מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר 34
אועוד דבר אנו רואים בגדרי חזקה, שהחזקה צריכה להיות בהנקודה העיקרית שממנה מתחיל הספק, אבל אם החזקה היא בנקודה אחרת שאינה נוגעת באופן ישר להספק בדין, אע"פ שבאופן בלתי ישר יצא מזה גם נ"מ לדינא, בזה כבר לא שייכת חזקה, כי גם זה בכלל של המדה עצם והסתעפות הנ"ל, שאין אנו מביטים על ההסתעפות, אלא על העצם, כנ"ל.
בודבר זה למדנו מהסוגיא דגיטין (דף כ"ח ע"א), שאמרינן שם "ורמי תרומה אתרומה, תנן בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים, ורמינהו, הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד? אמר רב אדא בריה דר' יצחק, שאני התם שהרי אסרה עליו שעה אחת קודם מיתתו - וכו' - רבא אמר, שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן", ונחוץ להבין מה ההסבר בתירוצו של ר' אדא דר' יצחק, כיון שהוא לא נחית לחלק בין "שמא מת לשמא ימות" שזה רק רבא אומר?
גאכן, זהו הגדר דמהי החזקה בכאן? חזקת חי, אכן, כאמור, החזקה אינה מכריעה את המציאות, שבאמת הוא חי, אלא רק הדין, וכל זה שהספיקא דדינא אם היא מותרת לאכול בתרומה או לא, בא מעצם הספק, אם הוא חי או לא, וזהו יש תמיד כשלא גרשה מקודם, שבודאי היא מותרת לאכול בתרומה אף כשאין בעלה לפניה, אבל באומר "הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתי", הלא האיסור של תרומה בא כבר לא מעצם המיתה אלא מהגט, והמיתה משמשת כאן רק בתור סימן לדעת מתי חל הגט, וע"ז כבר לא שייכת חזקת חי, דאע"פ שהוא חי, אבל אם הגט חל כבר היא אסורה לאכול בתרומה, ואע"פ שע"י חזקת חי ממילא יסתעף גם נפקא מינא לדינא, דאם נעמיד אותו בחזקת חי גם להבא - לפי הס"ד עכשיו דלא מחלקינן בין שמא מת לשמא ימות - אז לא בא עדיין השעה אחת קודם מיתתו, אבל, כאמור, באופן שכזה לא שייך הגדר חזקה.