מצות לא עשה 36 שלא (א) לשאול באוב כגון שאול כו'. לכאו' יש לדקדק מדוע כתב רבינו ז"ל כגון שאול הן אמת שרש"י ז"ל סנהדרין ס"ה במתניתין שם ג"כ כתב כגון שאול וגם הברטנורה ז"ל העתיק א"ז אבל זה גופא טעמא בעי ואח"כ ראיתי שגם מו"ה יוסף מקרעמניץ ז"ל בביאורו כאן עמד ע"ז עי"ש מה שתירץ, ול"נ לתרץ בס"ד בהקדים מה שיש עוד לדקדק ברבינו דמדוע כתב באוב מדוע ל"כ בבעל אוב כלשון המשנה דסנהדרין דף הנ"ל ודף נ"ג ע"א בריש כריתות וגם בברייתות וגמרות שם אי' ג"כ בעל אוב אלא בסנהדרין ס"ז ע"ב נקט הגמרא לשון הקרא וע"כ קאמר אלא אוב וידעוני כו' וגם הרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת ל"ו ובחיבורו הל' עכו"ם פי"א הלכ' י"ד נקט בעל אוב וכן נקטו ז"ל היראים סי' פ' החינוך ואלה המצות מצוה תקי"ג [עי' באלה המצות שהאריך בענין סגולת השמות והראה במל"ת זו את גודל קדושתו] וא"כ טעמא בעי דמדוע לא נקט גם רבינו כן ואף די"ל דנקט לשון הקרא דפ' שופטים ושואל אוב הא כבר כתבנו לעיל מל"ת י"ז מחודש א' שדרכו להלוך אחר שיטת הש"ס, ואפ"ל דמש"ה נקט לשון הקרא כיון דבלאו דכישוף כתיב מכשפה לא תחי' בלשון נקבה וכאן כתיב בלשון זכר ושואל אוב ובמשנה וברייתא וגמ' איתא גם מלת בעל שמורה עוד יותר על לשון זכר וא"כ יש מקום לטעות דדוקא בבעל אוב מוזהר מלשאול אבל לא בבעלת אוב ואפשר דאיכא איסור דרבנן כי גם ממעשה דשאול יש מקום לומר כן וכדי שלא נאמר כן ע"כ נקט רבינו את לשון הקרא] וכתב אח"כ כגון שאול ששאל בבעלת אוב שנאמר כו' להודיענו דאפילו בבעלת אוב ג"כ מוזהר מה"ת ומשום כוונה זו י"ל דגם רש"י נקט כגון שאול כמובן:
מצות לא עשה 36 או י"ל דמש"ה נקטו כגון שאול להורות דאפילו בעת צרה גדולה ר"ל כמו שאול ג"כ אסור לשאול באוב אע"ג דבמקום סכנה מותר אפי' לרקק ולקרות פסוק מה"ת כמו שפסק הטור יו"ד סי' קע"ט ובש"ע שם אבל לשאול באוב באמת אסור והטעם י"ל כיון שהרמב"ם הל' עכו"ם פ"ו הל' ב' כתב על אוב וידעוני שמיני עכו"ם הם ומע"ז פסקינן דאין מתרפאין אפילו במקום סכנה כמ"ש הרמב"ם הלכ' יסוה"ת פ"ה הל' ו' וטוש"ע יו"ד סי' קנ"ה ועי' בטור יו"ד סי' קע"ט שהביא את הא דאוב וידעוני בתר דכ' ואם יש בו סכ"נ הכל מותר א"כ גם מזה יש להוכיח כמו שכתבנו וכל זה כתבנו לפרש את רבינו ורש"י אבל לדינא עדיין צ"ע:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים