מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — א; סבה ומסובב 36
אועיין בחדושי רעק"א שעמד על הא דאמרינן שם בביצה "אי הכי אדמיפלגי בביצה ליפלגו בתרנגולת? להודיעך כחן דב"ש, דבנולד שרי, וליפלגו בתרנגולת להודיעך כחן דבית הלל דבמוקצה אסרי? וכ"ת, כח דהיתירא עדיף, מפני שלהתיר צריכים לידיעה ודאית, ולא כן להחמיר שגם מספיקא אנו מחמירים, אכן כל זה שייך בענינים של דאורייתא, שספיקא דאורייתא לחומרא, אבל כאן במוקצה שהוא מדרבנן הלא הוא להיפך יש יותר חדוש בחומרא מבקולא, כי הלא ספיקא דרבנן הוא?
בואמנם לפ"ד בעה"מ הנ"ל היה אפשר לומר שבכל ספק מוקצה יש ספיקא דאורייתא, כיון דכל מוקצה ביו"ט הוא רק במקום שבשבת יש איסור בזה משום מלאכה, וע"י האיסור שאסרו משום מוקצה, תו נשאר גם ביו"ט איסור דאורייתא מצד מלאכה כנ"ל, ועי' שם בבעה"מ, שגם בביצה האיסור משום מוקצה הוא, מפני שסתם ביצים נאכלים בבישול שיש בזה משום מלאכה דאורייתא, וממילא לא ימלט בכל ספק במוקצה שלא יהיה בזה ספיקא דאורייתא?
גאבל באמת זה לא יתכן, דהא כמו שאמרנו מקודם הלא בכל ספיקא דרבנו יש ספיקא דאורייתא מצד הלא תסור, אלא, שכאמור, אנו מביטים תמיד על הסבה ולא על המסובב וה"נ גם בנד"ז.
דועלינו לומר, כמו שאמר שם בחדושיו, שבמוקצה החמירו כעין דאורייתא בספיקות, והראי' ג"כ מהא דמקשה שם (ג' ע"ב) "אלא לר' יוסף ולר' יצחק דאמרי משום גזירה ספיקא דרבנן הוא וכל ספיקא דרבנן לקולא?" ואמאי לא מקשה ג"כ לר"ג דאמר טעמא דביצה משום מוקצה הוא? אלא ש"מ כנ"ל.
האך לכה"פ ע"י שיטת בעה"מ הנ"ל יוסיף לנו טעמא לשבח במה שהחמירו בספק מוקצה, כיון דבכל מוקצה יש, מלבד האיסור כשהוא לעצמו והאיסור "לא תסור" המסתעף מזה, ג"כ איסור דאורייתא מצד מלאכת עבודה.