ספר פוע"ה — כרך שני; פוריות, חלק שישי; בירור ואבחון אי פוריות 32

בהדימום החודשי הוא תהליך הנראה מיותר מבחינה ביולוגית. רוב הביולוגים מתייחסים אליו כאל דוגמא בלתי מוסברת של תהליך ההולדה האנושי. בתקופה זו האשה רגישה יותר, עצבנית יותר, ומושפעת מגירויים בקלות יותר מהרגיל ... זה קורה בתקופת הווסת שלה, כשהאשה מרגישה את גופה כדבר מעורפל וכגוף זר. גוף האשה ניתן באמת כטרף לכוח חיים עיקש וזר, אשר כל חודש בונה ואחר כך מחריב את העריסה שבתוכה נעשו כל ההכנות הדרושות בשביל העובר, ואחרי כן הכל מופל בתוך זיבת ארגמן. תופעה זו נעוצה באי השלמות שלאחר החטא – "אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים" (בראשית ג, טז). אי השלמות שלאחר החטא, טמונה, אפוא, בעצם המערכות המעניקות חיים. בלידה שהפכה למעין מחלה, בהריון שהוא תהליך כואב ומתמשך, ובפגישה החודשית עם המוות, כאשר הביצית שלא הופרתה "מתה" ונפלטת, בניגוד לכל צורך ביולוגי. כך נכפית על האשה, כמעניקת חיים, הידיעה המרה שבתנאי העולם הנוכחיים גם עצם לידת האדם לוקה בחסר ואין בה שלימות. מן המגע הזה עם ה"מוות" היא מיטהרת במקווה הטהרה, שבה אל נקודת הבראשית, בטרם תשוב אל בעלה. כי במחשבה היהודית המשפחה היא נקודת גן עדן האחרונה הקיימת עדיין ביקום. היא בית המקדש הפרטי של כל זוג. במסגרתה מסוגלים בני הזוג, בעצם חייבים, לטעום מאותה הרמוניה עילאית. הרב יהושע זאב זנד, ברכת בנים, עמ' ע

גהגדרת הביוץ – תהליך יציאת ביצית בשלה מהזקיק שבשחלה. רקע רפואי ואנטומי הובאו לעיל, פרק לא – 'אבחון אי פוריות אצל האישה – הקדמה רפואית כללית', עמ' 115-114.

דבדיקות בסיסיות

הבדרך כלל מפנה רופא הנשים את האישה לבדיקות בסיסיות:

ו• פרופיל הורמונלי - בדיקת דם ביום 5-2 מתחילת הווסת לבדיקת האיזון ההורמונלי. פירוט יובא להלן, פרק לד – 'הפרעות הורמונליות – אנדוקרינולוגיה', בפִּסקה 'בדיקה אנדוקרינית', עמ' 141-139.

ז• מעקב זקיקים - בדיקת אולטרה-סאונד סדרתית שבה בודקים את גדילת הזקיק – הגופיף שבו נמצאת הביצית קודם הבשלתה – ועל ידי כך מאתרים את יום הביוץ.

ח• בדיקת ביוץ הורמונלית - בדיקת דם לרמת הפרוגסטרון, האסטרוגן וה-LH, שבעזרתם אפשר לזהות את יום הביוץ; ובדיקת דם לרמות פרוגסטרון כשבוע לאחר הביוץ, כדי לוודא שהוא אכן התרחש.

טאופן בדיקת הביוץ

ישתי שיטות 'טבעיות' לזיהוי הביוץ הן מדידת חום השחר ואיכות הריר הצווארי.

יאמדידת חום השחר (BBT- Basal Body Temperature) מבוססת על שינוי בטמפרטורה הממוצעת של הגוף לפני ואחרי הביוץ, כשהחום הממוצע גבוה יותר בכחצי מעלה אחרי הביוץ. בדיקה כזאת חייבת להתבצע מיד בבוקר עוד לפני שהאישה קמה ממיטתה, כיוון שעקב תנועת הגוף גם חום הגוף עשוי לעלות, ובהפרש מזערי של חצי מעלה הבדיקה עלולה להיות לא מדויקת. שיטה זו אמנם פשוטה וזולה, אך חסרונותיה הן – מחויבות יומיומית, אי הצלחה לזהות ביוץ בשל השפעות אחרות על חום הגוף, וזיהוי הביוץ בדיעבד בשלב מאוחר מדי.

יבבשיטת המעקב אחרי ריר צוואר הרחם בודקת האישה את איכותו ומאפייניו של הריר הצווארי, שהינו דליל ופחות צמיגי בהשפעת אסטרוגן לפני הביוץ, והופך לצמיגי יותר בהשפעת פרוגסטרון אחרי הביוץ. בדיקה זו מצריכה מיומנות והיכרות של האישה עם ההפרשות שבגופה. כיום יש אחיות ומדריכות מוּדעוּת גופנית שמדריכות נשים בתחום הזה. אף בדיקה זו דורשת את אחריותה של האישה לבצע אותה יום יום.

יגהבדיקה הביתית הנפוצה כיום מאבחנת את מועד הביוץ על ידי בדיקת שתן של האישה. הבדיקה מתבצעת על ידי מדידת ההורמון LH בשתן. עלייה ברמתו של הורמון זה גורמת לביוץ, ובהיעדרו או במיעוטו לא יתרחש ביוץ. אצל אישה שמערכת הרבייה שלה תקינה, ביצית בשלה בשחלה מאותתת לבלוטת יותרת המוח להפריש כמויות גדולות של ההורמון LH. עלייה הורמונלית זו מופיעה כ-36-24 שעות לפני הביוץ ומתרחשת בדרך כלל כ-14 יום לפני הווסת הבאה. כיוון שההורמון מופרש גם בשתן, ערכה לזיהוי ההורמון LH בשתן מאפשרת לאישה לצפות את מועד הביוץ שלה. לצורך הבדיקה האישה מכניסה מקל צבעוני לתוך דגימת השתן, וצבע המקל משתנה כתוצאה מרמות שונות של LH בשתן. ידיעת מועד הביוץ עשויה לסייע לתזמון נכון של יחסי אישות, ולבדיקות כגון PCT והזרעה מלאכותית.

ידערכה כזאת נוחה בגלל השימוש הביתי והרגשת הדיסקרטיות שהיא נותנת לבני הזוג, אך תוצאותיה אינן מדויקות כמו בדיקת דם ומעקב זקיקים שיבוארו להלן. כמו כן העֶרכה מועילה יותר לנשים שיש להן מחזור קבוע, פחות או יותר, ואצלן יש טווח זמן מוגדר שבו ברור שיחול הביוץ, שכן מטרת הערכה לברר מתי הביוץ חל בדיוק. לעומת זאת אצל נשים שהמחזור שלהן לא קבוע, וטווח הביוץ אצלן רחב ואינו ממוקד לימים אחדים, ייתכן מצב שבו ערכה כזאת לא תוכל לתת את המיקוד הרצוי. לעתים הערכה אינה יעילה גם עבור נשים שאצלן רמת ה-LH הבסיסית גבוהה מהרגיל.

טואפשר לבדוק ביוץ גם בעזרת בדיקת דם. בבדיקה זו מודדים את רמות ההורמונים המשתנים לקראת הביוץ (אסטרוגן, פרוגסטרון ו-LH).

טזאפשרות נוספת היא מעקב זקיקים. במבוא הרפואי שבפרק הקודם, עמ' 114, הוזכר שכל ביצית של האישה נמצאת בתוך זקיק המכיל את הביצית. הזקיקים נמצאים בתוך השחלות. אחת לחודש מתחיל אחד הזקיקים לגדול לקראת פקיעתו ושחרור הביצית מתוכו. זקיק כזה נקרא זקיק מוביל. גדילת הזקיק מתבצעת בהדרגה ואפשר למדוד אותה, וכשהזקיק מגיע לגודל של 22–24 מ"מ הוא מתפקע ונפתח ומשחרר מתוכו את הביצית. זהו הביוץ.

יזבמעקב הזקיקים מבצעים לאישה בדיקת אולטרה-סאונד נרתיקית (וגינאלית), שבה מודדים את הזקיק או הזקיקים המובילים. בטיפולי פוריות ייתכנו כמה זקיקים מובילים ובהתאמה גם ביוץ של כמה ביציות, וכתוצאה מכך גם הריון מרובה עוברים. על ידי כמה מדידות, בהפרש של יום או יומיים זו מזו, אפשר לשער מתי יחול הביוץ. מעקב זקיקים יכול לתת מידע מדויק יחסית על מועד הביוץ, וזהו יתרונו על פני הערכה הביתית לבדיקת הביוץ. החיסרון במעקב הזקיקים הוא שהאישה צריכה להגיע כמה פעמים למרפאה לבדיקה ולמעקב.

יחהאפשרות המדויקת ביותר היא בדיקת דם בשילוב מעקב זקיקים.

יטשבת

כבדיקת ביוץ בשבת – מדידת חום

כאא. מותר למדוד חום בשבת לצורך קביעת הביוץ, במדינות שבהן בדיקה זו מקובלת. מדידה של מצווה מותרת בשבת, וכיוון שמדידה זו היא לצורך מצוות פרייה ורבייה, הרי מותר למדוד חום לצורך קביעת ביוץ.

כבב. במבחינה הלכתית יש לבצע את המדידה במד חום עם עמוד כספית, ולא במד חום חשמלי או דיגיטלי הרושם את מידת החום, אפילו אם הפעילוהו מערב שבת. יש מי שהתיר למדוד בשינוי במקום שבו הכרחי למדוד דווקא במכשיר כזה. במקרה זה חובה להפעיל את המכשיר מערב שבת.

כגג. מותר לנענע את מד החום בשבת קודם המדידה, כדי להוריד את גובה הכספית. מותר לנקות את מד החום באלכוהול, ולשפשפו ולנגבו בצמר גפן יבש. אבל לא יטביל את צמר הגפן באלכוהול, מחשש סחיטה, ולא ימרח משחה על מד החום.

כדד. ברור שאסור לרשום בשבת את מידת החום. כדאי להכין מראש דף עם דרגות החום ולסמן בעזרת סיכה משרדית את התוצאה.

כהבדיקת ביוץ בשבת בעזרת ערכת ביוץ ביתית

כוה. מותר להשתמש בשבת בערכת ביוץ ביתית. הבדיקה נעשית על ידי בדיקת שתן בעזרת ערכה נצבעת, אך אין כאן בעיה של צובע בשבת כיוון שלא הצבע הוא העיקר אלא הסימן לביוץ הוא העיקר, הצבע אינו של קיימא והצביעה נעשית בעקיפין, הצביעה פחותה מהכמות המינימלית שנאסרה, ויש שאסרו. יש מי שהורה שאם הצבע זמני ואחר כך נעלם – מותר; ואם הצבע נשאר קבוע - אסור. ויש מי שאסר להשתמש בערכת ביוץ בשבת, והתיר להשתמש בה ביום טוב.

כזו. לאחר הבדיקה כוס השתן היא מוקצה ואין לטלטלה, אלא אם היא מפריעה מחמת מיקומה או ריחה. לכן כדאי למקמה מראש במקום שלא תפריע.

כחבדיקות דם ומעקב זקיקים בשבת

כטז. ככלל, אסור לבצע בדיקות דם ובדיקות אולטרה-סאונד בשבת. במצבים שבהם הימנעות מבדיקות כאלה עלולה לגרום לאיבוד מחזור טיפולים שלם הכולל טיפול הורמונלי לאישה, ראה להלן, פרק מט - 'הפריה חוץ גופית', עמ' 350, האם אפשר לבצע בדיקות כאלה על ידי גוי.

לטהרה

לאח. בדיקת ביוץ על ידי מעקב זקיקים בבדיקת אולטרה-סאונד נרתיקית אינה אוסרת את האישה לבעלה, כיוון שהבדיקה היא בנרתיק ולא נכנסת כלל לרחם.

לבט. אם נוצר דימום קל כתוצאה משפשוף המתמר בתוך הנרתיק, דימום כזה נחשב לפצע נרתיקי ואינו אוסר את האישה.

לגביוץ מוקדם – רקע רפואי

לדרקע רפואי מלא בנושא הביוץ הובא לעיל, פרק לא – 'אבחון אי פוריות אצל האישה – הקדמה רפואית כללית', עמ' 115-114. כאן יובא רקע רפואי קצר וממוקד אך ורק לנושא ביוץ מוקדם.

לההמחזור ההורמונלי - תהליך המחזור החודשי אצל האישה מתחיל בתת-הרמה במוח (היפותלמוס). תת הרמה מזהה ירידה ברמת הורמון האסטרוגן כתוצאה מהתפרקותה של רירית הרחם, ומפרישה הורמון בשם GnRH (הורמון משחרר גונדוטרופינים - Gonadotropin Releasing Hormone) שמגיע לבלוטת יותרת המוח (היפופיזה). בתגובה לכך בלוטת יותרת המוח מפרישה את ההורמון FSH, הורמון מעורר זקיקים המורה לשחלות להתחיל להבשיל ביציות. הורמון זה מופרש ימים אחדים לאחר התחלת הווסת.

לושלב פוליקולארי - בשלב זה הזקיק המתפתח מפריש את הורמון האסטרוגן. הורמון זה אחראי לצמיחתה של רירית הרחם בד בבד עם גידול הזקיק, כדי לאפשר השתרשות הריון לכשיתרחש. כמות האסטרוגן המופרשת הולכת ועולה ככל שהזקיק גדל, ומגיעה לשיא כאשר הזקיק מגיע לגודל של 18–25 מ"מ. עובייה של הרירית בעת הביוץ צריך להיות 7 מ"מ לפחות ויכול להגיע עד 14 מ"מ. עובי רירית החורג מטווח זה יכול לגרום לבעיה בהשתרשות ההריון.

לזבלוטת יותרת המוח מזהה את העלייה החדה ברמת האסטרוגן ומפרישה בתגובה כמויות גבוהות של ההורמון LH. העלייה ברמת ה-LH גורמת להבשלת הביצית ולשחרורה מן הזקיק בתוך 36-24 שעות. הביצית עוברת מן השחלה אל החצוצרה. השלב שבו הביצית משתחררת מהזקיק ועוברת לחצוצרה נקרא 'ביוץ'.

לחהזמן שהביצית נמצאת בחצוצרה הוא חלון הזמן שההפריה יכולה להתרחש במהלכו. 'חלון' זה נמשך עד 24 שעות. תהליך זה קורה על פי רוב כ-14 יום לפני הופעת הווסת. אם התרחשה הפריה, הביצית המופרית תגיע לרחם 5-4 ימים אחרי הביוץ.

לטשלב לוטאלי - שלב זה מתחיל לאחר הביוץ. הזקיק שממנו בקעה הביצית הופך ל'גופיף צהוב' ומפריש כמויות גדולות של ההורמון פרוגסטרון. הפרוגסטרון מצטרף להורמון האסטרוגן בהכנתה של רירית הרחם לקליטת הביצית המופרית. אם לא התרחשה הפריה או השרשה, הגופיף הצהוב יפסיק את שחרור הפרוגסטרון כ-14 יום לאחר הביוץ, ורירית הרחם תאבד את תמיכתה, תתפרק ותופרש החוצה בצורת דימום הווסת. אם השתרש הריון בתוך הרחם אזי הגופיף הצהוב ימשיך לתמוך בהריון המתפתח עד השבוע השמיני לערך – שאז השִליה מתחילה לתפקד.

מביוץ מוקדם - ההפלגה בין וסת לווסת שונה מאישה לאישה ומשתנה עם השנים גם אצל אותה אישה. לרוב ההפלגות ארוכות יותר בשנים הראשונות לאחר הווסת, מתייצבות בין גיל 20 ל-40, מתקצרות בהדרגה עד גיל 42-40, ואז מתארכות שוב. אצל רוב הנשים שיש להן וסת סדירה ההפלגה היא בין 35-24 יום. בגיל 35-25 ההפלגה אצל למעלה מ-60% מהנשים היא 28-25 יום.

מאכאשר ההפלגה בין וסת לווסת היא למעלה מ-26 יום, בדרך כלל לא יווצר מצב של ביוץ מוקדם, שכן על פי רוב החישוב הוא שהביוץ מתרחש כ-14 יום לפני הופעת הווסת הבאה – כלומר 12 יום לאחר קבלת הווסת הקודמת. כאשר אישה מפסיקה בטהרה אחרי חמישה ימים, הזמן המוקדם ביותר האפשרי, היא טובלת ביום ה-12 שלאחר קבלת הווסת, ואם כן הביוץ יתרחש אצלה ביום הטבילה במקווה או סמוך לאחריו.

מבלדוגמה: אישה שאצלה ההפלגה היא של 28 יום בין וסת לווסת, על פי רוב הביוץ אצלה יחול ביום ה-14, יומיים לאחר הטבילה. בהנחה שאפשר לעשות הפסק טהרה ביום החמישי הרי הטבילה תהיה ביום ה-12.

מדיש שתי קבוצות של נשים שהביוץ אצלן מתרחש לפני הטבילה:

מהא. נשים שמשך הדימום הווסתי שלהן ארוך מאוד, או שהן סובלות מהכתמות שמעכבות את טהרתן עד לאחר הביוץ.

מוב. נשים שיש להן הפלגות של פחות מ-25 יום. אצל נשים אלה יש חשש שהן טובלות לאחר הביוץ. כיון שהביוץ מופיע כ-14 יום לפני קבלת הווסת, משמעות הדבר לגביהן היא שהביוץ מתרחש לפני היום ה-11.

מזלדוגמה: נשים עם הפלגות של 21 יום בין וסת לווסת. על פי רוב הביוץ יהיה ביום השביעי, ימים רבים לפני הטבילה.

מטבמקרים כאלה, כשעולה חשד שהטבילה מתקיימת לאחר הביוץ, יש לברר היטב את המציאות – האם הביוץ מוקדם לטבילה, והאם הדימום הממושך או הביוץ המוקדם קשורים לבעיות רפואיות אחרות שהן עצמן עלולות לעכב את אפשרות ההריון.

נהתייחסות רפואית תובא להלן, פרק לג – 'עקרות הלכתית – נספחים רפואיים', במאמרה של ד"ר חוה יעל שרייבר - 'עקרות הלכתית - היבטים מקצועיים', עמ' 135-133.

נאהתייחסות הלכתית עקרונית

נבי. לעתים האישה חושבת שאינה נכנסת להריון עקב ביוץ מוקדם, אך יכולות להיות לכך גם סיבות אחרות:

נג• האישה מחמירה על עצמה מדי בבדיקות ההלכתיות, כפי שיפורט להלן.

נד• האישה סובלת מבעיה הורמונלית, כגון עלייה בהורמון החלב – הפרולקטין; תת פעילות של בלוטת התריס; שחלות פוליציסטיות PCOS עם ביוץ לא תקין.

נה• האישה סובלת מבעיה גינקולוגית אחרת, כגון אנדומטריוזיס.

נו• הדימום הווסתי נמשך יותר משמונה ימים. מצב כזה מעורר חשד לפתולוגיה של הרחם, כגון: פוליפ; שרירן; או רירית רחם מעובה מדי, או להפרעה בקרישת הדם, כלומר נטייה לדמם.

נזיא. בכל הדוגמאות דלעיל צריך לקיים בירור מקצועי - רפואי והלכתי - לשם אבחון מדויק של הבעיה. בחלק ניכר מהדוגמאות הללו הבעיה הגורמת לאי פוריות היא בעיה רפואית שיש לפתור אותה מצד עצמה, בלי קשר לדיון על עיתוי הביוץ.

נחביוץ מוקדם עקב החמרה הלכתית

נטיב. יש נשים שלעתים ממתינות לפני התחלת ספירת שבעה נקיים יותר ימים ממה שההלכה מחייבת. כך לדוגמה יש נשים שממתינות שמראה העד בהפסק הטהרה יהיה צחור ולבן לחלוטין, וכך מוסיפות ימים עד להפסק הטהרה, בעוד בפועל אפשר לשאול שאלת רב גם במראות טהורים שאינם לבנים לחלוטין וכך להקדים את הטבילה. כמו שאסור להקל ללא שאלת חכם, כך צריך להיזהר לא להחמיר ללא שאלת חכם, מפני שמה שנראה כחומרה - דהיינו המתנה עד שהפסק הטהרה יהיה לבן לגמרי וממילא גם המתנה ארוכה יותר עד לטבילה, עלול להתברר כקולא - מניעת פרייה ורבייה, ודחייה של מצוות עונה. וכל זה נוסף על הצער הטבעי של בני הזוג עקב עיכוב הטהרה.

סיג. אם אישה נהגה כמנהג אמותיה להמתין שבעה ימים קודם הפסק הטהרה, ועקב כך היא טובלת אחרי הביוץ ואינה יכולה להרות, היא יכולה לעשות התרת נדרים וכך תוכל להפסיק בטהרה ולטבול מוקדם יותר.

סאתוצאות מחקר הלכתי-רפואי לגבי ביוץ מוקדם שנעשה במכון פוע"ה מובאות כאן בהערה.

סבהדרכות והקלות פשוטות שעשויות לסייע להקדמת הטבילה

סגומנהג כשר כשהאישה פוסקת בטהרה שתרחץ ולובשת לבנים. רמ"א, יורה דעה, סימן קצו, ג

סדיד. כדאי לאישה לשטוף את עצמה היטב, שטיפה פנימית, לפני הפסק הטהרה. תקנת הרחיצה קודם עשיית הפסק הטהרה נובעת מכך שחכמים רצו שהבדיקה לא תיפסל לשווא. מטרת הבדיקה לוודא שדימום הווסת הסתיים. אם האישה לא תרחץ את עצמה ייתכן שהדימום הסתיים אך הבדיקה לא תצא נקייה מחמת שאריות של דם.

סהטו. בשעת דחק כזאת אפשר בדרך כלל לוותר על מוך דחוק. הסבר על הצורך במוך דחוק ומתי מותר לוותר עליו הובא לעיל בכרך הראשון, פרק יב – 'הפסק טהרה ובדיקות שבעה נקיים', עמ' 136-135, וכן באוצר המושגים, ערך מוך דחוק.

סוטז. מעיקר הדין, בשעת דחק כזאת אפשר לצמצם את מספר הבדיקות בשבעה נקיים למינימום של פעם אחת ביום הראשון ופעם אחת ביום השביעי, מלבד הפסק הטהרה. אך בפועל הוספת בדיקה אחת באמצע יכולה לתת אפשרויות נוספות להקל. הסבר ופירוט הובאו לעיל בכרך הראשון, פרק יב – 'הפסק טהרה ובדיקות שבעה נקיים', עמ' 137, ובפרק יג – 'כתמים', עמ' 162-161.

סזיז. לעתים מראה בעייתי על עד הבדיקה נגרם עקב פצע. אפשר לפנות למורה הוראה עם עד הבדיקה ועם פרטי המקרה, ומורה ההוראה יוכל לפסוק בעזרתם אם מדובר בדימום הנגרם מפצע. במידת הצורך מורה ההוראה יוכל להפנות את האישה לבודקת טהרה. פירוט הובא לעיל בכרך הראשון, פרק יז – 'בודקות טהרה ויועצות הלכה', עמ' 183 ואילך.

סחיח. במקרים כאלה, כדי להימנע מכתמים האוסרים, מותר ורצוי לסמוך על הפוסקים המתירים ללכת עם בגד צבעוני או עם פדית היגיינית (תחתונית/מגינית) שאינה מקבלת טומאה בשבעה נקיים, באופן שאפשר להקל בכתמים. פירוט הובא לעיל בכרך הראשון, פרק יג – 'כתמים', עמ' 161. הוראות מעשיות נוספות להימנע מכתמים האוסרים הובאו שם.

סטפתרונות לביוץ מוקדם

עהפסק טהרה לאחר ארבעה ימים

עאעי' בשל"ה דף ק"א שכתב, וזה לשונו: מעשה בא לידי באשה אחת שהיה יום ד' לנדתה ולא שמשה עם בעלה בלילה שקודם ראייתה, והתרתי לה ללבוש לבנים ביום ד' ולהתחיל לספור ביום ה'. כי אם הייתה מתחלת לספור ביום ו' אז היה בא ליל טבילה בליל שבת שאחר יום טוב, ומוטב שנניח חומרא זו כדי לקרב הטבילה לחפיפה עכ"ל. ועיין בסדרי טהרה שכתב דנראה לו דבנדון כזה אף בשמשה יש להתיר שתפסוק ביום ד' לראייתה ותמנה שבעה נקיים מיום ה'. פתחי תשובה, יורה דעה, סימן קצו, ס"ק טו

עביט. פוסקים רבים הקלו גם לאשכנזים לבצע הפסק טהרה ביום הרביעי, כאשר המתנה להפסק ביום החמישי עלולה לגרום לכך שהטבילה תהיה לאחר הביוץ ובעקבות זאת האישה לא תוכל להרות. השיקול ההלכתי הוא שמצוות פרייה ורבייה, שהיא מן התורה, חשובה יותר מאשר דחיית הפסק הטהרה ליום החמישי שהיא גזירת הראשונים הנתונה במחלוקת הפוסקים. כיוון שיש פוסקים שמתירים לבצע הפסק טהרה כבר ביום הרביעי, הרי בשעת דחק כגון זו, וכדי שאפשר יהיה לנסות לקיים כראוי מצוות פרייה ורבייה, גם האשכנזים שבדרך כלל מחמירים לבצע את ההפסק רק ביום החמישי, יכולים לסמוך על הפוסקים המקלים ולהפסיק בטהרה ביום הרביעי. ויש שכתבו שעדיף, במקרה כזה, לפרוש מאישות יום אחד לפני זמן הווסת, כך שיהיו חמישה ימים מזמן פרישתם מאישות ועד להפסק הטהרה. יש לציין שפתרון זה יועיל רק לנשים שהדימום שלהן בפועל הוא ארבעה ימים או פחות, ורק אם הביוץ מוקדם ביום אחד.

עגכ. ככלל, אם יש לאישה, הממתינה בדרך כלל חמישה ימים, ספק מאימתי למנות את הימים, כגון שראתה כתם האוסר ואינה יודעת אם היה לפני השקיעה או לאחריה; יכולה להקל ולמנות את הימים מלפני השקיעה, כיוון שעיקר התקנה להמתין חמישה ימים היא חומרה מטעם הספק, והבו דלא לוסיף עליה.

עדהתייחסות לשטיפות פנימיות כדי להקדים את הטבילה הובאה בכרך הראשון, פרק יב – 'הפסק טהרה ובדיקות שבעה נקיים', עמ' 147.

עהפרישה מוקדמת

עוכא. במצב שבו הקדמת הפסק הטהרה ליום הרביעי לא מצליחה לפתור את בעיית הביוץ המוקדם, ומשך ראיית הדם של האישה קצר יחסית, אפשר מבחינה הלכתית לפרוש יומיים שלושה קודם הווסת ואז לבצע הפסק טהרה יומיים שלושה אחרי תחילת הדימום, כמובן בתנאי שהדימום ייפסק עד אז, כך יעברו ארבעה או חמישה ימי פרישה של האיש ואשתו, אך מתחילת הווסת יעברו רק יומיים-שלושה; ובצירוף שבעה נקיים תוכל האישה לטבול ביום התשיעי או העשירי למחזור. יש פוסקים שהתירו פתרון זה רק אם האישה תדלג על טבילה אחת.

עזהתייחסות כללית למקרים שבהם אפשר להפסיק בטהרה לאחר ארבעה ימים, וכן למקרים שבהם אפשר להחשיב ימי פרישה שלפני הופעת הווסת לשם הקדמת הפסק הטהרה, הובאה לעיל בכרך הראשון, פרק יב – 'הפסק טהרה ובדיקות שבעה נקיים', עמ' 130–132.

עחפתרונות תרופתיים

עטכב. האמצעים התרופתיים לא יפורטו כאן, כיוון שהם צריכים להינתן מידי הרופאים היודעים את מלאכתם, תוך כדי מעקב ואחריות על הטיפול. נציין באופן כללי

פשהתרופות שמיועדות לדחיית ביוץ הן תרופות פשוטות ועדינות יחסית. פירוט יובא בנספחים לפרק זה שנכתבו על ידי רופאי פוריות.

פאכג. אישה שצריכה לקחת תרופות כדי לדחות את הביוץ מותרת לקחת את התרופות הללו גם בשבת. כיוון שהזקוקים לטיפולי פוריות מוגדרים כחולה שאין בו סכנה. פירוט ומקורות יובאו להלן, פרק מה – 'טיפול תרופתי לאי פוריות', עמוד 271.

פבפתרונות מהרפואה המשלימה

פגיש תכשירים 'טבעיים' רבים שאמורים לקצר את זמן הדימום, החל באכילת לימון בכל יום מימי הווסת או שתיית מיץ רימונים, וכלה בתכשירים מורכבים הנמכרים בבתי טבע למיניהם. אין הכוונה כאן לפרט מה יעיל, כיוון שקשה מאוד לקבוע בכך כללים, הן עקב המגוון הגדול של התכשירים השונים המתחדשים לבקרים, והן עקב התגובה העשויה להשתנות מאוד מאישה לאישה. אפשר לומר בזהירות שאם נתקבלה המלצה מאישה שנעזרה בתכשיר שאינו יקר במיוחד, ואין צורך להיכנס להתחייבות כספית יקרה וארוכת טווח, וזמן התגובה שלו קצר יחסית, אפשר לנסותו לתקופת ניסיון מוגבלת כדי לבדקו. מומלץ להימנע מתכשירים יקרים שאמורים להגיב רק אחרי זמן ממושך או המצריכים התחייבות מצד המטופל. למעשה, כיוון שתכשירים 'טבעיים' עלולים גם לגרום נזק, יש לקחתם רק באישור רופא.

פדמסגרת הרפואה המשלימה כוללת טיפולים נוספים לפתרון בעיית הביוץ המוקדם כגון דיקור סיני, רפלקסולוגיה ועוד. התייחסות לרפואה משלימה בכלל תובא להלן, פרק מה - 'טיפול תרופתי לאי פוריות', בפִּסקה 'רפואה משלימה', עמ' 279-275.

פההזרעה מלאכותית לפני טבילה

פוכד. ככלל, במקרים מיוחדים, כשאין שום אפשרות להגיע למצב שהטבילה תהיה לפני הביוץ, והתרופות אינן מצליחות לאחר את הביוץ עד לאחר הטבילה, אפשר לסמוך על הדעות המקלות ולבצע הזרעה מלאכותית לפני טבילה, גם בתוך שבעה נקיים, למרות שיש שהחמירו בכך. כיוון שמערכת השיקולים במקרים כאלה היא רחבה ומצריכה ידע רפואי והלכתי, על בני הזוג לקבל היתר הלכתי למקרה שלהם.

פזכאן הובאה התייחסות עקרונית בלבד. פירוט הלכתי ורפואי להזרעה מלאכותית בכלל ולהזרעה מלאכותית בתוך שבעה נקיים בפרט, תובא להלן, פרק מח - 'הזרעה מלאכותית', בפִּסקה 'הזרעה מלאכותית לפני טבילה', עמ' 310-306.

פחאין האשה יכולה לקצר את ימי טומאתה ולטבול קודם מלאת שבעה נקיים אחר ההפסק בטהרה. ואף על פי שדין שבעה נקיים בזמן הזה הוא חומרא שהחמירו בנות ישראל על עצמן, שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים, כתבו הראשונים שחומרא זו נתקבלה על דעת חכמי ישראל, ועשאוה הלכה פסוקה שאין עליה תשובה. ולפיכך אין להקל לטבול קודם מלאת שבעה ימי נקיים אפילו במקום צורך גדול. ולכן, אישה שנשאת מזה שנים רבות ולא ילדה, והרופאים אומרים שהסיבה לכך היא בגלל שהימים שבהם ראויה להתעבר הם בתוך ימי שבעה נקיים, אסור לה בהחלט להקדים טבילתה קודם מלאת שבעת ימי הנקיים, כיוון ששבעת הימים הללו נקבעו להלכה פסוקה אצל חכמי ישראל. הרב עובדיה יוסף, טהרת הבית (הקצר), סימן א, י

פטכה. טבילה מוקדמת, לאחר שבעה ימים בלבד, כעיקר דין תורה של טבילת נִדה אסורה כיום ואינה מקובלת מבחינה הלכתית, ולכן אין אפשרות שהאישה תטבול אחרי שבעה ימים כדי להקדים את הטבילה לביוץ. ראה באוצר המושגים, ערך נִדה וזבה.