ספר פוע"ה — כרך ראשון; משפחה וטהרה, חלק ראשון; חתן וכלה 6

ברקע רפואי מובא לעיל בפרק ד – 'קביעת תאריך החתונה עם גלולות או בלעדיהן', עמ' 58–61.

גהפרק שלפנינו יעסוק רק בהלכות מעשיות שכיחות מתוך כלל הלכות חופה וקידושין בכלל, וחופת נִדה בפרט. ככלל, הפרק עוסק בחופת נִדה, אלא אם כן צוין אחרת.

דבִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים שיר השירים ז, ג

הסוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים - וכי יש אדם סג שדהו בשושנים? דרך העולם גודרים שדותיהם בקוצים ובדרדרים בשיחין ובסגיין. ומה הוא סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים? אלו מצות הרבה כשושנים. כיצד? היה מתאוה לראות עצמו בתוך חופתו לפי שאין לו יום בעולם חביב ממנו שהוא שמח עם אשתו. מה עשה? הוציא הוצאות הרבה, הציע חופתו, בא להזקק עמה - אמרה לו: 'כשושנה אדומה ראיתי', פירש הימנה, זה הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן. מי הפרישו ממנה? אי זה נחש עוקצו, אי זה עקרב הזיקו, אי זה גדר ביניהם? אלא דברי תורה, שנאמר וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב. לכך כתיב סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. מדרש תנחומא, פרשת כי תשא, סימן ב

והמדרש ורש"י על הפסוק "בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" מתארים יפה את הכישרון של היהודי לפעול פעמים רבות נגד הכוח הבלתי מוגבל של תאוותו הטבעית.

זמה מכריח את הנער הצעיר לפרוש מכלתו, אליה הוא נמשך כל כך? כוח חיצוני? סכנה פיזית? לא! מי יאשים אותו אם יחטא? מי יבקר אותו אם לא יוכל להתגבר על יצרו? מי בכלל ידע מזה?

חכל הדרמה הזאת מתרקמת בחדרי חדרים, באישון לילה. לא מחיצה של ברזל חוסמת בעדו, אלא ערוגה של שושנים. עליו רק לדרוס על הערוגה ולרמוס את השושנים. אולם הגבורה המיוחדת שנמצאת בכל יהודי, מונעת בעדו מלעשות מעשה פראי – לרמוס פרחים רעננים ויפים שאין ביכולתם להתגונן ואינם יכולים להתאונן נגד מישהו.

טזהו הירואיזם שקט, גבורה אילמת שאין שרים עליה. למרות זאת, הגבורה של הנער הצעיר, עולה על גבורת אלכסנדר מוקדון ונפוליאון. הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, חמש דרשות, עמ' 68

ימבוא

יאא. מידת השכיחות - חופת נִדה, על אף המאמצים הגדולים להימנע ממנה, גם כשמשתדלים לסדר את החופה לזמני הטהרה עם גלולות או בלעדיהן, כמו שפורט בפרק ד, ועל אף אי הנעימות הכרוכה בה, הינה תופעה מצויה.

יבב. תוקף הנישואין – נפסק להלכה שגם חופת נִדה תופסת. אין צריך לחזור ולקדש את כלתו אחר שתטהר, ואפילו אם רוצה להחמיר ולחזור ולקדשה, אין ראוי לעשות כן.

יגג. הסתרה - מבחינה מעשית אפשר לארגן את החופה ואת החתונה כך שכלפי חוץ לא יהיה ניכר שמדובר בחופת נידה, מלבד נתינת יד לכלה לפני הכניסה לחדר ייחוד, ו'מצווה טאנץ'.

ידד. ההסתרה המוזכרת כאן תפקידה להועיל ולהצניע, לכן אין להפכה לגורם מפריע ומעיק. החתונה צריכה להתנהל בטבעיות, וברור שצריך לרקוד ולשמוח כרגיל, לצלם ולהסריט כפי שמקובל בדרך כלל.

טוהדרכה לכלה

טזה. ללא רגשות אשמה – גם אם מדובר בתקלה שנגרמה לכאורה על ידי הכלה, כגון במקרה שבו הכלה שכחה לקחת גלולה, וכל שכן במקרה שבו לא הייתה לכלה יכולת למנוע את המצב של חופת נִדה, אל לה לכלה להרגיש רגשות אשמה או ייסורי מצפון. שכחה היא תופעה מצויה אצל בני אדם באשר הם, ובפרט ערב חתונה, כשההתרגשות סביב רבה.

יזו. לא לאסור לבד - הכלה צריכה לשאול רב פוסק לפני שמקבלים החלטה שעקב דימום תהיה חופת נִדה. לעתים מדובר בכתם שלא אוסר, אך הכלה משוכנעת (בטעות) שכתם כזה אוסר. לכן יש לבדוק אם באמת מדובר בחופת נִדה. על כן, אין לאסור לפני שמבררים את המציאות וההלכה עם רב.

יחז. האם להמשיך עם הגלולות - במקרה שהוחלט שמבחינה הלכתית תהיה חופת נִדה, והכלה משתמשת בגלולות, כדאי שהכלה תפנה לרופא ותתייעץ האם להמשיך לקחת את הגלולות או להפסיק ולקבל וסת, כדי שתוכל להיטהר בהקדם האפשרי.

יטח. מי אמור לדעת שזו חופת נִדה - הכלה היא הקובעת, לפי תחושותיה והעדפותיה, מי יידע ומי לא יידע על כך שמדובר בחופת נִדה, והחתן צריך לכבד את רגשותיה. ככלל, הרב המסדר חופה וקידושין צריך לדעת על כך.

כהדרכה לחתן

כאט. זה עלול לקרות – ראשית יש לציין שבכל אחד מהימים לפני החתונה, אפילו סמוך לפני החופה או לאחריה, עלולה לבוא הודעה מצד הכלה שתהיה להם חופת נִדה. ההתרגשות והמתח סביב החתונה עלולים לגרום לכלה לראות דם. זהו מהלך טבעי ונורמלי, וחז"ל אף טבעו מושג הלכתי למצב כזה – דם חימוד.

כבי. תגובה מאוזנת - כהדרכה כללית לחתן נאמר שמחד גיסא אין להפוך חופת נִדה לטרגדיה. יש לשמוח על העובדה שמתחתנים, וצריך להודות לה', לשבח ולפאר לריבונו של עולם על עצם הזכות להינשא. דווקא עקב העובדה שמדובר בחופת נִדה, החתן צריך להראות אהבה גדולה לכלה יותר מאשר בדרך כלל, כדי להראות לה שאהבתו הגדולה אליה לא נפגמת עקב העובדה שקרתה תקלה. בפרט יש להדגיש זאת אם חופת הנִדה נגרמה עקב שכחה או תקלה שאירעה לכלה.

כגיא. מאידך גיסא, החתן לא צריך להגזים לצד השני, ולהראות שכביכול לא חשוב לו כלל אם מדובר בחופה רגילה או בחופת נִדה. הכלה עלולה לפרש תגובה כזאת של החתן כחוסר אכפתיות.

כדיב. התגובה המאוזנת יכולה להיות משהו כמו – חבל, אבל אנחנו נתגבר, ב"ה. תודה לאל שיש לנו את הזכות להינשא. הקב"ה מעמיד אותנו בניסיון, ואנחנו – בעזרת ה' - נעמוד בו בכבוד ובאהבה.

כהחופה וקידושין

כויג. נתינת הטבעת - מותר לחתן לתת את טבעת הקידושין באצבע הכלה שפירסה נִדה, אך מבלי לגעת בה. אין צורך לעשות שינוי על ידי זריקת הטבעת לידה או שהכלה תלבש כפפות.

כזיד. השקיית הכלה מהיין – כשהכלה טהורה נוהגים שאת הכוס הראשונה של הקידושין משקה אם הכלה את בתה, ואת הכוס השנייה של שבע הברכות שבחופה משקה החתן את כלתו. כשהכלה נִדה, תשתדל אם הכלה להשקותה גם את הכוס השנייה. אם הכלה רגישה וחוששת מפרסום עובדת הייתה נידה, מפני שיראו שאמה משקה אותה את הכוס השנייה, יש מקום להקל משום כבוד הבריות. החתן יגיש את הכוס השנייה אל פיה והכלה תשתה.

כחטו. מגע - החתן והכלה לא יתנו יד ולא יגעו זה בזו כלל, אך יש לעשות זאת בחכמה, שהדבר לא יהיה ניכר.

כטטז. חדר ייחוד - בחופת נִדה אסור לבני הזוג להתייחד. לחתן ולכלה מותר להתייחד לאחר נישואיהם גם כשהם אסורים, רק לאחר שקיימו כבר יחסי אישות לפחות פעם אחת או כשהיו בקירוב בשר. לכן, הנוהגים לשהות בחדר ייחוד לא יבטלו זאת כדי שלא ירגישו שהכלה נִדה, אך קודם בואם יסתתר אדם בחדר, כמובן, בתאום מוקדם עם החתן והכלה, כדי למנוע ייחוד, או שהדלת לא תהיה סגורה ומדי פעם יכנס שם אדם.

לאחרי החתונה

לאיז. שמירה מייחוד, ביום יכולים להיות יחד בבית לא נעול, ויבקשו מאדם אחר שיגיע מדי פעם.

לביח. שמירה מייחוד, בלילה – יש כמה אפשרויות:

לג• האפשרות המוזכרת בגמרא – הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים.

לד• אפשר שאדם אחר יישן אתם בבית, כשהחתן והכלה ישנים בחדרים נפרדים.

לה• מותר שהחתן והכלה יישנו באותו החדר, ואדם אחר יישן בחדר סמוך, בתנאי שהדלת של חדרם תישאר פתוחה.

לו• במקרה שקשה מאוד לחתן ולכלה להביא אדם אחר שיישן עמם, יש מי שהורה שהכלה תישן בחדר נפרד ותנעל את הדלת, ורק לאחר מכן ינעל החתן את דלת הבית וילך לישון בחדר אחר, ויחליטו מראש שלא תפתח לו, ואפילו אם יבקש ממנה מאוד לפתוח - לא תשמע לו. בבוקר, לפני שהכלה תצא מחדרה, יפתח החתן את דלת הבית מעט, וכך יוכלו שניהם לשהות יחד בבית עד שתטבול ותטהר. אפשר לשכור שני חדרים נפרדים במלון.

לזיט. הפסק טהרה ללא המתנה - כדי להיטהר מדימום, אין הכלה צריכה להמתין ארבעה או חמישה ימים מהדימום עד הפסק הטהרה, אלא מבצעת הפסק טהרה מיד כשאפשר.

לחכ. הצנעת הטבילה - כשהכלה נטהרת ובני הזוג מותרים, ראוי להצניע זאת, לכן לא יאמרו ל'שומר', היינו מי שישן איתם בדירה כדי למנוע ייחוד, שהכלה טובלת, אלא רק יאמרו לו שאין צורך לבוא מחר (מחר יש לנו שומר אחר...).

לטכא. טבילה בשבת – אם טבילת מצווה חלה בליל שבת, מותר לטבול ולקיים ביאת מצווה בשבת, גם בבתולה וגם בבעולה. פירוט לגבי ביאת מצווה בשבת מובא בפרק הבא, עמ' 89.

מכב. שבת שבע ברכות – אם הכלה לא תוכל לטבול קודם השבת, יש לתכנן מראש את אופן השינה כדי שלא יהיה ניכר שהם עדיין לא יכולים להתייחד. כלומר, חתן וכלה בדרך כלל נמנעים ממגע בשבת שבע ברכות במקרים הרגילים בהם נתקיימה ביאת מצווה בליל הכלולות, וזה מצב נורמלי ושכיח. לעומת זאת, חתן וכלה שנאסרו בליל הכלולות יכולים לישון באותו חדר ואין עליהם איסור ייחוד, בשונה מחופת נִדה שעדיין אסורים בייחוד. לכן, כדי למנוע מבוכה וגילוי העניין בשבת, יש לתכנן מראש את מקום השינה של החתן והכלה כך שלא ייוודע שטרם היו מותרים.

מאכג. אם הכלה הייתה טהורה, וראתה דם לאחר החתונה, לפני שהספיקו לקיים ביאת מצווה, ראה להלן, פרק ז – 'ביאת מצווה וראשית חיי הנישואין', עמ' 87, הלכות כ-כא, מתי הם נאסרים בייחוד.

מבאיסור במגע עקב מחלה מדבקת

מגכד. כלה או חתן שחלו במחלה שאינה מאפשרת מגע ביניהם, כגון צהבת או מחלות זיהומיות נוספות אחרות, בערב החתונה, ואי אפשר לדחות את החתונה, ומטעמי בריאות צריכים להיזהר מחיבוק ונישוק ובעילה, יכולים להינשא ולגור יחד. אם תראה וסת אחרי גמר המחלה ולפני הביאה הראשונה, ייאסרו בייחוד עד שתטבול ויצטרכו לשומרים כדי למנוע ייחוד.

מדחופה וקידושין במשותק או כשיש גבס

מהכה. חתן המשותק מצווארו ומטה, יתנו את הטבעת על ידו והוא יעשה תנועה, אפילו כלשהי, כדי להפיל את הטבעת לתוך ידה של הכלה. אם זה בלתי אפשרי, נראה שיוכל לקדשה על ידי שישימו את הטבעת בפיו והוא יפיל אותה לידי הכלה. אם אף זה בלתי אפשרי, יתן לה את הטבעת על ידי שליח.

מוכו. כלה שיש לה תחבושת או גבס בידה, יכולה לקבל את הטבעת בידה, על אף החציצה. אלא שצריכה להחזיק אצלה זמן מה את הטבעת לפני העברתה למקום נוח יותר.