שביעית ויובל — פרק י״א

בחזון השביעית / חזון קיום השביעית

במסתבר שככל שעם ישראל יתקדם מבחינה לאומית ויתעלה מבחינה רוחנית, כך יותר חקלאים ירצו לשבות בשביעית, ומעמדנו הבינלאומי ישתפר, והביקוש לתוצרת הארץ יגבר. כי אוהבי ישראל מכל העולם יחפשו את הפירות שגדלו באדמת הקודש, כדי להגישם באירועים מיוחדים, וכך יוכלו החקלאים להתפרנס בקלות בעבודה של שש שנים. ולא תיווצר בעיה בהפסקת הייצוא בשנה השביעית, מפני שידידינו מכל העולם יֵדעו שכעת עם ישראל מקיים את מצוות ה' הכתובה בתורה ושובת ממלאכת שדהו, ורק שנה לאחר מכן ניתן יהיה לרכוש שוב את פירותיה הטובים של ארץ הקודש.

בגם לא ייווצר נזק מכך שבשנה השביעית נייבא תבואה, קטניות, ירקות ופירות מחוץ לארץ. להיפך, שנה זו תהיה מנוף להעמקת הקשרים בין ישראל והאומות. כיוון שאנו עוסקים עתה בחזון, נפליג בדמיון על פי רוח הנביאים ונאמר שלקראת השביעית ידידי ישראל מכל העולם יתחרו ביניהם על הזכות להעלות בשנה השביעית את מבחר יבולם לארץ ישראל. ואנשי משרד החוץ יחלקו ביושר זכות זו בין כל המדינות, אלה יזכו להעלות חיטה ואלו יזכו להעלות תפוחים, אלה יעלו תפוחי אדמה ואלה קישואים.

בובמשך השנה השביעית, ראשי המדינות, נבחרי ציבור ונציגי החקלאים של האומות הזוכות יעלו לירושלים, ובטקס מכובד ומרגש שישודר ברחבי העולם יגישו לנציגי ישראל את היבול שגידלו עבורנו. ונשיא המדינה ושרי האוצר והחקלאות יודו להם על הפירות, וישבחו את טעמם הטוב, וישלמו עליהם בנדיבות. והם מצידם יודיעו כי התשלום שהם מקבלים מישראל קדוש עבורם, ועל כן יופנה כולו לצרכי חינוך לערכי האמונה, הצדק והשלום. את כל זה נוכל להתחיל לקיים עוד לפני שנתחייב בשביעית מהתורה ולפני שיבנה בית המקדש.

במשם יעלו נציגי המדינות להר הבית להתפלל לה' ולהודות על שזכו לקיים את דברי הנביא (ישעיהו ב, ב-ג): "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלוֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם". ויתקיימו בנו דברי הנביא (שם ס, ג-ו): "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ. שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ, בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה. אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ, כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ. שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלֹּת ה' יְבַשֵּׂרוּ". "וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלוֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם, חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ" (שם סא, ו).

גחזון השביעית / רוב יושביה עליה

גכדי שנתחייב בחלה, תרומות ומעשרות מהתורה – צריך שרוב ישראל יתגוררו בארץ. וכדי שנתחייב בשביעית ויובל מהתורה – צריך שבנוסף לכך ישראל ישבו בארץ כתיקונם, היינו שהארץ תחולק לשנים עשר שבטי ישראל, ורוב כל שבט ושבט ישב בנחלתו, ויחלקו את הנחלות לכל משפחות השבט.

גנברר תחילה את הגדרת "רוב יושביה": רבים אומרים, שמספר היהודים כיום הוא כשלושה עשר מיליון, וכשמעל לששה וחצי מיליון יהודים יגורו בארץ, יתקיים התנאי הראשון ונתחייב בחלה ותרומות ומעשרות מהתורה. אולם נראה שיש לעיין בדבריהם, כי שלושה עשר מיליון כוללים רק את היהודים שמזדהים כיהודים, ואינם כוללים שתי קבוצות נוספות של צאצאי יהודים. הקבוצה הראשונה, יהודים שהוריהם התבוללו לפני דורות ספורים, שעל ידי בירורים קלים למדי ניתן לוודא שאימם יהודייה. יחד איתם ניתן אולי לשער שהעם היהודי מונה כיום לפחות שמונה עשר מיליון. הקבוצה השנייה גדולה בהרבה, וכוללת בתוכה את כל צאצאי היהודים שהתבוללו בגויים בלחץ ייסורי הגלות האיומים, אבל להלכה הם יהודים, שכן הם צאצאי אמהות יהודיות, ולהלכה כל מי שאימו יהודייה אפילו אחר מאה דורות נותר יהודי. וכפי שאמרו רבי יהושע ורבי יהודה במשנה (עדויות ח, ז), שאליהו הנביא יבוא להשיב לישראל את כל אלה שהתרחקו בזרוע, היינו שמחמת אונס הורחקו מישראל. ומביאה המשנה כדוגמא לכך את משפחת בית צריפה שהיתה בעבר הירדן ואדם אלים שהיה מקושר לשלטון ושמו בן ציון הרחיקה בזרוע מישראל, וכשיבוא אליהו הנביא יחזיר את צאצאיה לישראל. ומבאר הרמב"ם (פהמ"ש) שבכך יתקיימו דברי התורה (דברים ל, ד-ו): "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹוהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. וּמָל ה' אֱלוֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלוֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ". וכיצד יהיה הדבר, נאמר בנביא (מלאכי ג, כג-כד): "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם".

גבמשך הגלות הארוכה, בכל המלחמות והנגישׂות וגזירות השמד האיומות, מיליוני יהודים הורחקו מגבול ישראל בזרוע, וכיוון שהבנות נותרות תמיד יהודיות, יש לשער שכל האנוסים הללו התרבו כשיעור שהתרבו העמים שבתוכם התבוללו. לדוגמה, משערים שהיהודים שהתבוללו בספרד ופורטוגל היו כעשרה אחוז מכלל האוכלוסייה, נמצא אם כן שגם היום, כעשרה אחוז מתושבי ספרד ופורטוגל, וכן לפחות עשרה אחוז מצאצאי הספרדים והפורטוגזים שהיגרו לארצות אמריקה הלטינית, כדוגמת ארגנטינה, ברזיל ומקסיקו הם יהודים. ולפיכך, רק צאצאי האנוסים הללו הם כשלושים מיליון יהודים שהורחקו בזרוע. כמו כן יש מעריכים שלפחות כעשרה אחוז מאוכלוסיית אירופה המערבית מצאצאי יהודים אנוסים. וכך ישנם עוד צאצאי יהודים בארצות ערב וצפון אפריקה ומזרח אירופה. יתכן שקבוצה זו מונה מאה מיליון יהודים ואולי כמה מאות מיליונים. כמו כן יתכן שיש לצרף קבוצה שלישית – צאצאי עשרת השבטים, שאמנם חלקם חזרו והצטרפו לישראל, אבל חלקם נותרו בארצות גלותם.

דחזון השביעית / מי נכלל בחשבון העם היהודי לדין רוב יושביה

דאם נלך לפי דעת הסוברים שהעם היהודי מונה כשלושה עשר מיליון יהודים, כפי המספר המוערך של האנשים שמזדהים כיום כיהודים, אזי בעוד שנים ספורות רוב היהודים יחיו בארץ.

דאולם נראה יותר שיש לכלול בחשבון העם היהודי את כל בני הקבוצה הראשונה, היינו את כל אותם האנשים שהוריהם התבוללו בדורות האחרונים, כלומר, בסביבות מאה השנים האחרונות, שעל ידי בירורים קלים למדי, ניתן להוכיח על ידי תעודות ועדויות שהם צאצאים של אם יהודייה. שכן להלכה לא ניתן להתעלם ממה שניתן לברר בקלות יחסית.

דאמנם לגבי בני הקבוצה השנייה, שהם צאצאי כל האנוסים שהתבוללו בגויים במשך כל הדורות, יש מקום לספק. ניתן לומר, שאף שלבסוף כל הנדָחים יחזרו לישראל, בינתיים אין מתחשבים בהם, אלא רק באלה שניתן להוכיח בוודאות שהם יהודים. ומנגד, ניתן לומר שיש להתחשב בכל מי שלהלכה הוא יהודי, גם אם כבר עברו דורות רבים מאז שמשפחתו התרחקה מישראל.

דראוי להוסיף, שמסתבר שככל שנזכה להתקדם ביישוב הארץ, להתגדל באמונה, בלימוד התורה ובקיום המצוות, מעמדו של עם ישראל יעלה, ורבים מצאצאי האנוסים יתעוררו לחפש את שורשיהם היהודים כדי לשוב לצור מחצבתם ולקיים את התורה והמצוות. אולי גם תימָצֵא בדיקה גנטית שתוכל להוכיח את מוצאם של היהודים. ואף שנראה להלכה שלא נוכל לסמוך על הבדיקה הגנטית בלבד, והנדחים השבים יצטרכו לעבור גיור לחומרא, מכל מקום היחס אליהם יהיה כאל יהודים שצריכים לעבור גיור לחומרא (בדומה למה שקבעו חכמים, שיהודי שהמיר את דתו וחזר, צריך לעבור כעין גיור בטבילה וקבלת מצוות, רמ"א יו"ד רסח, יב).

דלמעשה נראה שיהיה צורך בהחלטה של בית דין גדול שמכוח כל ישראל שחיים בארץ יכריע בשאלה, אימתי יגיע הזמן שבו נוכל לומר שרוב ככל העם היהודי גר בארץ. ואולי נצטרך להמתין להופעת נביא שידריך אותנו בסוגיה זו.

החזון השביעית / יושבים כתיקונם

הכדי להתחייב בשביעית ויובל מהתורה, לא מספיק שרוב ישראל ישבו בארצם, אלא צריך שישבו כתיקונם, היינו שכל אדם מישראל ינחל את חלקו בנחלת שבטו (ערכין לב, ב). לשם כך צריך לחזור ולייחס כל אדם מישראל לשבטו ולקבוע מחדש את נחלת השבטים. וכן כתב הרמב"ם (מלכים יב, ג), שבימי מלך המשיח יחזרו לייחס את כל ישראל לשבטיהם על פי רוח הקודש, ולא ירחקו מישראל את בני הממזרים והפסולים, כי לאחר שנשכח פיסולם, בטל איסורם.

המנבואת יחזקאל עולה, שאף חלוקת שנים עשר השבטים תשתנה לעתיד, וכל שבט ינחל רצועה מהמערב ועד המזרח, כאשר דן בצפון, ואחריו אשר, נפתלי, מנשה, אפרים, ראובן, יהודה. אח"כ נחלת הנשיא, ובה ירושלים והמקדש, ובה תהיה גם נחלה לכהנים וללוויים. אח"כ ממשיכה החלוקה לכיוון דרום: בנימין ראשון ואחריו שמעון, יששכר, זבולון, עד גד שיהיה בנחלה הדרומית ביותר (פרק מח; ב"ב קכב, א). לפי רוב המפרשים, הנחלה הצפונית של דן מגיעה עד סמוך לטורקיה, במוצאו של נהר פרת.

הגם גרי הצדק שהצטרפו לישראל בעודם סובלים, יקבלו נחלה בארץ, כל משפחת גרים יחד עם בני השבט שאליו התחברו.

הלפי זה, לאחר שיתגלה ייחוסו של כל אדם מישראל לשבטו ותחולק הארץ לשבטים, לכאורה כל אדם יצטרך לעבור להתגורר בנחלה שניתנה לו בקרב שבטו. ונראה לעניות דעתי שתהיה סמכות למלך המשיח יחד עם בית הדין הגדול, לחלק את הארץ באופן שכל אדם מישראל יוכל להישאר לשבת במקומו או במקום שיבחר, תוך נכונות להשתתף בהמשכת מורשתו של השבט שבתחום נחלתו הוא יושב. ואם ילכו בדרך זו, אולי יצטרכו לקבוע שככל שהביקוש לנחלת שבט מסוים תעלה, כך השטח יחולק לנחלות קטנות יותר שתספקנה לכולם.

הלאחר חלוקת הנחלות, ייחשבו כל ישראל יושבים על אדמתם כתיקונם, ובית הדין הגדול יתחיל למנות מחדש את השנים, ונוכל לקיים את מצוות השביעית והיובל מהתורה.

וחזון השביעית / חזון השביעית לשאר המקצועות

וככל שהאנושות מתקדמת יותר מבחינה מדעית וטכנולוגית, כך אנשים מעטים יותר עושים עבודה שנעשתה בעבר על ידי אנשים רבים יותר. בעבר הרחוק, למעלה מתשעים אחוז נצרכו לעסוק בחקלאות, כדי לספק לאדם את צרכיו הבסיסיים. כיום, בעזרת המכונות ושאר הפיתוחים, רק כשני אחוזים מכלל האוכלוסייה בישראל עוסקים בחקלאות, והם מגדלים הרבה יותר פירות ממה שגידלו החקלאים בעבר. שאר האנשים מתפנים כיום לעסוק בעבודות שמשפרות את רווחתו של האדם בתחומים נוספים, כמו ייצור מאכלים ובגדים משובחים יותר, בניית בתים מרווחים ונוחים יותר, ייצור רהיטים ומכשירים שמשפרים את תנאי חייו של האדם, יצירת מערכת תעבורה יעילה ונוחה שכוללת כבישים, מכוניות, רכבות ומטוסים; מערכת פיננסית ענפה ויעילה, יצירת אומנות ומוזיקה ופיתוח אתרי נופש. כך נוצר מצב שמצוות השביעית נוגעת כיום לשני אחוזים שעוסקים בחקלאות.

ונראה שמן הראוי שרעיון השביתה בשביעית יבוא לידי ביטוי בכל המקצועות. שכשם שהשביתה נועדה להזכיר לחקלאים שהארץ של ה' היא, כדי שיתחזקו באמונה ובתורה, ומתוך כך יתברכו בשש שנות העבודה, כן ראוי שגם העובדים בשאר המקצועות ישבתו בשנה השביעית ויזכרו וידעו שהארץ וכל אשר עליה של ה' היא, ויתחזקו באמונה ותורה, ומתוך כך יתברכו בשש שנות העבודה. יתר על כן, השבת והשביעית הם מעין עולם הבא, ונועדו להזכיר לאדם את נשמתו, ושמתחילה הוא נועד להיות בן חורין בלא שיהיה משועבד לעבודה, ומתוך כך לימוד התורה שבשביעית מעמיק את ערך החירות של הנשמה, ומשחרר את האדם מהשעבוד ליצר התאווה ורדיפת הממון. לפיכך נראה לעניות דעתי, שהסנהדרין שתקום במהרה בימינו, תתקין שביתה בכל המקצועות על פי היסוד העקרוני שמבואר בתורה.

ווכשם שבשביתת השדה אסרה התורה מלאכות שנועדו להצמיח פירות נוספים, כזריעה, זמירה וחרישה, כך השביתה בשאר המקצועות תכלול שביתה מעבודה שנועדה להשביח את העסק ולהצמיח ממנו פירות. וכשם שהתורה אסרה על בעל השדה לקטוף את פירות השדה, כך הפירות הצומחים באופן טבעי משאר המקצועות יהיו מופקרים לכל, בלא שתהיה לבעל העסק עדיפות בהם. וכשם שפירות השביעית קדושים, כך ניתן לומר, שברווחים שהעסקים יניבו מעצמם, יוכל כל אדם ליהנות כפי ההנאה הראויה להם, אבל לא לסחור בהם ולא לבזותם או להשחיתם.

וכמו כן, כשם שמותר בשדה לעשות מלאכות שנועדו למנוע נזק שיימשך לשנים הבאות, כך בשאר התחומים, כל מלאכה שנועדה למנוע נזק לטווח ארוך תהיה מותרת. ואם יהיה הכרח להמשיך לקיים את הייצור כדי לשמור על השוק, אזי הרווחים יהיו קודש למען הציבור.

וראוי שהשביתה בכל המקצועות תהיה בשנה השביעית המקודשת, שבה חובת השביתה בשדות, כדי שאווירת המנוחה והשלווה תתפשט על כולם, ויוכלו כולם לעסוק יחד בתורה. אולם בתחומים שחייבים לקיים עבודה רצופה, כמו הוראה, רפואה ותחבורה, נכון שבכל אחת מהשנים, שביעית מהעובדים יזכו לשנת שבתון, שבה יוכלו להינפש ולהתחזק בתורה לקראת שש השנים הבאות. וכפי שכבר היום נוהגים במקצוע ההוראה, שבהשראת מצוות התורה זכאי כל מורה לשנת שבתון, שבה הוא נח מעבודתו, וממשיך ללמוד כדי להעמיק ולהרחיב את מחשבתו וידיעותיו.

זחזון השביעית / הברכה שבתקנת השביעית

זכפי שלמדנו (לעיל א, ז), על ידי השביתה בשביעית, האדם לומד להיות בן חורין ולהשתחרר מהעבדות ליצר התאווה, שמשעבד אותו לעבודתו כל ימיו, כדי להשיג עוד כסף כדי לקנות לעצמו כמה שיותר דברים. וכיוון שנשתעבד ליצר תאוותו, הוא משעבד את נשמתו לעבודה, ומבזבז את הכסף שהוא מרוויח על מותרות, עד שלעיתים לא נותר לו כסף לקיים את עצמו בימי הזקנה. לכן חשוב כל כך שהאדם ילמד לחסוך בשש שנות העבודה לשנה השביעית, וילמד מכך שהוא לא חייב לעבוד בפרך בכל השנים כדי לקיים את צרכיו הגשמיים. ביכולתו לשבות שנה ולהתקיים. ומתוך כך הוא מתחזק באמונה בה', וגם בשנות העבודה הוא קובע עיתים לתורה, ולומד לשמוח בחלקו ולחסוך, ואינו מתפתה לבזבז את כספו על מותרות, ועל ידי כך הוא מתברך ומתעשר.

זכפי שלמדנו (לעיל א, ד), השביתה נועדה לגלות את הנשמה הפנימית. וכשם שהשבת מגלה את הנשמה של כל השבוע על ידי לימוד התורה וההתענגות על טובו של ה' בסעודות ומנוחה, ומתוך כך נמשכת ברכה והשראה לעבודתו בימות החול, כך השביתה בשנה השביעית נועדה לגלות את הנשמה של שש שנות העבודה. שבשנה השביעית האדם נופש מעמלו ומתענג על ברכת ה' שביבול שחסך בשנים הקודמות, ומתוך המנוחה והחופש בני הזוג יכולים לבלות יותר יחד ולהוסיף אהבה ושמחה בחיבור שביניהם, ולהעצים את הקשרים שלהם עם בני המשפחה והחברים. לתת ביטוי לנשמה בקביעת עיתים מרובים לתורה, בלימוד אישי ובהשתתפות בשיעורים, כל אדם בתחום הקרוב לליבו. ועם זאת להרחיב את ידיעותיו בתחומי המדע והרוח שיש לו בהם עניין ומרחיבים את הבנתו בתורה.

זמתוך כך ניתן להבין גם על פי ההיגיון, כיצד תוכל להתפשט ברכה מרובה מהשביתה בשביעית לשש שנות העבודה. המנוחה מהעבודה המפרכת תשחרר את האדם מהלחצים שהצטברו בנפשו וגופו. לימוד התורה יאיר את נשמתו, העמקת הקשרים עם בני המשפחה והחברים יעשירו את נפשו, ומתוך כך יוכל לחזור לעבודתו במרץ מחודש.

זיתר על כן, חלק נכבד מלימוד התורה של כל אדם בשביעית ראוי שיהיה בתחום הקשור למקצועו, כדי לרומם את ערך עבודתו. כמו כן ראוי שבשנת השביתה ישתלם כל אדם בתחומי מקצועו, חקלאים ישמעו מהחוקרים על המחקרים והפיתוחים החדשים בחקלאות, מהנדסים על המחקרים והפיתוחים החדשים בתחומם, אנשי עסקים וכספים ישתלמו בכלכלה. גם לחוקרים באקדמיה תצמח מזה ברכה, כי מן הסתם במפגש עם אנשי השטח ישמעו רעיונות וכיוונים חדשים שלא עלו על דעתם. ומי יודע, יתכן שרק המחקרים והפיתוחים החדשים שיצמחו ממפגשי השביעית ישתלמו יותר מכל מה שהיה ניתן להרוויח בעבודה בשביעית.

חחזון השביעית / מניעת משברים

חכמדומה שעוד סוד טמון בברכת השביעית והיובל. כלכלנים מצאו שבערך אחת לעשר שנים מתרחש משבר כלכלי. השגשוג והמשברים נובעים מאותו מקור, הרצון של האדם להרוויח כמה שיותר מניע אותו לשכלל ולפתח ולייעל ולהוזיל ככל יכולתו את המוצרים שהוא מייצר, וכך נוצר שגשוג. אך רצון זה שיש בו גם חמדנות מניע את האדם לחפש השקעות שיביאו לו רווחים קלים. כך נוצרת תופעה של ביקוש שהולך וגובר לקרקעות וסחורות שאנשים מאמינים שיניבו רווחים, הביקוש גורם לעליית מחירים, שסוחפת אנשים רבים להשקיע באותן סחורות, ופתאום נוצר סחרור שגורם ליצירת 'בועה' שמתנפחת עקב עליית מחירים מהירה, עד שה'בועה' מתנפצת, כי המחירים לא שיקפו את שוויין האמיתי של הקרקעות והסחורות, ובבת אחת המחירים צונחים לרצפה, מתחת לשווי האמיתי, וכל השוק נעצר בחוסר אשראי. כך נוצרים אבטלה ומחסור. בעבר, משברים כאלה הובילו לרעב. בעת החדשה, האבטלה והמחסור יוצרים משברים אישיים וחברתיים. נמצא אם כן, שהשביתה אחת לשבע שנים, מקדימה תרופה למכה, מרגיעה את המשק, ממתנת ביקושים וסחרור של עליית מחירים, מרוקנת את האוויר החם מה'בועה', ומאפשרת צמיחה מתונה ויציבה.

חכמדומה שקיום היובל באופן זה על ידי מדינות רבות שילמדו את רעיון היובל מעם ישראל, עשוי למנוע משברים עולמיים. בעת החדשה התרחשו שני משברים עולמיים שהתחילו בארה"ב ומשם התפשטו לאירופה ולכל רחבי העולם. הראשון פרץ בשנת 1929 למניינם ונמשך כעשר שנים עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. משבר זה גרם לאבטלה קשה של כעשרים אחוז מהאוכלוסייה בארה"ב ובאירופה ולירידה משמעותית ברמת החיים. משבר זה היה אחד הגורמים לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה ופרוץ מלחמת העולם השנייה. משבר דומה התרחש כשמונים שנה אח"כ ב-2008 למניינם. כיום, שבע שנים לאחר המשבר, ארה"ב בתהליך של יציאה ממנו, אבל רבות ממדינות אירופה עדיין נמצאות בעיצומו, כאשר האבטלה בהן מגיעה לכעשרים אחוז ואף יותר. שני המשברים הללו נגרמו מהתפתחות של בועות כספיות שפתאום התפוצצו וגרמו להפסדי ענק למשקיעים ולהתמוטטות של רוב הבנקים, ועצירת המימון לכל העסקים. יתכן שבעבר קיום היובל מנע משברים גדולים, וקיום היובל בעתיד, יציל אותנו ממשברים בסדר גודל עולמי. זו אולי תהיה אחת הדוגמאות להגשמת הנבואה (ישעיהו ב, ג): "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלוֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם".

טחזון השביעית / חזון השוויון שביובל

טשלא כמו השיטה הקומוניסטית, התורה אינה מצווה עלינו לחלק את הרווחים בשווה בין אלה שהצליחו יותר בעבודתם לאלה שהצליחו פחות. אלא להיפך, מבצרת את זכות הקניין של האדם ברכושו, מתוך עמדה שזכותו של אדם ליהנות מיגיע כפיו לפי חריצותו, כישרונו וברכת ה' שבמעשיו. וצוותה התורה לקיים את הכהנים והלוויים על ידי הפרשת אחוז מסוים מהיבול, ואפילו בזה נתנה התורה לבעל הפירות את הזכות לקבוע לאיזה כהן ייתן את תרומותיו ולאיזה לוי ייתן את מעשרותיו. ולגבי העניים, צוותה התורה לעזור להם בשעת דוחקם בהלוואה או צדקה כפי הצורך, והעני צריך להודות לאלה שמיטיבים עימו.

טאמנם ישנו יסוד גדול של שוויון בתורה, שבא לידי ביטוי במצוות היובל, לפיו כל קרקעות הארץ צריכות להיות מחולקות בשווה לכל ישראל, וגם מי שנאלץ למכור את נחלתו, בשנת היובל נחלתו תחזור אליו או ליורשיו. אפשר לומר, שאכן שני הרעיונות, השוויון מחד, והבחירה והיוזמה החופשית מאידך, חייבים לבוא לידי ביטוי במקביל. מצד אחד כל בני האדם נבראו בצלם אלוקים, ועל כן משפט אחד לכל, ומתחילה הקרקעות שהן אמצעי הייצור צריכות להיות מחולקות בשווה. ומאידך, הביטוי העיקרי לצלם אלוקים שבאדם הוא יכולתו לבחור וליזום. אם יעבוד בחריצות וכשרון ירוויח, אם יתעצל יפסיד. למעלה מזה בקודש, אם יקיים את התורה והמצוות יזכה לברכה בעולם הזה ושכר טוב בעולם הבא, ואם יבחר ברע, לא יראה ברכה בעולם הזה וייענש בעולם הבא.

טבעבר, תשעים אחוז התפרנסו מחקלאות, האדמה היתה אמצעי הייצור העיקרי, ולכן חלוקתה בשווה, יצרה בסיס שוויוני לכל. כיום האדמה כבר אינה אמצעי הייצור העיקרי, והפרנסה תלויה בגורמים רבים. אולם נדמה שעלינו ללמוד ממצוות היובל שני יסודות. האחד, כשם שהאדמה החקלאית חולקה לכולם בשווה, כך עלינו לחלק את שאר משאבי הטבע שברא ה' בשוויון. בכלל זה הקרקע לבנייה, המים, הנפט, הגז, החופים, גלי רדיו, האוויר והשמש. השני, כשם שצוותה התורה לחלק בשווה את אמצעי הייצור, כך יש להשתדל להעניק לכל הצעירים חינוך שיקנה להם, עד כמה שאפשר, הזדמנות שווה להתפרנס מכישרונם וחריצותם. בתכנון יעיל ניתן לשלב את שני היסודות הללו יחד, בהפניית הכסף המתקבל ממשאבי הטבע לחינוך מקצועי מיטבי לכל אדם.

טבכך נזכה להגשים את רעיון חלוקת הארץ לכל ישראל, כולל התיקון שנעשה בהחזרת הקרקעות לבעליהן ביובל. שכן הענקת חינוך איכותי לכולם, מאפשרת גם לילדים של הורים עניים לרכוש מקצוע טוב לפי כשרונם וחריצותם.

טעוד אפשר אולי להציע, שכשם שביובל, השדות חזרו לבעליהן, והעבדים השתחררו לביתם, יש מקום שחכמי ישראל יבחנו לעומק את מבנה המשק המודרני, וישקלו אם ראוי שביובל אחוז מסוים מהעושר הנצבר יחזור להיות מחולק בשווה. שכן בנוסף לחוקים שנועדו למניעת מונופול שפוגע בתחרות החופשית וחונק את התעשייה והמסחר, יש מקום למנוע פערים גדולים מדי בין העשירים ביותר לשאר האנשים. ויש בזה גם מידה של צדק, שכן המערכות הציבוריות התקינות, הן שמאפשרות לעשירים הגדולים להתעשר, ועל כן אולי ראוי שאחת ליובל, חלק מהעושר שנצבר על ידם יחולק שוב לצורכי חינוך וציבור. זה לא יפגע ברמת חייהם, עדיין יישארו בידם מאות מיליונים, אבל זה יצמצם את הפערים בחברה, ויעניק מעמד חשוב יותר לערך השוויון, בלא לפגוע באחריות האישית של כל אדם לפרנסתו.

יחזון השביעית / אור היובל

יככל שנזכה לגלות את אור היובל בחיינו הלאומיים, כך נתקרב אל העתיד המתוקן, שבו הנשמה האלוקית שבכל אדם תתגלה במלא אורה, ונדע שלכל אדם ערך מוחלט שיכול להתגלות מתוך הקשר שבין נשמתו לאלוקיו, וכפי שנאמר (ירמיהו לא, לג): "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה', כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה', כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד". כלומר, כל עוד החטא מצוי בעולם, יש צורך בגדולים שיכוונו את הקטנים, ורבנים שידריכו את התלמידים. ויש צורך במידה מסוימת של קנאה ותחרות, כדי ליצור את התמריץ לפיתוח ושגשוג כלכלי, וכדי להרבות חכמה, כמו שאמרו (ב"ב כא, א): "קנאת סופרים תרבה חכמה". אבל ככל שעם ישראל יתעלה יותר בתורה ואמונה, נזדקק פחות לתחרות, ואור היובל ילך ויאיר את כל הארץ עד שלא נזדקק עוד לקנאה ותחרות, ושלום עולמי יתפשט מהארץ לכל העולם. אין הכוונה שייווצר שוויון פשטני בין הכישרונות השונים, וחלוקה שווה של כל העושר והתפקידים, עד שכל הבריות יהיו דומות לגמרי זו לזו. אלא כל בריה תישאר בצביונה, הזאבים יישארו זאבים והכבשים תשארנה כבשים, ואע"פ כן, מרוב האור האלוקי שישרה בעולם, יתגלה האור האלוקי שבכל בריה וכולם יחיו יחד בשלום. אז יתברר שהשוני בין הבריות אינו גורם לתחרות וקנאה אלא להפך, יוצר ביניהן זיקה עמוקה של רעות ואחווה, שמובילות להפריה וברכה והשלמה הדדית.

יויתקיימו בנו דברי הנביא (ישעיהו יא, ו-ט; יג; יב, ד-ו): "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים… וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ, אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה, וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם… וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו, הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ. זַמְּרוּ ה' כִּי גֵאוּת עָשָׂה מוּדַעַת זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ. צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן, כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל".