה. ודין מלוה על המשכון ואבד המשכון או חולקין זה על זה במנין מעות המלוה. ודין מלוה חברו ביישוב ותבעו במדבר ודין הנשבעין ונוטלין. ודין לוה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידין שפרעו כולו. ודין מודה בשטרו שכתבו אם צריך לקיימו. ידין שטר שלוה בו ופרעו. ודין הלוה שטוען ואומר פרעתי. ודין המלוה שאומר זרוק לי חובי והפטר. ודין שולח מנה ביד שליח למי שנתחייב לו ובא לחזור בו. ודין אומר לחברו תן מנה לפלוני שאני חייב לו. ודין טענת פרוע בפטר שביד שליש ודין טענת יורשין. ודין מוצי' שטר חוב שהיה כתוב בו בבבל מגבהו ממעות בבל. ודין שטר שאין בו מקום או זמן אם כשר. ודין אחריות טעות סופר הוא בכל השטרות. ודין משעבד מטלטלים שלו. ודין עשה שדהו או עבדו אפותיקי. ודין בעל חוב שבא לטרוף במה יסלקוהו. ודין מי שיש עליו חובות הרבה איזה יקדים. ודין טריפת שדה ופירות בין בנגזל בין בבעל חוב. ודין סדר גביית החיוב. ודין שטרי חוב המוקדמין והמאוחרין. ודין מי שאבד שטרו או נמחק. ודין מי שפרע מקצת חובו. ודין בא לחלוק שטר אחד לשנים. ודין השטרות שנכתבין לאחד לבדו. ודין מי נותן שכר הכתיבה. ודין שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת בענין שטרותיהן. ודין מדות הערבות ודין מחקים שבשטר. ודין מקום חתימת העדים. ודין להזהר באותיות. ודין שטר שכתוב בו סכום אחד מלמטה ולמעלה מכחישו:

צהלדון בדין תובע ונתבע מודה במקצת או כופר שנ' (משפטים) על כל דבר פשע וגו' אשר יאמר כי הוא זה שם בארנו דין שבועות שמן התורה. ודין הנשבעין ונוטלין שהוא מדבריהם. וכן הנשבעין בטענת ספק. ודין שבועת היסת. ודין להפך השבועה. ודין צידי ערעור שבין אדם לחברו בין במטלטלין בין בקרקעות בין בשטרות:

צולדון בדיני נחלות שנאמר (פנחס) והיתה לבני ישראל לחוקת משפט שם בארנו דין הנכסים בנחלה. ודין שבוי שנשבה. ודין האפוטרופסין:

צזלהעמיד דיינים בכל עיר ועיר ושוטרים הרודים בעם. שנאמ' (שופטים) שפטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך שם בארנו הלכות הדיינים. ודין ברירתן. ודין טעותן:

צחללכת אחרי הרוב אם נחלקו הדיינין שנא' (משפטים) אחרי רבים להטות שם בארנו מה בין דיני ממונות לדיני נפשות:

צטלהיות בית דין הורגין בסייף שנא' (משפטים) נקום ינקם:

קלהיות בית דין הורגין בחנק שנא' (קדושים) מות יומת הנואף:

קאלהיות בית דין שורפין באש שנאמר (קדושים) באש ישרופו:

קבלהיות בית דין סוקלין באבנים שנ' (שופטים) וסקלתם באבנים:

קגלתלות מי שנתחייב תלייה שנאמר (תצא) ותלית:

קדלקבור הנהרג ביומו שנא' (תצא) כי קבור תקברנו ביום ההוא:

קהלהלקות הרשע שאמר (תצא) והפילו השופט והכהו:

קולהשוות הבעלי דינין שלא יכבד זה יותר מזה שנא' (קדושים) בצדק תשפוט עמיתך:

קזמדבר שקר תרחק שם בארנו שמותר לשנות בדבר שלום. ודין של יאמר הדיין אני מאמין זה כשנים. ודין שלא יבא אדם עם חברו בערכאות של עכו"ם:

קחהיודע עדות לחברו שיעיד לו בבית דין שנא' (ויקרא) והוא עד או ראה או ידע:

קטלדרוש ולחקור העדים שנ' (ראה) ודרשת וחקרת שם בארנו דין עדות. ודין קיום שטרות:

קילעשות לעדים זוממים כאשר זממו לעשות שנאמר (שופטים) ועשית לו כאשר זמם לעשות לאחיו:

קיאלשמוע לבית דין הגדול שיעמדו להם שנאמר (שופטים) ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה:

קיב(יתרו) כבד את אביך ואת אמך:

קיג(קדושים) איש אמו ואביו תראו:

קידלהעמיד להם מלך שנא' (שופטים) שום תשים עליך מלך:

קטולהכרית זרעו של עמלק שנ' (תצא) תמחה את זכר עמלק:

קטזלזכור תמיד מעשיו הרעים ואריכתו בדרך שנא' (תצא) זכור אשר עשה לך עמלק בדרך:

קיזלהחרים שבעה עממים שנאמר (שופטים) כי החרם תחרימם:

קיח(שופטים) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום:

קיטלתקן מקום אחד מחוץ למחנה להפנות בו ויהיה לו יתד תקועה על כלי מלחמתו שיחפור באותו יתד גומא אחת לצאת בו יחפור ויכסה שנאמר (תצא) ויד תהיה לך מחוץ למחנה וגומר ויתד תהיה לך וגו' עניין עשה אחד הוא:

קכשיהיה כהן אחד משוח לדבר אל העם בשעת מלחמה שנא' (שופטים) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן:

קכאכי יקח איש אשה חדשה וגו' (תצא) נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח:

קכבלעשות ליפת תואר ככתוב בפרשה שנ' (תצא) וראית בשביה (אל יעתיק אדם הלכות אבל בכאן כי אין זה מקומו אלא בסוף כל רמ"ח מצות עשה שאינן אלא מדברי סופרים כאשר הוכחנו שם):

קכג‪‬אלו הם מ"ע התלויות בנדרים ובשבועות שישבע בשם מי שנתחייב שבועה בבית דין שנאמר (ואתחנן) ובשמו תשבע שם בארנו היאך בית דין משביעין והיאך מאיימין:

קכדשיקיים אדם שבועתו ונדר שנ' (תצא) מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת ונא' (מטות) ככל היוצא מפיו יעשה:

קכהלדון בהפרת נדרים ככל הכתוב בפרשה שנ' (מטות) אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעוריה בית אביה:

קכושיגדל הנזיר שער ראשו שנ' (נשא) גדל פרע שער ראשו:

קכזשיגלח הנזיר על קרבנו כשישלים נזירותו או כשיטמא שנא' (נשא) כי כמות מת עליו:

קכחלדון בערכי אדם שנ' (בחקותי) כי יפליא נדר בערכך וגו':

קכטלדון בערכי בהמה שנ' (בחקותי) ואם בהמה אשר יקריבו:

קללדון בערכי בתים שנ' (בחקותי) ואיש כי יקדיש את ביתו וגו':

קלאלדון בערכי שדות שנ' (בחקותי) ואם משדה אחזתו יקדיש וגו':

קלבלדון בדין מחרים נכסיו שנאמר (בחקותי) היאך כל חרם אשר יחרים איש וגו' שם בארנו דין ההקדש באיזה עניין יחול ובאיזה עניין פודין אותו ודין מי שהחרים בזמן הזה:

קלגלהפריש תרומה גדולה לכהן שאמר (שופטים) ראשית דגנך תתן לו שם ברנו המקומות החייבות בתרומות ומעשרות והדברים הפוטרים מתרומה ומעשרות:

קלדלהיות הלוים מפרישין תרומת מעשר מן המעשר שלקחו מישראל שנ' (קרח) כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר גם המצוה זו בארנו משפט התרומה וחילוקיה:

קלהלהיות ישראל מפרישין אחר תרומה גדולה אחד מעשרה. מן הנשאר ונתנו ללווים שנאמר (קרח) כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' שם בארנו הלכות מעשר הדברים המחייבים במעשר. ודין הדברים הפוטרין ודין תרומת מעשר של דמאי. ודין מעשר שני של דמאי:

קלולהפריש מעשר שני שנא' (ראה) עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו' שם באנו דין מעשר שני ופדיונו:

קלזלהיות נטע רבעי קדש שנאמר (קדושים) ובשנה הרביעית יהיה וגו' שם בארנו דין נטע רבעי ופדיונו:

קלחלהתודות וידוי מעשר שנא' (תבא) ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית וגו':

קלטלהביא ביכורים למקדש שנ' (משפטים) ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך:

קמלקרות על הביכורים במקדש שנאמר (תבא) וענית ואמרת לפני ה' אלהיך:

קמאלהפריש חלה לכהן שנאמר (שלח) ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה שם בארנו חלוקי הארצות לחלה:

קמבלתת לכהן הזרוע והלחיים והקיבה שנאמר (שופטים) ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה:

קמגלתת ראשית הגז לכהן שנ' (שופטים) ראשית גז צאנך תתן לו:

קמדלפדות בכור אדם שנ' (בא) וכל בכור אדם בבניך תפדה:

קמהלפדות פטר חמור שנאמר (בא) ופטר חמור תפדה בשה:

קמולערוף פטר חמור שנא' (בא) ואם לא תפדה וערפתו שם בארנו עשרים וארבע מתנות כהונה:

קמזשתשבות הארץ בשנה השביעית מעבודת קרקע שנאמר (בהר) ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ:

קמחשיפקיר אדם פירות שביעית שא' (משפטים) ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל השדה ונאמר (בהר) לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך:

קמטלהשמיט כספים בשביעית שנא' (ראה) שמוט כל בעל משה ידו:

קנשימנו בית דין שנות היובל שבע שבע שנאמר (בהר) וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים:

קנאלקדש שנת החמשים בשביתה שנ' (בהר) וקדשתם את שנת החמשים שנה:

קנבלתקוע שופר בעשרה בתשרי כדי לצאת עבדים לחפשי שנא' (בהר) וביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם וגומר וקראתם דרור:

קנגשתחזור אחוזה ביובל שנא' (בהר) ושבתם איש אל אחוזתו:

קנדלהיות גאולת בתי ערי חומה עד שנה שנאמר (בהר) והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו:

קנהלתת ללוים ערים לשבת וגם הם קולטות שנ' (מסעי) ונתנו ללוים מנחלת אחוזתם ערים לשבת:

קנולהניח פיאה:

קנזלהניח לקט:

קנחלהניח עומר השכחה:

קנטלהניח עוללות:

קסלהניח פרט הכרם לפי שבכל אילו נא' (קדושים ותצא) לעני ולגר תעזוב אותם וזו היא מצות עשה:

קסאלהפריש מעשר עני בשנה השלישית לשמיטה תחת מעשר שני שנ' (ראה) בשנה השלישית וגו' ונתת ללוי לג ליתום ולאלמנה ללוי זה מעשר ראשון לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני:

קסבלתת צדקה לעניים שנ' (ראה) פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך שם בארנו הלכות צדקה:

קסג‪‬אלו הם מצות המקדש לבנות בית הבחירה שנאמר (תרומה) ועשו לי מקדש וגו' וכן תעשו. ונא' (ראה) והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם לשכן את שמו שם וגו' שם בארנו היאך נעשו האולם וההיכל והעזרה והמזבחות והכלים והשערים והלשכות ודין קדוש הבית וקדושת העיר אם היא עדיין קיימת:

קסדלירא מן המקדש שנאמר (בהר) ומקדשי תיראו:

קסהשיהיו הכהנים והלוים שומרי המקדש שנאמר (קרח) ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד ונא' ושמרתם את משמרת הקדש.

קסולעשות שמן המשחה שיהא מוכן לדברים שמושכין בו שנאמר (תשא) ואתה קח לך בשמים ראש וגו' שמן משחת קודש יהיה:

קסזלעשות הקטורת כמניין סממניה להקטירו פעמים ביום שנא' (תשא) קח לך סמים ונאמר (תצוה) והקטיר עליו אהרן קטרת וגו':

קסחלשחת הארון על הכתף כשמוליכין אותו ממקום למקום שנ' (נשא) כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו:

קסטלהיות הלוים עובדים בבית המקדש להיות שוערים ומשוררים בכל יום עם הקרבן שנאמר (קרח) ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד ונאמר (שופטים) ושרת בשם ה' אלהיו:

קעשיהיו הכהנים תוקעים החצוצרות על הקרבן במועדות ובר"ח שנאמר (בהעלותך) וביום שמחתכם ומועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות וגו'ף

קעאלקדש זרע אהרן ולהקדימו לכל דבר שבקדושה שנ' (אמור) וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב:

קעבלהיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות ובמועדים כאחד שנאמר (שופטים) וכי יבא הלוי וגו' לבד ממכריו על האבות:

קעגשיהיו הכהנים לובשים בגדי כהונה לעבודה נאמר (תצוה) ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו וכהנו לי:

קעדלשלח טמאים מחוץ למחנה שנא' (נשא) וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש:

קעהשיקדש כהן העובד ידיו ורגליו ואחר כך יעבוד שנא' (תשא) ורחצו ממנו אהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם:

קעושיהיו הקרבנות תמימים ממום שנ' (אמור) תמים יהיה לרצון:

קעזלפדות פסולי המוקדשים ויצאו לחולין ויאכלו שנאמר (ראה) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר:

קעחלהקריב כל הקרבנות מיום השמיני והלאה שנאמר (אמור) והיה שבעת ימיה תחת אמו וביום השמיני תתנו לי:

קעטלמלוח הקרבנות והמנחות שנאמר (ויקרא) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח וגו' על כל קרבנך תקריב מלח:

קפלעשות העולה כמשפטה שנא' (ויקרא) אם עולה קרבנו וגו' שם בארנו סדר נתוח העולה המפורשת במסכת תמיד:

קפאלעשות החטאת כמשפטו שנאמר (צו) זאת תורת החטאת:

קפבלעשות האשם כמשפטו שנאמר (צו) זאת תורת האשם:

קפגלעשות השלמים כמשפטן שנ' (ויקרא) אם זבח שלמים קרבנו:

קפדאכילת קדשים לכהנים היא מצות עשה שנא' (תצוה) ואכלו אותם אשר כופר בהם הכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים:

קפהוכן אכילת שירי מנחות מצות עשה שנא' (צו) והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו הרי אלו שתי מצות עשה:

קפולעשות כל המנחות כמצותן הכתובות בתורה כמו שאומר בפ' ויקרא וכן מעשה מנחת חביתי' בכלל מעשה כל המנחות:

קפזשיביא אדם ברגל שפגע בו תחלה כל מה שהוא חייב בין מנדרים ונדבות בין מדברים אחרים שנ' (ראה) ובאת שמה והבאתם שמה וכן דורש בתורת כהנים:

קפחלהקריב כל הקרבנות בבית הבחירה שנאמר (ראה) והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו וגו':

קפטשיביא אדם לבית הבחירה קרבנות שנתחייב שנאמר (ראה) רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת וגו':

קצלהקריב שני תמידין בכל יום שנאמר (פנחס) שנים ליום עולה תמיד:

קצאלהדליק בכל יום אש על המזבח שנאמר (צו) ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר:

קצבלעשות תרומת הדשן בכל יום שנ' (צו) והרים את הדשן אשר תאכל האש את עולה וגו' שם בארנו סדר עבודת התמיד:

קצגלהדליק נרות המנורה בכל יום במקדש שנ' (תצוה) להעלות נר תמיד:

קצדשיקריב כהן גדל מנחה בכל יום עשירית האיפה והיא נקראת מנחת חביתי' שנאמר (צו) זה קרבן אהרן ובניו:

קצהלהקריב קרבן מוסף בשבת בשני כבשים שנ' (פנחס) וביום השבת שני כבשים וגו':

קצולהסדיר לחם ולבונה לפני ה' בכל שבת שנ' (אמור) ושמת אותם שתים מערכות וגו' ונתת על המערכת לבונה זכה וגו' וביום השבת יערכנו:

קצזלהקריב קרבן מוסף בר"ח שנאמר (פנחס) ובראשי חדשיכם תקריבו וגו':

קצחלהקריב קרבן מוסף כל שבעת ימי הפסח כקרבן ר"ח שני פרים ואיל אחד ושבעה כבשים הכל עולות ושעיר חטאת נאכל שנאמר (פנחס) והקרבתם אשה וגו':

קצטלהקריב ביום שני של פסח יתר על המוסף של כל יום כבש לעולה עם עומר התנופה שנ' (אמור) ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש תמים שם בארנו מעשה מנחת העומר:

רלספור תשעה וארבעים יום מיום הבאת העומר שנא' (אמור) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה:

ראלהביא בחג שבועות שהוא יום חמשים קרבן מוסף כמו בפסח ור"ח שנ' (פנחס) וביום הביכורים וגו' והקרבתם עולה וגו':

רבלהקריב בחג שבועות שתי הלחם היא המנחה החדשה עם הקרבנות הבאים בגלל הלח' שנאמר (אמור) והקרבתם מנחה חדשה לה' והקרבתם על הלחם שבעה כבשים:

רגלהקריב מוסף בר"ה מלבד מוסף ר"ח שנ' (פנחס) ובחדש השביעי באחד לחדש וגו' ועשיתם עולה מלבד עולת החדש וגו':

רדלהקריב קרבן מוסף ביום הכפורים כמו בר"ה שנאמר (פנחס) ובעשור לחדש וגו' והקרבתם עולה וגו':

רהלהקריב קרבן הוסף בשבעת ימי החג שנא' (פנחס) ובחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו' והקרבתם עולה וגו' פרים שלשה עשר אלים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים ושעיר חטאת רק שהפרים פוחתים בכל יום א' שם בארנו הלכות ניסוך המים:

רולהקריב קרבן מוסף בשמיני עצרת כמו בר"ה וביום הכפורים שנאמר (פנחס) וביום השמ"ע וגו' והקרבתם עולה פר אחד איל אחד כבשים שבעה ושעיר חטאת:

רזלשרוף הנותר באש שנ' (צו) והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף:

רחלשרוף בשר קדש שנטמא שנאמר (צו) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף:

רטשיעשה כהן גדול כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר כמו שנ' (אחרי) בזאת יבא אהרן וגו' שם בארנו כל עבודת יום הכפורים:

רישישלם המועל בקדשי ה' הקרן וחומש ואשם שנאמר (ויקרא) נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' וגו' שם בארנו הלכות מעילה:

ריאבהולד בכור בהמה טהורה לישראל שיאמר הישראל הרי הוא מקודש בקדושת בכור שנאמר (ראה) כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש וגו' שם בארנו הלכות בכורות בין בזמן המקדש בין בזמן הזה:

ריבלעשר כל הוולדות שנולדים לאדם בכל שנה בבקר ובצאן שנ' (בחקותי) כל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קדש:

ריגשיקריב היחיד קרבן חטאת על שגגתו בשעשה עבירה שחייבים על זדונה כרת שנ' (ויקרא) ואם נפש אחת תחטא בשגגה בעשותה וגומר שם בארנו העבירות שחייבים עליהם חטאת קבועה ועניין השגגה שמתחייב עליהם חטאת:

רידשיקריב החוטא אשם תלוי אם נסתפק לו שמא חטא או לא חטא עד שיודע לו ויביא חטאתו שנאמר (ויקרא) ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל וגו':

רטושיקריב החוטא אשם ודאי על עבירות ידועות כגון אשם גזילות אשם מעילות אשם שפחה חרופה (ויקרא וקדושים) כאשר כתוב בכל אחד:

רטזשיביא החוטא קרבן עולה ויורד בשמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו והיולדת והמצורע שנ' (ויקרא תזריע ומצורע) ואם לא תגיע ידו וגו' ואם לא תשיג:

ריזשיקריבו סנהדרי גדולה קרבן אם טעו והורו שלא כהלכה בעבירות החמורות שחייבים עליהן כרת ועשו הקהל כולן או רובן על פיהם שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו וגו':

ריחלהקריב הזב קרבן אחר שיטהר שנאמר (מצורע) וכי יטהר הזב וגו':

ריטלהקריב הזבה קרבן אחר שתטהר שנאמר (שם) ואם טהרה מזובה וגו':

רכלהקריב היולדות קרבן אחר שתטהר שנאמר (תזריע) ובמלאת ימי טהר לבן או לבת:

רכאלהקריב המצורע קרבן אחר שיטהר שנאמר (מצורע) וביום השמיני יביא שני תורים וגו' במצות אילו בארנו עניין הזב כמה יהיה זב גמור לקרבן:

רכבהממר הקרבן שלו תהיה התמורה קדש שנ' (בחקותי) והיה הוא ותמורתו יהיה קדש:

רכגלשחוט שה תמים זכר בן שנה לשם פסח בזמנו שנ' (בא) שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם וגומר שם בארנו הלכות שחיטת פסח:

רכדשיהיו טמאים נדחין לפסח שני בחדש השני שנ' (בהעלותך) איש כי יהיה טמא לנפש וגו' בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אותו וגומר שם בארנו הדברים שהעמידו חכמים דבריהם במקום כר':

רכהלאכול הפסח כמשפטו בליל ט"ו שנאמר (בא) ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו:

רכולאכול הפסח שני כמשפטו בליל חמשה עשר לחדש השני שנ' (בהעלותך) על מצות ומרורים יאכלוהו:

רכזלחוג ברגלים שנאמר (משפטים) שלש רגלים תחוג לי:

רכחלהתראות ברגלים במקדש שנאמר (שם) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך:

רכטלשמוח ברגלים שנאמר (ראה) ושמחת בחגך וגו':

רללהקהל העם לשמוע תורה במוצאי שביעית שנא' (וילך) הקהל העם וגו':

רלאשיהא המת מטמא בכל האמור בפרשת חקת שנאמר (שם) זאת התור אדם כי ימות באהל:

רלבלשרוף פרה אדומה כמצותה להיות אפרה מוכן שנ' (חקת) ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו':

רלגשיהו מי חטאת מטהרין מטומאת מת ומטמא לאדם טהור שנא, (חקת) והזה הטהור על הטמא וגו' ונאמר הנוגע במי הנדה יטמא:

רלדלעשות בנגעי אדם אם להסגיר אם להחליט אם לטהר כמשפט הכתוב בפרשה שנא' (תזריע) אדם כי יהיה בעור בשרו וגו':

רלהשיתנהג המצורע כמשפט הכתוב שנאמר (תזריע) בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע וכן כל שאר הטמאין צריכין להודיע את עצמן:

רלולהיות הטהרה מן הצרעת בין צרעת אדם בין צרעת בגד בעץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים ומים חיים שנאמר (מצורע) זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו וגו':

רלזשיגלח המצורע את כל שערו שנא' (מצורע) והיה ביום השביעי יגלח וגומר:

רלחלעשות בנגעי בגדים כמשפט הכתוב בפרשה שנא' (תזריע) והבגד אשר יהיה בו נגע צרעת וגו':

רלטלעשות בנגעי בתים כמשפט הכתוב בפרשה שנ' (מצורע) ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נרא' לי בבית וגו':

רמשיהא הזב טמא ומטמא לאחרים שנאמר (מצורע) וזאת תהיה טומאתו בזובו וגומר:

רמאשתהא הנדה טמאה ומטמאה לאחרים שנ' (מצורע) שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנוגע בה יטמא וגו':

רמבשתהא הזבה טמאה ומטמאה לאחרים שנאמר (מצורע) כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה וגו':

רמגשתהא היולדת טמאת כנידה שנ' (תזריע) כימי נדת דותה תטמא:

רמדלהיות הנבלה טמאה ומטמאה לאחרים שנאמ' (שמיני) הנוגע בנבלתה יטמא והנושא את נבלתה יכבס בגדיו וגו':

רמהלהיות שמנה שרצים טמאים ומטמאים שנאמר (שם) וזה לכם הטמא בשרץ וגו':

רמולהיות אוכלין ומשקין מטמאין שנאמ' (שם) מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא במצות אילו בארנו מצות הלכות טומאת כלים:

רמזשיהא שכבת זרע טמא ומטמא שנא' (מצורע) ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע וגו':

רמחשיטהרו כל הטמאים במים אפילו במי מקוה שנ' (שם) ורחץ את בשרו במים והזב בלבד כתיב בו ורחץ בשרו במים חיים: נשלמו כל רמ"ח מצות עשה.

רמטאחרי כן בארנו חמש מצות מדברי סופרים והם מצות עירובין: מצות אבל: מצות ט' באב: מצות מגילה: מצות חנוכה: