מצות לא עשה 7 שלא (א) להונות עבד כו' ומצוה זו כו' כמו שיתבאר במל"ת ק"פ. ובמל"ת ק"פ כתב רבינו ז"ל דמהיכא למד את זה. אבל לכאורה צריך להבין דמדוע לא הביא כאן דמהיכא למד את זה ובמל"ת ק"פ הי' לו לכתוב כמו שבררתי במל"ת ז' כיון דמל"ת זו קודמת, ונ"ל בס"ד דכיון דרבינו למד את זה ממה דאמר ר' אחאי בר ר' יאשיה גיטין מ"ה ע"א כמ"ש רבינו במל"ת ק"פ ורב אחאי לא אמר את זה אלא על רישא דהאי קרא עמך ישב בקרביך וגו' על לא תסגיר עבד אל אדוניו דהכי איתא שם לא תסגיר עבד אל אדניו אשר ינצל אליך מעם אדניו מאי תקנתו עמך ישב בקרביך וגו' וקשיא לי' לר' יאשיה האי מעם אדניו מעם אביו מיבעי לי' אלא אמר ר' יאשיה במוכר עבדו לחוץ לארץ הכתוב מדבר וקשיא לי' לר' אחאי בר' יאשיה האי אשר ינצל אליך אשר ינצל מעמך מיבעי ליה אלא א"ר אחאי בר' יאשיה בעבד שברח מח"ל לארץ הכתוב מדבר פירש"י ז"ל שברח מח"ל דהיינו אשר ינצל אליך לארץ עכ"ל וכיון דרב אחאי על הקרא לא תסגיר עבד אל אדניו אשר ינצל אליך מעם אדניו אמר את פירושו דאיירי בעבד שברח מח"ל לארץ ממילא ידעינן דגם הקרא דבתר לא תסגיר עמך ישב בקרביך במקום אשר יבחר באחד שעריך וטוב לו לא תוננו ג"כ לא איירי אלא בעבד שברח מח"ל לארץ, ובהני תרי קראי יש שני לאוין לאו דלא תסגיר עבד אל אדניו ולאו דלא תוננו וכיון דר' אחאי בר' יאשיה מפרש את הלאו דלא תסגיר וגו' בעבד שברח מח"ל לארץ ע"כ אמרינן דסובר דגם הלאו דלא תוננו איירי כן כיון דהני תרי קראי מישך שייכי להדדי וא"כ ממילא י"ל דכיון דעיקר הלימוד של ר' אחאי מהקרא לא תסגיר עבד וגו' ע"כ הביא רבינו את לימודו בלאו דלא תסגיר עבד והכא בלאו דלא תוננו כתב ומצוה זו בעבד שברח מח"ל לארץ כמו שיתבאר במל"ת ק"פ כוונתו דממל"ת ק"פ ידעינן דגם המל"ת זו לא קאי אלא על עבד שברח מח"ל לארץ כמובן:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים