מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ג; שתי סבות 23
אגם החקירה הידועה אי זיקה היא המשכת האישות הראשונה של האח המת, או דזו היא מעין אישות חדשה של האח החי, ג"כ יסודה ושרשה של החקירה הזו הוא "בשתי סבות", כי בכל זיקה יש שתי סבות, האח המת והאח החי ובלי זה אי אפשר שתבוא זיקה, וממילא נופל הספק מהי הסבה העיקרית הגורמת, אם הסבה הראשונה, כלומר, האישות של האח המת והאח החי משמש כאן רק בתור שלילה, כלומר, שאם היה מת בלי אחים אז המיתה מסלקת את האישות לגמרי, אבל עכשיו כשמת ואחים קיימים נשארה בתקפה הסבה הראשונה, המשכת האישות, אלא שבמקום עונש מיתה משתנה לעונש לאו, כל זה אם נימא דזיקה היא המשכת האישות הראשונה כנ"ל, אבל אם נימא כהצד השני הנ"ל, הנה האישות של האח החי משמשת רק בתור הכשר לסבה, שזה רק מכשיר שהאח החי יגרום את הזיקה, שהיא מעין אישות חדשה מצדו.
בואמנם, לכאורה, נראה שזו היא המחלוקת בגמרא גופא ביבמות (י"ג ע"א) אי נשואים הראשונים מפילים או מיתה מפלת, אך כמובן שאין הדבר כל כך מוכרח, משום דאפילו אם אמרינן דנשואים הראשונים מפילים, אפשר דפועלת אישות חדשה של האח, דזהו גופא הוא חלק מפעולת הנשואים הראשונים, וגם אם נאמר דמיתה מפלת אפשר בכ"ז דזו היא המשכת האישות, דהמיתה גורמת שתמשך האישות. אך עכ"פ המחלוקת גופא, אי נשואים הראשונים מפילים או מיתה מפלת, היא מחלוקת בשתי סבות, דעכ"פ לא ימלט לכו"ע זיקה בלי נשואים הראשונים ובלי מיתה, אלא שהמחלוקת היא מהי בזה הסבה העיקרית הגורמת.
גובעצם החקירה, אם זיקה היא המשכת האישות הראשונה או אישות חדשה, הארכתי בזה הרבה בס' "דרכי הקנינים" ח"ב (ש"ז) וכעת אני רוצה להוסיף גם את זה, דנ"מ מהחקירה הנ"ל לפ"מ דמשמע מהריטב"א, שז"ל הלכות הרי"ף בנדרים בסוגיא דבר פדא (כ"ט ע"א) דלר"א דמועיל קדושין בחוץ לפלוני אז בכה"ג מועיל גם לזמן שהקדושין יפקעו ממילא אחרי הזמן (ועי' בס' ציונים לתורה להגאון ר"י ענגל ז"ל), איך היה הדין במקדש לזמן ומת בתוך הזמן, אם הזיקה תמשך אף אחרי הזמן, דאם הזיקה היא המשכת האישות הראשונה הנה היא נמשכת רק כ"ז שהאישות נמשכת, והחידוש הוא רק בזה, דבכה"ג אין המיתה מתרת, אבל בנ"ד הלא הזמן בעצמו מפקיע את האישות, אבל אם נימא כהצד השני, הנה סוף סוף כשמת, טרם כלות הזמן, כבר עמדה עליה זיקה, ובזיקה כשבאה מכח התורה הלא לא היתה הגבלת זמן.
דועי' בירושלמי קדושין (פ"ג ה"א) על המשנה "הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני", הוא אומר "לפיכך, אם מת השני בתוך שלשים יום או גרשה חלו עליה קדושי ראשון לאחר שלשים יום, מת לאחר שלשים ולא גרש לא חלו עליה קדושי ראשון - וכו' - תפתר, שמת השני והוין ליה אח, מכיון שהיא זקוקה ליבום לא חלו עליה קדושי הראשון", ומזה נראה, דזיקה היא המשכת האישות הראשונה, ובשביל כך אנו אומרים, כי כמו כשהוא חי, המקדש השני, אע"פ שנגמרו השלשים יום אי אפשר שיחולו הקדושי ראשון שקדשה לאחר שלשים, ה"נ אע"פ שמת, אך מכיון שהזיקה גופה היא המשכת האישות אין מקום לקדושי הראשון לחול, אבל אם נימא דזיקה היא מעין אישות חדשה, ע"כ דיש רגע של הפסקה בין האישות הראשונה להתהוות האישות החדשה, וברגע זה היה צריך לחול שוב הקדושין של הראשון, ואמנם יש לדחות ולומר, דלו יהיה אפילו דזיקה היא מעין אישות חדשה, אבל זהו הוי כמו מת השני וקדשה השלישי בתוך השלשים, אכן, השאלה היא מה יהיה הדין כשימות בסוף שלשים ממש, דאם זיקה היא המשכת האישות הראשונה אז אין מקום לקדושי הראשון לחול, משא"כ אם נימא דהזיקה היא מעין אישות חדשה, כמובן.
הועי' בתוס' יבמות (פ"ד ע"ב) בתוס' ד"ה וכי תימא "נשואין הראשונים מפילים" שכתבו, "תימא, דבכה"ג לא אמרינן בשום דוכתא נשואים מפילים דלהחמיר הוא דאמר הכי לאסור כינס ואח"כ גירש בפ' ד' אחין, אבל להקל לא אשכחן?" וכוונתם ברורה, דהא אפילו אם נימא דנשואים הראשונים מפילים, לא משמשים הנשואים רק בתור הסבה המכשרת, אבל עכ"פ עיקר הסבה הגורמת היא המיתה, ואיך אפשר להקל מטעם זה? אבל לפ"ד אפשר, עפ"י מה שבארנו במק"א, לישב את קושית התוס' ביבמות (ג' ע"א) שהקשו דנילף דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת מיבום שדוחה איסור אשת אח? ואמרנו דכל המושג דעשה דוחה ל"ת הוא כשיש שתי סבות המתנגדות זו לזו, סבת עשה וסבת ל"ת, אז הראשונה דוחה את השניה, משא"כ ביבום באשת אח אין כאן שתי סבות מתנגדות, אלא אדרבא אותה הסבה, אשת אח, שהיא מביאה תמיד להל"ת, מביאה במקרה זה, כשמת בלי בנים, להעשה, כי אין כאן סבה אחרת להעשה מלבד הסבה של אשת אח. וגם כאן, אי היינו סוברים דנשואים הראשונים מפילים, אפשר לומר שאי אפשר כלל לדחות את היבום מצד שהיא אלמנה לכה"ג, שהלא גם כאן משמשת אלמנותה אדרבא בתור סבה להיבום, שכשם שאי אפשר יבום בלי אשת אח כך אי אפשר יבום בלי אלמנה, וביחוד אם נוסיף, דלמ"ד דנשואים הראשונים מפילים, הזיקה היא המשכת האישות הראשונה, אז שייך איסור אלמנה לכה"ג רק כשהאח הראשון נשאה בעודנה אלמנה, אבל אם נשאה כשהיא בתולה והאישות עדיין נמשכת, אין כאן חסרון משום אלמנה לכה"ג.