טור אבן העזר — סימן א
יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם מרומם על כל וכבודו מעין כל נסתר ונעלם. ואף כי כבודו מלא עולם. איזה עין תשורהו. ולשון מי תכילהו. ולב מי ימצאהו. ואיזה שכל אשר ידעהו. ותבונות מי תבינהו. וחכמת מי תשיגהו. עמוק עמוק מי יעלהו. גבוה גבוה מי יורידהו. רחוק מי יקרבהו. קרוב מי ירחקהו. אבל כח מעשיו יגידוהו. עלילותיו יודיעוהו. ונפלאותיו ישיגוהו. נוראותיו יסהדוהו. גודל מפעליו יעידוהו. כי אלהי האלהים ואדוני האדונים הוא לבדו ואין עוד כמוהו. השמים וכל צבאם כבודו יספרוהו. חיות ואופנים ינשאוהו. שרפים ואראלים יעריצוהו. כרובים ומלאכים יאמצוהו. עירין וקדישין יקדישוהו. שמש וירח יצלצלוהו. הכוכבים ממסילותם יסלסלוהו. תבל ומלואה תהילותיו יהללוהו. בני יעקב יבחרוהו. ערב ובקר ייחדוהו. עדת לאומים ימליכוהו. קהל עם ירוממוהו. מושב זקנים יאמירוהו. ישישים יזמירוהו. נערים יגדלוהו. עוללים יקלסוהו. גמולי חלב יפארוהו. יונקי שדים יברכוהו. גבורים יגבירוהו. חלשים יאמצוהו. ימים וכל רומש בם ישבחוהו. עצי היער ירננוהו. חיות השדה יכבדוהו. כל עוף כנף ישגבוהו. עשבות הרים יאדירוהו. תנובות שדי יחזקוהו. דגי הים יעלוהו. אילי נביות ישרתוהו. צאן קדר ימשילוהו. בהמות בהררי אלף יפחדוהו. זיז שדי יהדרוהו.
כי ששת ימים עשה את השמים ואת הארץ הימים וכל אשר בהם הכל לכבודו בראו. ובאחרית כל ברא האדם יפה בעתו יצרו אף עשאו. כחתן שעושה סעודה ואחר כך יביא קרואיו. כי אחרי שברא השמים וכסיליהם הארץ ותולדותיה הימים וכל אשר בהם ברא את האדם והמשילו על כל התחתונים כדכתיב תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו. גם את העליונים נתן לשמשו כדכתיב והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ.
ועוד הפליא והגדיל עמו בעזר אשר עזרו. ובעטרה אשר עטרו. וכחתן פארו. וישם עליו ציץ נזרו. ועל הכל האשה אשר ממנו לוקחה. ולא כשאר הברואים אשר בראם שנים שנים. אבל בראו לבדו. ויקח אחת מצלעותיו ויבן אותה לאשה ויביאה לו למען היותה לו לעזר ולהועיל. כאשר כתב החכם רבי אברהם ב"ר דוד בספר הנפש. כי לטובת האדם ולהנאתו הגדולה אשר זה. שאילו נברא זכר ונקבה כשאר הברואים היתה האשה אצל האדם כנקבות הבהמה אצל הזכר שאינה מקבלת שלטונות הזכר ולא עומדת אצלו לשמשו. אך זה חוטף מזה וזה בועט בזה ואיש למעברו יפנו. וגם אינם מיוחדים זה לזה. לפי שבתחלה נבראו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. ולכן ראה הבורא יתברך צורך האדם והנאותיו. וברא אותו יחידי. ולקח אחת מצלעותיו. ובנה האשה ממנה. והביאה אל האדם להיות לו לאשה. ולהיותה לו לעזר ולמסעד. מפני שהיא נחשבת לו כאחד מאבריו אשר לו לשמשו. וכי יהיה מושל עליה כמושלו על אבריו. וכי תהיה משתוקקת אליו כאשר אבריו משתוקקים להנאת גופו. וזהו מה שאמר הכתוב ולאדם לא מצא עזר כנגדו. מציאה זו אינה אחר בדיקה וחיפוש כשאר כל המציאות. שאין נכון לדבר כן כנגד הבורא יתברך. אך היא במציאות המחשבה הקדמונית. כאשר ברא את הנבראים מן האדמה זכר ונקבה. והביט וראה בטובת האדם. ולא מצא עזר לאדם בבריאה ההיא. ואמר לא טוב היות האדם לבדו. כלומר אין טוב שיהיה האדם מתבודד עם האשה כמו הבהמות שהם מתבודדים ואין הנקבות מיוחדות לזכרים. אעשה לו עזר ממנו כנגדו. כלומר אבראנו בענין שיהיה לו עזר ממנו. ושתהיה מיוחדת לו. וזהו כנגדו. כלומר שתעמוד אצלו יום ולילה עכ"ל הרב.
ועל כן הפליגו רבותינו ז"ל מאד לדבר במי שאין לו אשה. עד שאמרו כל מי שאין לו אשה שרוי בלא טובה. בלא שמחה. בלא ברכה. בלא דירה. בלא תורה. בלא חומה. בלא שלום. בלא טובה דכתיב לא טוב היות האדם לבדו. בלא שמחה דכתיב ושמחת בחגך אתה וביתך. בלא ברכה דכתיב להניח ברכה אל ביתך. בלא דירה דכתיב אעשה לו עזר כנגדו. בלא תורה דכתיב האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני. בלא חומה דכתיב נקבה תסובב גבר. בלא שלום דכתיב וידעת כי שלום אהליך ופקדת נוך ולא תחטא.
והאדם בראותו אותה וידע כי ממנו לוקחה אמר על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. כלומר ראויה זו שתהיה מיוחדת לאדם. ואדם אליה. ועל כן ראוי לאדם לאהוב את אשתו כגופו. ולכבדה יותר מגופו. ולרחם עליה ולשמרה. כאשר ישמור אחד מאבריו. וכן היא חייבת לעובדו ולאוהבו כנפשה. כי ממנו לוקחה. ועל כן צוה הכתוב על האדם שארה כסותה ועונתה לא יגרע. ועוד מצות רבות נצטוו בענין חבור האדם עם אשתו כל ימי היותם יחד עד הפרדם. ועוד תקנות רבות נתקנו בהן אחרי כן. ואמרתי לחבר בהן ספר. וראיתי בספרים. ובינותי בדברי המחברים. ולקטתי בעמרים. מאחרי הקוצרים. וחברתי את הספר הזה וקראתיו אבן העזר וזה סדורו.
תחילה אבאר חיוב האדם לישא וגודל שכרו. את מי ראוי שישא. ואיזו חזקה מועלת לענין כהונה. ושאינן ראויות לינשא לישראל ולכהן. או מחמת פסול שבגופן. או חסרון שבגופן. או מחמת מקרה שאירע בהן. או מחמת איסור ערוה. ואיסור גויה ושפחה. והיתר אשת איש בעדות שמת בעלה. ובאיזה ביאה מתחייב האיש והאשה. והרחקת מן העריות. ואיסור יחוד. ואיסור הוצאת זרע לבטלה. וכיצד יתנהג עם אשתו. וחיוב עונתו עמה. והלכות קידושין. וכל דין הארוסה כל מה שנוהג בה עד שתנשא. ודין הסבלונות. והחופה. וברכת נשואין. ומצות שמחת חתן וכלה. ושיעור הכתובה לכל אחת ואחת. וטענת בתולים. וחיוב האיש בכתובה. וכל תנאיה. והיאך נגבית. ומה שהוא זוכה מכח אשתו. והלכות גירושין. ומיאון. והלכות יבום וחליצה. והלכות אונס ומפתה ומוציא שם רע. והלכות סוטה.
וראיתי עוד לעשות סימנים לכלול כל ענין וענין במלות קצרות. ולכותבם בתחלת הספר במנין. למען היות נקל למצוא כל ענין וענין.
ואל אלהים יודע וישראל הוא ידע. כי לא בעבור מעלה עשיתי הדבר הזה. וגם לא עשיתי דבר שיהיה כדי עילוי. שאיני אלא כתלמיד הלומד מפי המלמד. וכותב דבריו כדי להתלמד. וכלוקט המלקט מאחרי הקוצרים. וכמאסף מבין העמרים אחת הנה ואחת הנה ביני חטי לקוטי בתר לקוטי.
ואבקש מאל העוזר להיות לי לעזר כדכתיב עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. וכתיב יראי ה' בטחו בה' עזרם ומגינם הוא. וכתיב ה' עוזי ומעוזי בו בטח לבי ונעזרתי ויעלוז לבי ומשירי אהודנו. וכתיב ואני עני ואביון ה' יחשוב לי עזרתי ומפלטי אתה אלהי אל תאחר. וכתיב ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. וכתיב דחה דחיתני לנפול וה' עזרני. וכתיב קומה ה' עזרתה לנו ופדנו למען חסדך. וכתיב הבה לנו עזרת מצר ושוא תשועת אדם. וכתיב ויקרא שמו אבן העזר לאמר עד הנה עזרני ה'.
אהלכות פריה ורביה
יתברך שמו של הקב"ה שהוא חפץ בטוב בריותיו שידע שאין טוב לאדם להיות לבדו ועל כן עשה לו עזר כנגדו ועוד כי כוונת הבריאה באדם כדי לפרות ולרבות וזה אי אפשר בלא העזר ועל כן צוהו לדבק בעזר שעשה לו לכך חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות שכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים דכתיב שופך דם האדם וסמיך ליה ואתם פרו ורבו וכאילו ממעט הדמות דכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם ואתם פרו ורבו וגורם לשכינה שתסתלק מישראל וכל מי ששרוי בלא אשה שרוי בלא טובה בלא ברכה בלא דירה בלא תורה בלא חומה בלא שלום ואמר ר"א כל מי שאין לו אשה אינו אדם וכיון שנשא אשה עונותיו מתפקקים שנאמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיי' ומצוה גדולה היא עד מאד שאין מוכרים ס"ת אלא כדי ללמוד תורה ולישא אשה ומצוה על האדם שישא אשה כשהוא בן י"ח שנים דתנן בן י"ח לחופה אבל המקדים לישא כשהוא בן י"ג מצוה מן המובחר ת"ר המשיא בניו ובנותיו סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך וגו' ואמר אביי הא דעדיפנא מחבראי משום דנסיבנא מבר שיתסר ואי נסיבנא בר ארביסר הוה אמינא גירא בעיניה דשטנא אבל קודם י"ג לא ישיאם דהוי כזנות ובשום ענין לא יעבור כ' שנה בלא אשה דאמר רבא וכן תנא דבי רבי ישמעאל עד כ' שנה הקב"ה ממתין לו לאדם שמא ישא אשה וכיון שעברו כ' שנה ולא נשא אומר הקב"ה תפחנה עצמותיו וכתב א"א ז"ל רווק שעברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לישא ב"ד כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פ"ו ומיהו מי שא"א לו ללמוד אם ישא אשה אינו חייב לישא בשנת כ'. לשון הרמב"ם ז"ל ואם עוסק בתורה וטרוד בה ומתירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונות ויתבטל מן התורה מותר להתאחר שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכל שכן בת"ת מי שחשקה נפשו בתורה תמיד כבן עזאי ונדבק בה כל ימיו ולא נשא אשה אין בידו עון והוא שלא יהא יצרו מתגבר עליו ואומר א"א הרא"ש ז"ל הא דאמר ואם א"א לו ללמוד ילמוד ואח"כ ישא אשה קצבה לאותו לימוד לא ידענא שלא יתכן שיתבטל מפריה ורביה כל ימיו שלא מצינו זה אלא בבן עזאי שחשקה נפשו בתורה ע"כ כיון שיש לאדם זכר ונקבה קיים מצות פריה ורביה היה הבן סריס או הנקבה אילונית לא קיים פריה ורביה היו לו בנים ומתו לא קיים פריה ורביה אבל אם מתו והניחו בנים כיון שיש לו לבן בן או בת או בן או בת לבת קיים פ"ו אבל מת א' מהם בלא בנים ויש לשני בן ובת לא קיים היו לו בנים בכותיותו ונתגייר הוא והם קיים פ"ו אבל עבד שהיו לו בנים ונשתחרר הוא והם לא קיים ואע"פ שקיים פריה ורביה אסור לו לעמוד בלא אשה דאמר רב נחמן אע"פ שיש לו לאדם כמה בנים אסור לו לאדם לעמוד בלא אשה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו וא"ר יהושע נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בזקנותו שנא' בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך ואין חילוק בין יש לו בנים לשאין לו אלא לענין מכירת ס"ת שלעולם צריך שישא אשה בת בנים אם יש ספק בידו אפי' יש לו כמה בנים ואם אין ספק בידו לישא אשה בת בנים אלא א"כ ימכור ס"ת אם אין לו בנים ימכור כדי שישא בת בנים אבל אם יש לו בנים לא ימכור אלא ישא אשה שאינה בת בנים ולא יעמוד בלא אשה וי"א שאפי' אם יש לו בנים ימכור ס"ת כדי שישא אשה בת בנים ואין חילוק אם יש לו בנים לשאין לו בנים אלא לענין נשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה שאם אין לו בנים חייב לגרשה כדי לקיים פריה ורביה ואם יש לו בנים אינו חייב לגרשה דרבי יהושע לא קאמר אלא לכתחלה ישא אשה בזקנותו שהיא בת בנים אבל אינו חייב לגרשה אם אינה בת בנים וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל: נושא אדם כמה נשים דאמר רבא נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר למיקם בסיפוקייהו ומ"מ נתנו חכמים עצה טובה שלא ישא אדם יותר מד' נשים כדי שיגיע לכל אחת עונה בחדש ובמקום שיש תקנה שלא ישא אלא אשה אחת הולכין אחר המנהג אשה אינה מצווה על פריה ורביה לפיכך אם שואלת גט בטענה שאינה ראויה לבנות ממנו אין שומעין לה כאשר יתבאר לקמן באלו שכופין אותן להוציא כדאית' בהל' גירושין: