אין חיוב ציצית אלא בטלית שרוצה ללבוש אבל מה שאינו רוצה ללבוש פטור הילכך אין לברך בעשייתו וכו' בפ' התכלת (מנחות מב.) רב נחמן אשכחיה לרב אדא בר אהבה דרמי חוטי וקא מברך לעשות ציצית א"ל מאי ציצי שמענא הכי אמר רב ציצית אינה צריכה ברכה ופירש"י מאי ציצי. לגלג עליו: אינה צריכה ברכה. בשעת עשייה ואמרינן בתר הכי דרב חסדא רמי דרב אדרב ומי אמר רב ציצית אינה צריכה ברכה והאמר רב וכו' ואסיקנא דבהא קא מיפלגי רב נחמן ורב חסדא אליבא דרב דרב חסדא סבר ציצית חובת טלית היא הילכך עשייתה היא גמר מצותה ורב נחמן סבר חובת גברא היא ועטיפתה זו היא מצותה. וכתבו הרי"ף והרא"ש והילכתא כרב דאמר חובת גברא היא דהא אנן לא מברכינן לעשות ציצית הילכך הא דאמר שמואל כלי קופסא חייבים בציצית ליתא והכי כתב בעל הלכות ואיכא מ"ד הלכה כשמואל דאמר חובת טלית היא ואנן כתבינן מאי דסבירא לן ע"כ והרמב"ם פסק בפ"ג כדברי הרי"ף והרא"ש דחובת גברא היא וכיון ששלשה עמודי ההוראה מסכימים דחובת גברא היא אין לספק בדבר: גרסי' בגמרא (מא:) מודה שמואל בזקן שעשאה לתכריכין שפטורה מ"ט אשר תכסה בה אמר רחמנא והאי לאו לאיכסויי עבידא וכתוב בנמ"י ואע"פ שלובש אותה לפעמים בחייו כיון שאין עיקר עשייתה לאיכסויי מחיים הו"ל ככסות לילה שפטורה אפילו ביום ע"כ ואפילו להרמב"ם שמחייב ציצית לכל כסות שלובש ביום ואע"פ שהוא מיוחד ללילה שאני הכא דכיון דכתיב על ד' כנפות כסותך משמע דוקא כסות המיוחד לאדם חי יצא זה שאינו מיוחד לכסות אדם חי דהוה ליה כאילו אין כסות כלל ופטור:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים