מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהמידות לחקר ההלכה — ג; שתי סבות 13
אועיין בקצוה"ח (סי' ס"ט ס"ק ז') שמסתפק במחוייב שבועה כשלא נשבע ומת, אם מחוייבים היורשים מטעם שאינו יכול לשבע משלם, ואע"פ שאנו למדים מן המקרא שבועת ד' תהיה בין שניהם ולא מן היורשים, אבל שם המדובר כשהיורשים גופא אומרים חמשין ידענא וחמשין לא ידענא. ולמדין מן המקרא שעל היורשים לא מתהוה חיוב שבועה מעיקרו, אבל כאן הספק הוא בחיוב שבועה שכבר נתהוה על האב, שאז אפשר ששפיר אמרינן גם על היורשים "מתוך שאי"ל משלם", ומובן, שגם הספק הזה תלוי בחקירתנו הנ"ל, דאם נימא כהצד הראשון אין שום ספק שהיורשין לא מחוייבים, דעל האב אי אפשר להגיד מתוך שאינו יכול לשבע, דאלמלי היה חי היה שפיר יכול לשבע, והיורשים הרי לא נתחייבו כלל בשבועה, אבל להצד השני, ס"ס אין כאן סבה לפטור, וממילא נמשך עליהם חיוב האב שהוא חיוב ממון.
בועיין בס' אור שמח (בפ"ד מהל' טוען ונטען הלכה ה') שהעיר בזה עפ"י דברי הגמ' בבכורות (מ"ח ע"א) דכל שיעבוד נכסי הוא מצד ערבות, ולפיכך בשני יב"ש שהיו בעיר אחת ולקח אחד מחברו שדה דאינו גובה ממ"נ, מצד דליכא לוה ליכא ערב, וה"נ הלא כל התביעה מנכסי היתומים הוא מצד ערבות על השיעבוד הגוף של אביהם, וממילא אמרינן גם כן ליכא לוה ליכא ערב?
גולפ"ד מובן שאין הנידון דומה לראיה, דהתם, בבכורות, ס"ס אין חיוב במציאות על אחד משני יב"ש הנ"ל, משא"כ כאן דיש גם חיוב ממון במציאות על אביהם, אלא שבמקרה שאם היה נשבע היה זה סבה לפוטרו, וממילא כ"ז שלא נשבע שפיר הנכסים ערבים על זה.
דואפשר שגם מחלוקת הראשונים: אי אמרינן בגלגול שבועה מתוך שא"י לשבע משלם, ג"כ נובעת מתוך החקירה הנ"ל, דאי נימא דהחיוב ממון בא באופן של ממילא, משלילת השבועה, הנה גם בגלגול שבועה, כיון דס"ס הועמד עליו חיוב שבועה גם על הגלגול והוא לא נשבע מתהוה עליו עי"ז חיוב תשלומין, אבל אם נימא דהחיוב ממון בא מהסבה הראשונה, מהעד, למשל, לא שייך על זה הגלגול שס"ס ע"ז ליכא עד.
הוכן המחלוקת במחוייב שבועה ואינו יכול לשבע, אם נוכל לגלגל עליו שבועה אחרת, דאם נימא דגם באינו יכול לשבע הנה רק בבחינת שאינו מוציא את חיובו מכח אל הפועל, אבל החיוב בכח הוא לעולם חיוב של שבועה, שייך שפיר גלגול בזה, ואע"פ שאי אפשר לו להוציא את מקור החיוב, חיוב השבועה העיקרית מכח אל הפועל, אבל את הגלגול שכן אפשר הוא מחוייב ועומד, אבל אם נימא דעצם החיוב הוא ממון והשבועה הוא רק דין של פטור, וממילא כשאינו יכול לשבע לא היה כלל חיוב שבועה בזה מעיקרו, לא שייך באופן שכזה גלגול. וביותר הסבר, כי לפי הצד הזה עלינו לומר בכל גלגול שבועה, כי לא החיוב שבועה הוא שמגלגל, כי, כאמור, לפ"ז אין כלל חיוב שבועה אלא פטור שבועה, והגלגול בא רק ממציאות השבועה, דס"ס כשיש מציאות שבועה על אחד הוא נשבע גם על השני, אבל כשאין מציאות השבועה על הראשון, יהיה אפילו מצד מה שאינו יכול לשבע, ס"ס אין בשביל מה לגלגל.