מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 2
אבסבה ומסובב אמרנו במדה א', שיש לפעמים שאנו מביטים לא על הסבה אך על המסובב, כי, כאמור, סוף סוף הדבר הוא המסובב, והסבה היא רק סבת הדבר, אבל בעצם והסתעפות אי אפשר שום הוה אמינא שנביט לא על עצם הדבר אך על ההסתעפות כי זהו מופרך מיניה וביה.
בואם אמרנו במדה ה' שיש לפעמים "מסובב בלי סבה" שעל זה גופא בא ה"חידוש", הנה אי אפשר שיהיה חידוש שכזה, שאע"פ שעצם הדבר לא התהוה בכ"ז ההסתעפות מסתעפת מזה, כי יש בזה סתירה עצמית, כמובן מאליו.
גכששני מסובבים באים מסבה אחת אז אפשר לפעמים לחלק בין הדבקים במקרה של ספק ולקבל את המסובב האחד מבלי לקבל את השני, אע"פ שמקור הספק הוא בהסבה ושני המסובבים הא בהא תליא, אבל לא כן בעצם הדבר וההסתעפות, שאי אפשר במקרה של ספק בהסבה שנקבל את עצם הדבר ולא נקבל את ההסתעפות.
דוגם בזה יבדלו, כי, כאמור, בהמדות הקודמות אין אנו זקוקים להסבה רק עד שיתהוה המסובב, אבל כיון שכבר נתהוה אז הוא מתקיים אפילו אחרי בטולה של הסבה, לא כן בעצם והסתעפות, שכל ההסתעפות של הדבר מתקיימת רק כל זמן שעצם הדבר לא נתבטל לגמרי.
הובבחינה זו שוה מדה זו למדת היסוד והבנין, שכאמור, "נפל היסוד נפל הבנין".