מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ז; סבה ומסובב או יסוד ובנין 6
אועי' בתוס' חולין (ק"ח ע"ב), מחלוקת רבנו שמואל ור"י, למ"ד מין במינו לא בטל, איך יהיה הדין ברוטב שנאסר מטעם חתיכת נבלה ונתערב הרוטב במים אחרים, אם יהיה בזה הדין של מין במינו לא בטל, שלדעת רבנו שמואל, גם ע"ז נאמר מין במינו לא בטל כיון שזה מים וזה מים, והר"י סובר, דבאופן שכזה שפיר מתבטל הרוטב הנאסר בששים של מים אחרים, כיון שהרוטב אינו נאסר אלא מחמת טעם הנבלה המעורב בהן, משום "דאינו חמור מן האיסור הנבלע בהן".
בוהמחלוקת בזה הוא ג"כ, אם נביט על הדין דמין במינו לא בטל בתור סבה ומסובב, או בתור יסוד ובנין, דאע"פ שמקור האיסור הוא בודאי חתיכת הנבלה, אבל ס"ס המסובב הוא שהתבלין בעצמם כבר נאסרו, וכשנפלו לתוך מים אחרים אין אנו צריכים להביט על הסבה הראשונה, אלא אנו אומרים בנוגע להמים האחרים מין במינו לא בטל, אבל אם אנו מביטים ע"ז בתור יסוד ובנין ויסוד האיסור של הרוטב הוא רק הבשר הנבלה, או החלב והדם, הנה תמיד אנו צריכים להביט על היסוד. כי כדברי הרמב"ן הנ"ל כשנופל היסוד נופל הבנין אפילו בבנינים ע"ג בנינים והיסוד הוא בשר שבנוגע להמים הוא מין בשאינו מינו.
גועי' ברשב"א שמסביר את סברת הר"י בהמליצה "דלא יהיה כח הבן יפה מכח האב", ובודאי שאמנם אפשר שיהיה כח הבן יפה מכח האב, מפני שהאב והבן הוא ג"כ בתור סבה ומסובב והבן מתקיים שפיר אפילו כשהאב כבר איננו, אלא שכוונתו הוא ג"כ למה שאמרנו, דאין כאן בבחינת סבה ומסובב אלא בתור יסוד ובנין, וכשנופל היסוד ממילא נופל הבנין.
דועי' בחוות דעת ביו"ד סי' צ"ב שפוסק ג"כ בהיתר שקבל טעם מאיסור שאינו בטבעו להתפשט רק עד ל', למשל איסור כחוש, הנה אע"פ שההיתר הוא שם ובטבעו להתפשט עד ששים, בכ"ז די בל' מכיון שיסוד האיסור הוא דבר שבטבעו להתפשט רק עד ל'.
הוהחידוש שבדבריו הוא, דלא רק לענין מין במינו אנו מביטים על יסוד האיסור, אלא ג"כ לענין כח ההתפשטות של האיסור וכאן עוד מובלט ביותר היסוד של "יסוד ובנין" הנ"ל.
וואמנם מתוס' חולין שם משמע להדיא כהחו"ד הנ"ל, שהרי סיימו שם בדבריהם "ומכאן יש להוכיח, דתבלין הבלועין מחלב או מדם ונפלו לקדירה דמתבטלים בששים, אע"ג דנותן טעם אפילו באלף, מותר דאינו חמור מן האיסור הבלוע מהן".