מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםספר מצוות גדול — עשין 149
אמצות עשה (א) שמי שהלו׳ לחבירו מעות ועברה עליו שמיטה שתהא השמיטה משמטת ההלואה ואע״פ שרצה לפורעם לו יאמר לו משמט אני שנא׳ וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו [בפ״ו דשביעית ובמכות דף י״ב] וכל דיני שמיטת כספים נתבארו בסמל״ת [ל״ת ע״ד]: