מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — יד; בעצם ובפועל 61
אובזה היה אפשר ג"כ לבאר את סוגית הגמ' בריש בבא מציעא "וליחזי זוזי ממאן נקט? לא צריכי דנקט זוזי מתרוויהו חד מדעתיה ומחד בעל כרחיה ולא ידעינן מי הוא מדעתיה ומי הוא בעל כרחיה", וידוע מה שדחקו בזה כל הראשונים על השאלה דלמה יהיה המוכר נאמן והלא איננו אלא עד אחד?
באבל לפ"ז אפשר, דלאו מטעם עדות אתינן בזה אלא מטעם הודאת בעל-דין ואעפ"י שמסתעף ממילא מזה גם דין עדות לא משגיחין בזה.
גדהא באמת זהו כל החדוש בקדושין, שאם שניהם מודים לא מועילים מפני שחב לאחריני, אבל בממון מועיל כששניהם מודים שזה מכר לזה, ועל שאלת הרשב"א, הלא גם שמה חייבא לאחרינא, כבר תירצנו כנ"ל, ובכן כשאומר לזה "מכרתי הרי יש בזה משום שניהם מודים, ואם כי על מה שאמר ולזה לא מכרתי" אין בזה משום הודאת בעל דין אלא רק מצד עדים אך העדות שבזה אינו אלא דבר המסתעף מהמכירה לראשון - ובכלל גם כשלא אומר ולזה לא מכרתי, הרי ממילא ע"י המכירה לראשון כבר איננו יכול למכור לשום אדם, ויש בזה משום עדות לשלול את אפשרות המכירה לשום איש שבעולם, אך כאמור שזה כבר דבר המסתעף כנ"ל, והכי נמי כשאומר בפירוש ולזה לא מכרתי.