טור אורח חיים — סימן א
ברוך ה' אלהי ישראל אשר לו הגדולה והגבורה. לו נאה שיר ושבחה הלל וזמרה. עוז וממשלה. על כל אלהים מאוד נעלה. אם אומר אשמיע כל תהלתו ואהללה. לא אוכל כי אין בלשוני מלה. וכי הוא מרומם על כל ברכה ותהלה. ולו דומיה תהלה. שליט בכל דרי מטה ומעלה. כלם איש איש ממקומו ישתחוו לו בחילה. ראשון לראשונים אין לראשיתו ראש ותחילה. וגם את אחרונים הוא ואין לו קץ ותכלה. בראשית ברא את השמים ואת הארץ ובששת ימים עשה את מלאכתו עד אם כלה. וייצר את האדם עפר מאדמתו. את הכל עשה יפה בעתו בעבור ישראל ראשית תבואתו. ובעבור תורת קנינו ראשית נסיכתו. להנחיל לעם קדשו יעקב חבל נחלתו. וזווג ראשית עם ראשית. טוב אחרית דבר מראשיתו. זווגו יפה עלה. כי אמרת ה' צרופה מקושטת בעשרים וארבע ככלה:
ויתן לנו על יד נאמן ביתו. חוקי דתו ותורתו. ויבדילנו מטומאת גויי הארצות ויקרבנו לעבודתו. ויצוהו עלינו חוקים ומשפטים ללמדנו. ויעש כאשר צוה וילמד חוק ומשפט לישראל. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וחוקי האל. ותורה אשר קבל משה מסיני מסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. והם החזירו העטרה ליושנה וברכו במורא. האל הגדול הגבור והנורא. ותקנו כל סדר הברכות קריאת שמע שחרית שתים לפניה ואחת לאחריה וערבית שתים לפניה ושתים לאחריה וסמכום על המקרא שבע ביום הללתיך. וכן כל י"ח ברכות על הסדר וסמכום על המקראות. ותקנו לברך מאה ברכות בכל יום ולברך על כל דבר ודבר מעין ברכתו והם מסרוה לתלמידיהם וכן דור אחר דור עד היום:
ויען כי ארכו לנו הימים בגלותינו ותשש כחנו. ושמם לבנו. ורפו ידינו. וכהו עינינו. וכבדו אזנינו. ונאלם לשונינו. ונטל מדברנו. ונסתמו מעיני חכמתינו. ונשתבשו הסברות. וגדלו המחלוקות. ורבו הדעות. ולא נשארה הלכה פסוקה שאין בה דעות שונות. עד כי רבים מועלים בהנאתן מן העולם בלא ברכה. ואמרו רבותינו ז"ל ילך אדם אצל חכם וילמדנו סדר ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה. על כן העירוני רעיוני ומחשבותי ועם לבבי אשיחה אמרים. אקומה נא ואסובבה בבתי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים סופרים ואבינה בספרים. ואלקטה שנים ושלשה גרגרים בראשי האמרים מדברי המחברים. ואחבר ספר בענין התפלות והברכות ואסדרם כל דבר ודבר ברכתו הראויה לו תחלה וסוף ואבררם בענין שלא ישאר בהן ספק:
וישיבוני סעיפי הלא ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה. ואתה בער וצעיר לימים אתה ואין בך דעת ומזימה. ואין אתך יודע עד מה. לכן חדל לך ממחשבותיך. פן מה תעשה באחריתך. ואל יכלימוך רעיך. ואשיבם דבר לאמר אקומה נא ויהי מה כי היא מלאכת שמים. ואשאלה עזר מאתו ויהי לי לעינים. ולשמוע בלמודים יעיר לי אזנים. ולדבר מישרים יפתח לי שפתים. ויוציא לפועל מחשבותי. ותעלוזנה כליותי. וראיתי לחבר עוד הלכות שבת ומועדים מגילה וחנוכה ור"ח ותעניות כי הם דברים ההוים ובאים לעתים ידועים. ואין רצוני להאריך בראיות אלא להביא דברים פסוקים ובמקום שיש דעות שונות אכתבם ואכתוב אחרי כן מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל. וקראתי ספר זה אורח חיים כי הוא יסיר ממוקשי מות להולכים באורחותיו. וחלקתיו לג' חלקים:
החלק הראשון סדרתי בו סדר היום איך יתנהג האדם מעת קומו עד שכבו בענין ק"ש שחרית וערבית ובענין התפלות כל אחת בזמנה והלכותיה. ושאר התפלות כגון תפלת הדרך והדומין לה. ואיך יתנהג במאכליו ובמשקיו במשאו ובמתנו כל אחד בעתו. ואפרש הלכות ציצית בעת התעטפו בבקר. ואחריו הלכות תפילין בעת הנחתן. וכל ברכה וברכה משמנה עשרה ברכות סדרתי בה ענינה כגון הזכרה בגבורות ושאלה בברכת השנים ונשיאות כפים בברכת השלום וכן כולם. ואחר שמונה עשרה סדרתי קריאת התורה וברכותיה. ואחר כן קדושת בית הכנסת ומכירתה. ובעת הסעודה סדרתי דין נטילת ידים מים ראשונים בתחלת הסעודה מים אמצעיים באמצעיתה ואחרונים בסופה. ודין הבציעה ועל מה ראוי לבצוע. וכל הלכות הסעודה. ודין כוס של ברכה. וברכת המזון. וכל מה שמוסיפין בכל ברכה וברכה ואם שכח ולא הזכירו וכל דיניו. והזימון מי יצטרף ומתי נחלקים וכל דיניו. וברכת הנהנין תחלה וסוף ושיעורן ואיזה קודם לחבירו ופוטר חבירו וכל משפטן. וברכת הריח והנס וההודאה ושאר כל הברכות. ושינת הצהרים וכונת האדם בהנאותיו מן העוה"ז:
החלק השני סדר יום השבת איך יתנהג בכבודו ומיום הראשון ואילך והלכות כל ענין וענין בזמנו כגון קבולת ושכירות מרחץ שלפני שבת ושותפות עם הגוי והפלגת ספינה ושילוח אגרות ג' ימים לפני השבת. ודברים הנוהגים בע"ש כגון איסור מלאכה ושהייה והטמנה והדלקה כל אחד בזמנו ואיזו מלאכה מתחילין ע"ש עם חשכה. ומי שהחשיך לו בדרך. ואח"כ סדר היום בעצמו והלכותיו המותרין והאסורים אבל חיוב חטאת לא רציתי להאריך בו:
החלק השלישי סדר מועדות והלכותיהם ומגילה וחנוכה ור"ח והתעניות והתחלתי בהלכות ר"ח ופירשתי בו ברכת הלבנה ומעט מהעיבור לידע המולד והתקופות וקביעות השנה ואח"כ הלכות הפסח כי לרגלים מונין מניסן וספירת העומר והלכות יום טוב וחול המועד ותשעה באב ושאר תעניות והאשמורות לפני ראש השנה. וראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכפורים. וסוכה ולולב וחנוכה וסדר הפרשיות ומגילה:
וראיתי עוד לעשות סימנים לכלול כל ענין וענין במלות קצרות ולכתבם בתחלת הספר במספר במנין למען היות נקל לבקש כל ענין וענין. ואל אלהים יודע וישראל הוא ידע כי לא בעבור מעלה עשיתי זאת כי לא עשיתי דבר שיהא בו כדי עילוי שאיני אלא כתלמיד הלומד מפי המלמד וכותב דבריו להתלמד וכלוקט המלקט מאחרי הקוצרים וכמאסף בין העמרים אחת הנה ואחת הנה ביני חטי לקוטי בתר לקוטי והיודע כל תעלומות יעזרנו להוציא לאור כל נעלמות. ויקרבנו לעבודתו. ויאיר עינינו במאור תורתו ויצילנו משגיאות. ויראנו בתורתו נפלאות. ויזכנו בביאת הגואל לראות. ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו. כדכתיב לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים בית יעקב לכו ונלכה באור ה' אמן:
איהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים פרט ארבעה דברים בעבודת הבורא יתברך והתחיל בעז כנמר לפי שהוא כלל גדול בעבודת הבורא יתברך לפי שפעמים אדם חפץ לעשות מצוה ונמנע מלעשותה מפני בני אדם שמלעיגין עליו ועל כן הזהיר שתעיז פניך כנגד המלעיגין ואל תמנע מלעשות המצוה וכן א"ר יוחנן בן זכאי לתלמידיו יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם וכן הוא אומר לענין הבושה שפעמים אדם מתבייש מפני האדם יותר ממה שיתבייש מפני הבורא יתברך על כן הזהיר שתעיז מצחך כנגד המלעיגים ולא תבוש וכן אמר דוד ע"ה ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש אף כי היה נרדף ובורח מן העו"ג היה מחזיק בתורתו ולומד אף כי היו מלעיגים עליו ואמר קל כנשר כנגד ראות העין ודמה אותו לנשר כי כאשר הנשר שט באויר כך הוא ראות העין לומר שתעצים עיניך מראות ברע כי היא תחלת העבירה שהעין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרין ואמר גבור כארי כנגד הלב כי הגבורה בעבודת הבורא יתברך היא בלב ואמר שתחזק לבך בעבודתו ואמר רץ כצבי כנגד הרגלים שרגליך לטוב ירוצו וכן דוד המלך ע"ה היה מתפלל על שלשתם אלא ששינה הסדר ואמר הדריכני בנתיב מצותיך על הרגלים ואמר אח"כ הט לבי ואמר אח"כ העבר עיני מראות שוא והזכיר בלב הטיה ובעין העברה כי הלב הוא ברשותו להטותו בדרך הטובה או לרעה אף אחר שראה מעשה השוא על כן התפלל שיעזרנו להטותו לדרך הטובה אבל ראות השוא אינו ברשותו כי אפשר שיפגע בו פתאום ויראנו לכן התפלל שיעביר עיניו מראות שוא ולא יזמינהו לפניו כלל לכן צריך האדם להתגבר כארי לעמוד בבקר לעבודת בוראו ואף אם ישיאנו יצרו בחורף לאמר איך תעמוד בבקר כי הקור גדול או ישיאנו בקיץ לאמר איך תעמוד ממטתך ועדיין לא שבעת משנתך התגבר עליו לקום שתהא אתה מעורר השחר ולא יהא הוא מעירך כמו שאמר דוד ע"ה עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר אני מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי וכ"ש אם ישכים קודם אור הבוקר לקום להתחנן לפני בוראו מה יופיו ומה טובו וטוב למי שמקדים שיכוין לשעות שמשתנות המשמרות שהן בשליש הלילה ולסוף ב' שלישי הלילה ולסוף הליל' שבאלו הזמנים הקב"ה נזכר לחורבן הבית ופיזור ישראל בין העו"ג והתפלה שיתפלל אדם באותה שעה על החורבן והפיזור רצוייה וקרובה להתקבל ויפיל תחנתו לפני המקו' א' המרב' וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו בתחנוניו כי טוב מעט בכוונה מהרבות בהם שלא בכוונה וטוב לו' פרשת העקידה ופרשת המן ועשרת הדברות ופרשת הקרבנות כגון פרשת העולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם אמנם פרשת הקרבנות טוב יותר לאומרה ביום שהם במקום הקרבת הקרבן שזמנו ביום וכשיסיים פרשת העולה יאמר רבון העולמים י"ר מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל לפניך כאילו הקרבתי עולה בזמנה וכן יאמר בפרשת המנחה והשלמים והאשם ואחר פרשת החטאת לא יאמר כן לפי שאינה באה נדבה . ואם אינו יכול להשכים קודם אור הבוקר מכל מקום התפלה אשר היא מועד לכל חי אל יאחר אותה ויחשוב בלבו אילו היה בעבודת מלך בשר ודם וציוהו להשכים באור הבוקר לעבודתו היה זהיר וזריז לעמוד לעבודתו כאשר ציוהו כ"ש וק"ו בנו של קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה: