מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ט; במקום העצם 15
אובגוף הספק במקום שיש עד מסייע על עיקר השבועה ולא על הגלגול יש שוב לחקור, דאף אם נימא דהעד הוא רק במקום שבועה, עדיין יש להסתפק בעצם דין גלגול שבועה, אם זה בא מעצם החיוב של השבועה העיקרית, או רק מהוצאת החיוב אל הפועל, ובנ"ד, אף אם נימא דהעד הוא רק במקום של שבועה, אבל ס"ס שבועה בפועל לא היתה, ובשלמא אם נימא כהצד הראשון דעצם החיוב גורר את השבועה, גם כאן יש שבועה, אבל אם נימא כהצד השני, מובן דבאופן שכזה אין כאן גלגול.
בולכאורה הדבר מבואר בירושלמי ב"מ פ"ב (הלכה א'), דאיתא שם "אמר, נשבע אני וראה שמגלגלים עליו שבועות אחרות וחזר ואמר, משלם אני, חוששין, א"ר אסי, לא חייבה אותו התורה שבועה להחמיר עליו אלא להקל, שאם ירצה לשלם ישלם ואם רצה לשבע ישבע", ונאמר, שבזה הוא המחלוקת שהת"ק סובר כהצד הראשון וס"ס בעצם הלא יש עליו חיוב שבועה, ור' אסי סובר כהצד השני, וס"ס הרי לא הוציא את החיוב הזה מכח אל הפועל.
גואמנם הגאון הנ"ל מביא גם את הירושלמי הנ"ל, אם כי עפ"י דרכו הוא, שכאמור, לא ירד כלל לעומק הענין.
דאבל באמת אין מזה שום ראיה, דכנראה שהמחלוקת בירושלמי סובבת על יסוד אחר, אם יש בכלל חיוב שבועה אפילו בעצם - ולא דוקא בפועל - במקום שהוא רוצה לשלם, וההדגשה של ר' אסי "לא חייבה התורה אותו שבועה להחמיר עליו אלא להקל" מורה שמדגיש בזה שאין כלל חיוב שבועה אפילו בכח במקום שהוא רוצה לשלם, וממילא כמובן לא שייך בזה גלגול שבועה.
הבאופן שהספק שהתחלנו בו עדיין נשאר ספק לשיטת הרא"ש הנ"ל, כי לשיטת
והרמב"ן כאמור הוא בגדר בטול, אבל לשיטת הרא"ש יש להסתפק אם זהו בגדר דחויה או רק בגדר "ממלא מקום" השבועה.