מצות לא עשה 90 שלא (א) לגלות ערות אחי האב כו'. כ"ע מודו למל"ת זו אפי' ר' יהודא דפליג בסנהדרין נ"ד ע"א על ערות אביך כהנ"ל מל"ת פ"ט מודה במל"ת זו דחייב שתים משום ערות אחי אביך ומשום משכב זכר וכ"כ הסה"מ מל"ת שנ"ב אבל לכאורה צ"ל הלא בסיפא דהאי קרא כתיב אל אשתו לא תקרב דודתך היא א"כ נר' דאל אשתו לא תקרב פירושא דערות אחי אביך הוא אבל כבר מתרץ א"ז המרש"ל ז"ל בביאורו כאן וז"ל ואע"פ שכ' אח"כ ואל אשתו לא תקרב מ"מ מוקי ליה בשני לאוין ערות אחי אביך לא תגלה במשכב זכר ואל אשתו לא תקרב ג"כ משום אישות והוא לאו השני עכ"ל וא"כ צ"ל להסה"מ דגם לר' יהודא קרא דערות אחי אביך וגו' שני לאוין אבל מרש"י פ' אחרי פי"ח פי"ד לא נר' כן דז"ל ערות אחי אביך לא תגלה ומה היא ערותו אל אשתו לא תקרב עכ"ל אלמא כיון דרש"י נקט בפסוק ז' שם גבי ערות אביך כר' יהודא כהנ"ל מל"ת פ"ט ע"כ מפ' ערות אחי אביך ג"כ אליבא דר"י וא"כ מוכח דרש"י סובר דר' יהודא פליג גם על המל"ת זו ודלא כסה"מ וגם בדד"ח ראיתי שדיבר אריכות בזה עי"ש:
מצות לא עשה 90 ודע דהעיר מקלט ז"ל מצ' ר"א כתב וז"ל שלא לגלות ערות אחי אב עצמו וחיובו כרת עכ"ל ולכאורה היאך כתב וחיובו כרת הלא לכ"ע חייב גם משום משכב זכר ובמשכב זכר כתב בפי' סקילה וצ"ל דכוונתו שהי' שוגג משום מש"ז ומזיד משום ערות אחי אביך ולכאורה מדוע ל"כ העי"מ א"ז גם במצו' קצ"א גבי ערות אביך אעכצ"ל דמשום ערות אביך באמת סובר דחייב סקילה כמו שנראה מפשטות לשונו שם וכמו שכתבנו כן במל"ת פ"ט מדעת עצמינו וכ"נ בפי' דסובר הנר מצוה שהבאתי שם דאל"כ ל"ק על הרמב"ם מידי עי"ש ותבין, אבל עתה ראיתי במל"מ ז"ל הל' א"ב פ"ב סוף הל"ב שכ' דליכא סקילה לא בערות אביך ולא בערות אחי אביך אלא כרת וגם עיינתי בתוס' יבמות כ"ה ע"א ד"ה הוא שהביא המל"מ וראיתי שגם התו' כתב בפי' כן וגם בדד"ח מל"ת צ' מצאתי שכ"כ ובאמת הלשון של הסה"מ מל"ת שנ"א אטעיתי לומר דגם משום ערות אביך גרידא חייב סקילה דז"ל הזהירנו שלא לבא על האב והוא אמרו ערות אביך לא תגלה והעובר על לאו זה חייב סקילה ג"כ עד שיהי' הבא על אביו חייב שתים משום שוכב עם זכר ומשום מגלה ערות אביו כו' עכ"ל והייתי סובר דמ"ש והעובר על לאו זה חייב סקילה ג"כ כוונתו דמשום ערות אביו גרידא ג"כ חייב סקילה וע"כ הקשינו במל"ת פ"ט על הרמב"ם מה שמצאתי אח"כ בנר מצוה ובספרי פני משה הל' א"ב פ"א הל"ד תמכתי בפיר' על הסה"מ את הקושיא זו וגם מהנ"מ נראה דסמך בקושיא זו על הסה"מ, אבל עכשיו שראיתי שאין הד"כ האיר ד' את עיני שכך הפשט בסה"מ כיון דבמל"ת ש"נ כתב הסה"מ דחייב משום משכב זכר סקילה עכ"כ אח"כ במל"ת שנ"א והעובר על לאו זה חייב סקילה ג"כ כלומר משום משכב זכר וגם המנ"ח מצ' צ"ט הי' סובר מתחילה דחייב סקילה משום ערות אביך ומשום ערות אחי אביך גרידא אלא חזר מזה מחמת התו' דיבמות הנ"ל עי"ש, וכיון שכן ממילא ל"ק על הרמב"ם קושייתינו הנ"ל מל"ת פ"ט וגם הצ"ע שהנחתי בספרי פני משה הל' הנ"ל על התו' סנהדרין נ"ד ע"א ד"ה הבא דמדוע הקשה על המשנה דכריתות מדוע לא הקשה על המשנה סנהדרין נ"ג ע"א דמדוע לא חשיב ערות אביך בין הנסקלין ג"כ לא קשה כמובן, אלא יש לי מקום לעי' על הרמב"ם הל' סנהדרין פי"ט הל"א שכ' וז"ל כל ל"ת שיש בו כרת ואין בו מב"ד שלוקין עליהן אחד ועשרים כו' מדוע לא מנה שלשה ועשרים כיון דאיכא גם ערות אביך וערות אחי אביך כשלא התרוהו משום משכב זכר וצ"ע, ודע דהחינוך מצ' קצ"ט כתב וז"ל שלא לבא על אחי האב ומן הדומה שאין הפרש בין שיהיה אחי אביו מן האב או מן האם בין מן הנישואין או מן הזנות ועל מה שתמה עליו המל"מ בהגהותיו שם עי' במעיי"ח דף ע"ב ע"א אות ס"ו שכ' תירוץ הגון ע"ז:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים