שבלי הלקט — מפתחות 4

בצרופה כל אמרת אלהי מגן לחוסים בו ופליטה

גדת ודין מעולפת ספירים גם שש וארגמן לוטה

דקושט אמרי אמת להודיע מדור לדור מסורת פשוטה

היחוקקו סופרים חקקי צדק תמיד על פי עטה

והורינו אל דרך חוקיך התהלך באמתך ארח קשוטה

זחנני דעה והשכל ולמדני לבל אשגה להחליף השטה

חזאת חקת התורה לחוק כהלכה למשה מסיני משפטה

טקראתיך ענני ה' אלהי האירה עיני בהלכות השחיטה

יראיתי את כל החיים. המהלכים נבוכים על דרכים. קהל גדול ועם רב. ממזרח וממערב, מצפון ומים, נודדים ללחם אים, למצוא מחייתם מכולת לביתם. והנה המה נילוזים בנפשותם. לאמר יגענו ולא הונח לנו. לחמנו יבש היה נקודים. מאין כל מחמדים. ונפשנו קצה בלחם הקלוקל. נלאינו כלכל. כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם. כל ימי עודו. ונפש ברכה תדושן. בשר שמן ויין ישן. בצפרים עפות ופרות יפות המראה והבריאות וצאן ברורות. ואם מספר ימי החול במשפט יכלכל. מכל האוכל אשר יאכל. בלחם צר ומים לחץ. ובשרו לא ירחץ פעם ילקט אורות. ופעם מגדים ופירות. מה יעשה לשבתות ולחדשים ולמועדי ה' המקודשים. ואין קידוש אלא במקום סעודה. להכין אותה ולסעדה. ומה חפץ בכל פירות גנוסר. ואין שמחה אלא בבשר. במנה הוגנת וחלק יפה. חיי בשרים ולב מרפא. ואליו מצפים ומקוים העם המתאוים. לאכול בשר תאוה. זו מצוה וזו שכרה. הכל שוחטין שחיטתו כשרה. ועל כל לב הזמן שחוץ. ופי כל שר צבאו נחוץ. מבית ומחוץ. וכל העם אמרו לחוץ. אין למידין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ. אמרתי אשמרה דרכי. להכין מהלכי. בדרך קצרה הטובה והישרה. אל זקני העיר השערה. ובצל קורותם אתלונן. ומזקנים אתבונן. לערוך מערכה. לרגל המלאכה. כתורה וכהלכה. למצוא בם חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. והוא מצות עשה שהזמן גרמה. ומה' מענה לשון אשאל ואתחנן לפניו ללמדני לבל אכשל שלא אומר על טמא טהור ועל איסור מותר ועל פסול כשר וילמדני דעת ודרך תבונות יודיעני:

יאהלכות שחיטה שחיבר צדקיהו בר אברהם הרופא ינעם והם י"א דינים.

יבסימן א - דין מי ראוי לשחוט.

יגסימן ב - דין במה שוחטין.

ידסימן ג - דין מקום הראוי לשחיטה.

טוסימן ד - דין שהייה.

טזסימן ה - דין דרסה.

יזסימן ו - דין חלדה.

יחסימן ז - דין הגרמה.

יטסימן ח - דין עיקור.

כסימן ט - דין פירכוס.

כאסימן י - דין כסוי הדם.

כבסימן יא - דין במה מכסין.