פסקי הסידור — שחרית לשבת

בוּלְאַחַר הַהַפְטָרָה מְבָרֵךְ: בָּרוּךְ כוּ' נֶאֱמָן (וְרַחֲמָן) אָתָּה כוּ'. וּבְשׁוּלֵי הַגִּלָּיוֹן: כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת, מִטַּעַם שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיֹּאמַר מֵעֵין חֲתִימָה סָמוּךְ לַחֲתִימָה. וְכֵן הוּא בְּרַמְבַּ"ם בְּסֵדֶר הַתְּפִלָּה וּבְאַבּוּדַרְהַם. וּכְמוֹ כֵן הַנּוּסָח תּוֹשִׁיעַ וּתְשַׂמַּח הוּא מִטַּעַם הַנַּ"ל. וּבְרַמְבַּ"ם כָּתוּב נוּסָח אַחֵר בְּזֹאת הַבְּרָכָה.

גיָחִיד הַמִּתְפַּלֵּל אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר יְקוּם פּוּרְקָן זֶה [בַּתְרָא] וְלֹא מִי שֶׁבֵּרַךְ:

דנָכוֹן לֵידַע הַמּוֹלָד קֹדֶם שֶׁמְּבָרְכִין הַחֹדֶשׁ:

האָב הָרַחֲמִים אוֹמְרִים בְּכָל שַׁבָּת לְבָד כְּשֶׁמְּבָרְכִין הַחֹדֶשׁ וּכְשֶׁאֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ. כְּשֶׁמְּבָרְכִין רֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן אוֹמְרִים אוֹתוֹ: