מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ו; היוצאים מן הכלל בסבה ומסובב 13
אומספק זה יוצא לנו נפקא מינא לדינא גם בהא דנראה ונדחה אינו חוזר ונראה וגם בהא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה.
בבנראה ונדחה מה שהבאנו בספרנו "דרכי משה - דרך הקודש" ח"ב שמעתתא ט' (פרק ח'), מחלוקת הרמב"ם והתוס' במזבח שנפגם אחרי שכבר קרבו מתירי הקרבנות, דהרמב"ם פוסק בפ"ג מלה' פסוהמ"ק (הלכה כ"ה) "שאין אוכלין אותן בירושלים והמזבח פגום עד שיבנה", שזאת אומרת, שאחרי שיתוקן המזבח הן נאכלים ואין אומרים בזה כיון שנדחה שוב אינו חוזר ונראה, אכן מהתוס' זבחים (ס"א ע"ב) משמע דגם בזה אמרינן כיון שנדחה שוב אינו חוזר ונראה, והסברתי דבזה הוא המחלוקת, דהרמב"ם סבור כהצד הראשון, ובכאן אי אפשר לומר דאותה הסבה של הזמן שנדחה נמשכת בדין גם להבא, דס"ס אחרי שנתקן המזבח הרי גם בדין, ולא רק במציאות, הוא מתוקן ואפשר להקריב עליו כל הקרבנות, והתוס' סוברים כהצד השני, וס"ס בזמן שנדחה היה מסובב לפסול וזהו נעשה לסבה חדשה לפסול גם להבא כשהוא כבר נעשה למתוקן.
גוכן יש נ"מ מזה ג"כ בהא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, כאשר כבר הארכנו בזה בספרנו "דרכי משה - דרכי הקנינים" שמעתתא א' (פרק י"ג) לבאר בזה מחלוקת רש"י ותוס' בב"ק (ע"ג ע"א), שעל הא דאמרינן שם "והלכתא שהעידו בבת אחת והוזמו" כתב רש"י "דל"ג והוזמו בבת אחת, דבהזמה לא איכפת לן אי בבת אחת או בזה אחרי זה, ובלבד שהוזמו על הטביחה תחילה", והתוס' מקשים שמה "דמאי מרויח בהזמת הטביחה תחילה - וכו' - דגם כשהוזמו על הטביחה תחילה הן מוכחשין על הגנבה מאחר שהעידו דתוך כדי דיבור כדיבור דמי? ואמרנו דהמחלוקת היא בזה, בעדות שהוזמה מקצתה, אם נחשב גם החלק שלא ניזם כאילו ניזם, או דזהו גופא פסול מיוחד, הפסול של ביטול מקצתה, שמובן דזה תלוי בחקירתנו הנ"ל.
דורש"י סובר כהצד הראשון, וע"כ פירש שפיר דלא גרסינן "והוזמו בבת אחת" משום דאם הוזמו על הגנבה תחילה הרי נתבטלה עדות הטביחה לאו משום עדות שבטלה מקצתה, אך משום הסתלקות המציאות לגמרי דאם אין גניבה אין טביחה ומכירה, אבל אם הוזמו על הטביחה תחילה, נהי דגם בזה נתבטלה עדות הגנבה משום עדות שבטלה מקצתה, הלא זהו גופא בכלל הזמה כנ"ל, ולא שייך להקשות בזה דלא ישלמו אם הוזמו אח"כ על הגנבה מטעם דהכחשה לאו תחילת הזמה היא, דכ"ז אם ההכחשה באה מטעם הנמנעות של המציאות, משא"כ כאן דבטול הגניבה בא משום דנחשב כאילו ההזמה של הטביחה התפשטה גם על הגנבה וכהאי גוונא לכו"ע תחילת הזמה היא, אבל התוס' סוברים כהצד השני, ובכן גם אם הוזמו על הטביחה תחילה מתבטלת עדות הגנבה לא מצד הזמה, אלא דזהו פסול מיוחד, והפסול הזה המיוחד בודאי לאו בכלל תחילת הזמה ולא יתחייבו כשהוזמו אחרי כך, ולכך לדעתם לא משכחת בזה דינא דהזמה רק כשהוזמו בבת אחת כנ"ל.