מצות לא עשה 47 שלא (א) לכרות ברית לשבעה עממים כו'. מפשטות לשון רבינו ז"ל נראה דאי לאו ראי' מגבעונים וחירם הוה אמרינן דלאו זה קאי גם על שאר אומות אלא משום דיהושע אמר לגבעונים ואולי בקרבי אתה יושב דנר' דירא שמא הם מז' עממים אבל אי הוה ידע שהם משאר אומות לא הי' ירא לכרות עמהם ברית מוכח מזה דעכצ"ל דלאו זה לא קאי אשאר אומות וה"נ מוכח משלמה דכרת ברית עם חירם, אבל לכאו' צ"ע דלמא לעולם קאי גם על שאר אומות אלא החילוק שבין ז' עממים לשאר אומות כמ"ש הראב"ד ז"ל בהשגותיו הל' מלכים פ"ו הל' ג' דבשאר אומות כשקבלו הז' מצות שרי לכרות עמהם ברית אבל בז' עממים לא סגיא בזה עד שקבלו כל המצות עי"ש וא"כ מנ"ל לרבינו להביא ראי' מיהושע ושלמה דילמא הגבעונים לא היו רוצים לקבל אלא הז' מצות וע"כ הי' ירא יהושע ואמר אולי בקרבי אתה יושב ועל חירם י"ל שקבל הז' מצות וע"כ כרת שלמה עמו ברית, וצ"ל דרבינו סובר דאי באמת הוה קאי הלאו זה גם על שאר אומות אז ליכא לחלק חילוקו של הראב"ד אלא אז הי' דינם שוה וע"כ הביא שפיר ראי' ועי' בתוס' יבמות כ"ג ע"א ד"ה ההוא ותראה דבתירוץ שני סובר כרבינו דלאו זה קאי רק על זי עממים וגם הביא ראי' מגבעונים ובתירוץ ראשון סובר דקאי על כל העכו"ם וא"כ קשה בתירוץ ראשון מגבעונים אעכצ"ל דבתירוץ ראשון סובר התוס' כמו שכתבנו בקושיתינו על רבינו אבל בתירוץ שני סובר כמו שתירצנו. כמובן:
מצות לא עשה 47 אבל לכאורה קשה על רבינו כיון דסובר דלא קאי לאו זה רק על ז' עממים א"כ לא הוי מצוה הנוהג לדורות והיכי מונה אותה בין המצות, אבל גם הרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת מ"ח מנה את המל"ת זו וכתב שכבר תירץ א"ז במ"ע קפ"ז ושם כתב כמ"ש הזוהר הרקיע ז"ל מל"ת רי"ב אות פ"א וז"ל אזהרה היא שלא לכרות ברית לז' עממים כו' ואזהרה זו ראויה לבוא במנין כשאר המצות הנוהגות בז' עממים להיותה נוהגת לדורות כל זמן שימצא אחד מהם בעולם כמו שנבאר בשרשים עכ"ל נמצא דרבינו והרמב"ם בסה"מ קיימו בחדא שיטתא במל"ת זו וכ"ס החינוך מצוה ל"ג, אבל מהרמב"ם בחיבורו הל' עכו"ם פ"י הל' א' נראה דחזר ממ"ש בסה"מ כיון דכ' שם אין כורתין ברית לעכו"ם ומדכ' סתם לעכו"ם נראה דסובר דלאו זה קאי על כל העכו"ם וצ"ל דבחיבורו סובר כתירוץ ראשון של התוס' דיבמות הנ"ל ובסה"מ סובר כתירוץ שני יהי' איך שיהי' עכ"פ זה נראה בפי' דבחיבורו חזר ממ"ש בסה"מ ובאמת כבר עמד ע"ז המל"מ ז"ל בהגהותיו על החינוך שם וכתב שכבר תירץ א"ז, הכ"מ פ"ו מהל' מלכים אבל בכ"מ ליתא מזה כלום ונ"ל שהוא ט"ס וצ"ל בלח"מ כי הוא דיבר מזה ארוכות ומי שרוצה להבין את דבריו צריך לעיין תחלה רש"י ורמב"ן ומזרחי פי שופטים פרשה כ' פ' י' וגם בפ' חוקת פרשה כ"א על הפסוק אעברה בארצך האריך המזרחי בזה וגם היפה מראה על הירושלמי שבועות פ"ו הלכה א' והדינא דחיי במל"ת זו כתבו אריכות בזה ועי' במעיי"ח דף ל"ה ע"ב אות ס"ז שהמליץ בעד הרמב"ם דליכא סתירה וגם המר"ם שיק מצוה צ"ג מיישבו יפה עי"ש:
מצות לא עשה 47 אבל לכאורה ק"ל על הגהות מל"מ הנ"ל שכ' וז"ל ומזה נראה מוכרח לפי שיטתו דס"ל דלא ישבו דסמוך לזה הוא כולל וא"כ פשיטא דלאו זה ג"כ מיירי בכל עובדי כוכבים עכ"ל כוונתו דבפ' משפטים פרשה כ"ג פ' ל"ב כתיב לא תכרות להם ולאלהיהם ברית ובפסוק שלאחריו כתיב לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי וכיון דבהל' עכו"ם פ"י הל"ו כתב הרמב"ם דאזהרת לא ישבו בארצך קאי על כל העכו"ם ע"כ הוכרח לומר דגם אזהרת לא תכרות להם ברית קאי על כל העכו"ם דאי קאי על ז' עממים היאך נאמר דאזהרה דסמוך ליה קאי על כל העכו"ם וע"כ מחמת הוכחה זו חזר בחיבורו ממ"ש בסה"מ כן רצה המל"מ להמליץ קצת בעד הרמב"ם, אבל לי קשה ע"ז חדא הא בסה"מ מל"ת נ"א גכ"ס דאזהרת לא ישבו בארצך קאי על כל העכו"ם ואפ"ה סובר דאזהרת לא תכרות להם ברית לא קאי רק על ז' עממים אלמא דלא נתן על הכרחו של המל"מ כלום ותו דאפי' יהא כמ"ש המל"מ דבחיבורו באמת נתן ע"ז עדיין קשה דמי הכריחו לומר בחיבורו כמו שאמר מדוע ל"ס להיפך דאזהרת לא תכרות להם ברית וגם אזהרת לא ישבו בארצך לא קאי רק על ז' עממים כמו שבאמת סובר רבינו כאן ובמל"ת מ"ט וצ"ע ועי' לקמן מל"ת מ"ט מה שכתבנו עוד מזה:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים