מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — י; אמצעי ותכלית 17
אוהר"ן בפסחים בפקרא קמא הסביר בטעמו של דבר דיש מצות שמברכינן עליהן ב"על" ויש מצוות שמברכינן בל', כי המצוות שאי אפשר לו להפטר ע"י אחר כתפילין, סוכה, וציצית מברכינן בל', והמצוות שלא מוטל עליו כלל כמו שחיטה וכדומה, כו"ע מודים שהברכה היא בעל, כי פליגי במצוות המוטלות עליו ובכ"ז אפשר להפטר גם ע"י אחר אף בלי שליחות כמו ביעור חמץ וכדומה, אבל בתרומה למשל מברכינן בל', אע"פ שגם שם אפשר לקיימה ע"י אחר? דשאני תרומה דאם הוא עושה זאת ע"י אחר הוא מטעם ד"שלוחו של אדם כמותו.
בוהכוונה הוא באמת ג"כ כנ"ל, דאלה המצוות שהפעולה הוא בגדר תכלית מברכינן בל' "לישב בסוכה, להניח תפילין ולהתעטף בציצית", שהלשון גופה מורה דעצם הפעולה הוא חיוב עליו, אבל אלה המצוות שהפעולה הוא רק בגדר אמצעי, באופן שאין החיוב בעצם הפעולה אלא בהפועל יוצא שיעָשה הדבר, שם מברכינן ב"על", וכשאומרים למשל על השחיטה, הכוונה שהמצוה איננה בפעולת השחיטה, אלא שהמצוה היא בזה שהיא תהיה שחוטה, ומה שמשתמש הר"ן בההבדל של שליחות הוא רק בתור סימן, דבאלה המצוות שאי אפשר לעשותן ע"י אחר כלל, או לכה"פ שיש צורך בשליחות, זהו סימן שהמצוה היא בעצם הפעולה, או בפעולה בחפצא או בפעולה בגופו, ועל זה שייך לומר בל', ואלה המצוות שאפשר לעשותן ע"י אחר ואין צורך אפילו בשליחות, זהו סימן שאין המצוה בעצם הפעולה, אלא רק בהפעול יוצא וע"ז מתאימה הלשון "על", כלומר, התכלית היוצאת מהפעולה כנ"ל.