מצות עשה 240 שיהא (א) הזב טמא כו'. הפרשיות של המ"ע הללו פרשת זב פרשת נדה ופרשת זבה בפ' מצורע פרשת יולדת בפר' תזריע, וכן מנאו ז"ל הבה"ג סי' הנ"ל מ"ע ג' הסה"מ מ"ע צ"ט ק' ק"ד ק"ו החינוך האה"מ מצ' קס"ו קע"ח קפ"א קפ"ב הזה"ר מ"ע קע"ג אות ס"ד הפוע"צ מ"ע ע"ד פ"ד פ"ז פ"ח הכ"ת מ"ע קכ"ח עד קל"א העי"מ מצ' קס"ח ק"פ קפ"ג קפ"ד המעיי"ח דף ס"ב ע"א אות ס"ט ודף ס"ח ע"א אות כ"א המצה"ש ומהר"ש מצ' קס"ז קע"ט ק"פ קפ"ב אבל הרמב"ן ז"ל לא מנה אותם מהטעם שכתבנו לעיל מ"ע רל"א ומהסמ"ק ז"ל ליכא ראיה דסובר כהרמב"ן מדלא כתב רק דיני נדה בסי' רצ"ג כיון דכבר כתב בהקדמתו שלא מנה רק מה שנוהג בזמה"ז אבל על היראי' שדרכו למנות אפי' מה שאינו נוהג בזמה"ז באמת קשה מדוע השמיט אותם וליכא למימר דסובר כהרמב"ן מהטעם שכתבנו לעיל מ"ע רל"ט וצ"ע. ומ"ש רבינו ז"ל בפירושא דטומאת זב ותשעה משקין בזב כו' דמעות עינו ודם מגפתו וחלב האשה מטמאה טומאת משקין כו' כ"כ גם הרמב"ם ז"ל הל' משכב ומושב פ"א אבל הראב"ד ז"ל השיג עליו עי' כ"מ שם, ומ"ש רבינו דם הנדה וזבה ויולדת מטמא לח ויבש אבל זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו אינו מטמא אלא כל זמן שהוא לח כו' המקור לזה בנדה דף נ"ד וכ"כ הרמב"ם פ"ב הל"א שם אלא הרמב"ם מסיים וז"ל אבל יבש יותר מדאי אינו מטמא ועד כמה אם שורין אותן בפושרין מעת לעת וחוזר לכמות שהי' הר"ז מטמא בלח אם היו המים פושרין בתחלתן אע"פ שאינן פושרין בסופן וכל הדברים האלו דברי קבלה הן עכ"ל ורבינו שהשמיט את זה באמת צ"ע דליכא למימר מחמת השגת הראב"ד שם כיון דהראב"ד ז"ל לא השיג אלא דלא בעינן מעל"ע עי"ש ובלחם יהודא על הרמב"ם שם, ומ"ש רבינו בפירושא דפרשת הזבה תניא בת"כ ואשה בין גיורה בין שפחה בין משוחררת בין בת ישראל כו' עי' רמב"ם הלכה י' שם שכ' וז"ל העבדים מטמאין בזיבה כו' אבל העכו"ם אין מטמאין לא בזיבה ולא בנדות ולא בלידות ד"ת כו' וחכמי' גזרו על כל העכ"ם שיטמאו כזבי' כו' בעת שגזרו עליהן לא גזרו על שכבת זרע שלהן כו' ומפני מה לא גזרו עליהם טומאה כדי להודיע שטומאתן מד"ס כו' עכ"ל ורבינו שהשמיט את זה באמת צ"ע, והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הל' הנ"ל וגם בהל' איסורי ביאה פ"ז ולענין הי"א יום שבין נדה לנדה שכ' רבינו עי' טור וב"י יו"ד סי' קפ"ג שמבררו היטב את שיטת הרמב"ם והרמב"ן בזה ועי' בחות דעת שם שמיישב היטב את שי' הרמב"ם:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים