לפנים משורת הדין. כן כתב הסמ"ג בלאוין קע"ב וז"ל וילך עם הגר לפנים משורת הדין ולא יעמיד עצמו על דין תורה ולמדו זה מפי' של רש"י ז"ל שמפרש בב"מ בפ' הזהב לחץ הוא שדוחקו לתבוע חובו וכן מייתי שם הש"ס על זה דולא תהי' לו כנושה ונראה שלזה שדוחקו לתבוע חובו קראו הסמ"ג ורבינו שאינו עושה לפנים משה"ד וכמו שדרשו רז"ל מקרא דאשר יעשון זה לפנים משה"ד בב"ק ובב"מ ומייתי שם שיש לאד' להתחייב א"ע ליתן לחבירו אף שהוא פטור מן הדין בדבר שנראה קצת שהוא חייב או שחבירו טרח עבורו ואף דשם משמע דאינו אלא זהירות לת"ח וצדיק שיתנהג בזה מ"מ בענין זה הוא לאו גמור דהא בסוף פ' איזהו נשך דרשינן מיני' אף לישראל מהא דולא תהי' לו כנושה שיודע בחבירו שאין לו והוא חייב לו שאסור לעבור לפניו ובגמרא משמע שזהו הכל אחד וכדאמרינן לוחצו נמי שלשה כתיבי לא תלחצנו ולא תלחץ ולא תהי' לו כנושה. ויותר נראה לפרש שהסמ"ג ורבינו מפרשים להלוחצו שדוחקו החוב שיש לו עליו והיינו אף שיש לו לשלם אם היה טורח א"ע יותר מדאי או היה מוכר ביתו וכלי תשמישו הצריכים לו ביותר ומן הדין ודאי דמחויב לעשות כן כדי לפרוע חובו מ"מ אסרה התורה לדחוק אותו בזה וכן יש לפרש לשון רש"י ז"ל שם ואינו ענין להא דלפנים משוה"ד דהתם אינה רק זהירות וכדכתיבנא אבל בענין זה המה שוים שיש לו לוותר ממה שמגיע לו ע"פ הדין והתם מיירי בענין שאין דוחק אותן ועיין בהרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות מכירה כי הוא מפרש בענין אחר ועיין שם במ"מ ובלחם משנה:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים