מצות לא עשה 56 שלא (א) לדרוש אל המתים כו'. בסנהדרין ס"ה ע"ב איתא ת"ר בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגולגולת כו' פי' רש"י בזכורו מעלה ומושיב את המת על זכרותו בגולגולת המוטלת מן המת לארץ ועונה מה ששואלין אותו ע"י כישוף ואח"כ הקשה הגמ' שואל אוב היינו ודורש אל המתים פרש"י ולמה נכתבו שניהם במקום אחד ומשני דורש למתים כדתניא ודורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה פרש"י שתשרה שד של בה"ק יהא אוהבו ומסייעו בכשפיו עכ"ל חזינן מגמ' זו דמש"ה מרעיב עצמו והולך ולן בבה"ק כדי שתשרה עליו רוח טומאה וא"כ ק"ל על רבינו ז"ל דהיכי כתב כדי שיבא אליו המת בחלום כו' ותו מדוע כתב בחלום מנ"ל זה דילמא מרעיב שיבא אליו בהקיץ הן אמת שרבינו נמשך אחר הרמב"ם ז"ל הל' עכו"ם פי"א הל' י"ג שכ' ג"כ כן אבל על הרמב"ם גופא קשה מגמ' זו ונ"ל בס"ד דסברו דמ"ש הגמ' כדי שתשרה עליו רוח הטומאה פירושו רוח המת כמו שמפרש היד רמ"ה שם וז"ל רוח הטומאה רוחות המתים שנלוין עליו ומגידין לו מה ששואל להם ולא רצו לפרש פרש"י שד של בה"ק משום קושית היד רמ"ה דא"כ מה דורש אל המתים איכא ומה שכתבו בחלום י"ל דלמדו ממ"ש הגמ' ולן וכמ"ש הת"ח שם וז"ל ולן כו' משמע דלאו אורח דרוח הטומאה שתשרה על האדם ביום אלא בלילה כו' עי"ש וא"כ דברי רבינו והרמב"ם עולים יפה אלא על רש"י הקושיא של היד רמ"ה הנ"ל קשה מאד, ואפשר שרש"י כיוון למ"ש הרדב"ז בטעמי המצות וז"ל ודע שכל המתים מסורים לשר דומה ופקיד עליהם כפי הזמן שגזרה חכמתו יתברך וזה ע"י השבעותיו כופה את השר הנזכר לתת רשות נפש המת לבוא להגיד שאלתו כו' עי"ש ורש"י י"ל דסובר דכמו שיש שר דומה שפקיד על המתים [כדאי' ברש"י ברכות י"ח ע"ב ד"ה דילמא חגיגה ה' ע"א ד"ה דרעינא] כמ"כ נמי יש שד בה"ק וזה שרוצה לדרוש אל המתים משתדל שיהיה לו השד של בה"ק אוהב לסייעו שיוכל לכוף ע"י כשפיו את השר הממונה על המתים ועי"ז שלן בבה"ק השד נעשה לו אוהב נמצא לפי"ז עיקר כוונתו בזה להיות דורש אל המתים וע"כ כתב רש"י שפיר שד של בה"ק יהא אוהבו ומסייעו בכשפיו כלומר שיהא השד מסייעו לכוף בכשפיו את השר הממונה על המתים לתת רשות לנפש המת לבוא אליו להגיד שאלתו כהנ"ל בשם טעמי המצות ול"ק קושית היד רמ"ה כמובן:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים