מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — א; סבה ומסובב 38
אלרבה דסובר דמוקצה דאורייתא, בפסחים (מ"ז ב') ובביצה (ב' ע"ב) הנה בודאי אף מוקצה מחמת איסור בכלל, ובודאי אך אם יהיה ע"ז רק איסור דרבנן נמי יהיה איסור המוקצה שמסתעף מזה כבר איסור דאורייתא, דהא ס"ס מוקצה הוא, יהיה מאיזו סבה שיהיה.
בושוב יש לנו ציור שהמסובב מרחיק לכת הרבה מן הסבה הגורמת, דהסבה הגורמת היא רק איסור מדרבנן, אבל ע"י כך מתהוה סבה חדשה, הסבה של מוקצה שהיא כבר דאורייתא.
גובזה אפשר לישב קושית רש"י גופה על הא דפרכינן שם בביצה הנ"ל "ומי גזרינן, והא תניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן, ביו"ט, ואם איתא לגזור משום הנך דמתילדין בימיהן?" ומקשה רש"י "וא"ת, הוה לה גזירה לגזירה דהנך דמתילדין בימיהן נמי לא אסורות אלא משום גזירה דיום טוב אחר השבת?" ותירוצו שם "הא מצי לאוקמה ביום טוב אחר השבת דהשתא איכא למיגזר אטו הנך דמתילדין בימיהן" כמובן דחוק, דכאן אין הקושיא על התירוץ אלא הקושיא היא על הקושיא "דקארי לה מאי קארי לה" וס"ס מאי מקשה המקשן "ליגזר משום הנך דמתילדין בימיהן", מי יאמר לך, דמיירי ביו"ט לאחר השבת דלמא ביו"ט סתם מיירי ואין גוזרין גזירה לגזירה?
דאבל לפ"ד ניחא, דלרבה בודאי שאפשר לגזור גם גזירה לגזירה במוקצה, משום דלאחר הגזירה כבר נעשה האיסור איסור דאורייתא, משום דס"ס ע"י כך הוא מוקצה מחמת איסור, ואפילו מחמת איסור דרבנן הוא מוקצה מדאורייתא כנ"ל, וממילא הגזירה היא לא גזירה לגזירה אלא גזירה לאיסור תורה.
הועי' לקמן (ד' ע"ב) "איתמר, שבת ויו"ט, רב אמר, נולדה בזה אסורה בזה - וכו' - אלא הכא בהכנה דרבה קמיפלגי, רב אית ליה הכנה דרבה", ובתוס' שם "ותימא, דהא אמרינן כל היכי דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה, ואם כן כשחל יו"ט לאחרי השבת, והביצה נולדה בשבת היא נגמרת ביום שהוא חול וא"כ מאי הכנה איכא?"
ואבל לפ"ד מיושבת התמיהא בנקל, דס"ס כשנולד ביו"ט יש ע"ז איסור דרבנן מטעם גזירה כנ"ל, וכיון שיש ע"ז איסור דרבנן ממילא הוה זה מוקצה ומוקצה דאורייתא, ותו אסור אף בשבת שאחרי זה מדאורייתא, דהא סוף סוף לא היה מוכן מערב שבת מצד האיסור דרביע עלה.