ספק אם קרא ק"ש וכו' בפרק מי שמתו (ברכות כא.) אמר ר"י אמר שמואל ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר מ"ט ק"ש דרבנן אמת ויציב דאורייתא ור"א אמר ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל וכתבו הרי"ף והרא"ש דלית הלכתא כשמואל דאמר ק"ש דרבנן דקי"ל ק"ש דאורייתא וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מה' ק"ש וכתב שכשהוא מסופק אם קרא אם לאו שהוא צריך לחזור ולקרות וצריך לברך לפניה ולאחריה וכן דעת ה"ר יונה שכל דבר שהוא ספק של תורה מברכין עליו והביא ראיה לדבר ולאפוקי מדברי האומרי' דכיון דברכו' מדרבנן נינהו משום ספיקא דרבנן אינו חוזר ומברך: ומ"ש רבינו אבל אם יודע שקראה אלא שמסופק אם בירך וכו' כ"כ ג"כ הרמב"ם וטעמא משום דהוי ספיקא דרבנן ולקולא וכן כתב הרא"ש אהא דאמר רב יהודה אמר שמואל ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא משום דק"ש דרבנן מכאן פסק בשאלתות דכל ברכות דרבנן אי מספקא ליה אי אמרן א"צ לחזור ולאמרן וה"ר מנוח כתב עוד טעם אחר משום דהוי ספק לא תשא ולחומרא: כתוב בא"ח בשם הרשב"א שאם נסתפק לו אם אמר אמת ויציב אפילו יודע שקרא ק"ש חוזר וקורא אמת ויציב לפי שהיא מן התורה עכ"ל וכבר נתבאר בסמוך שאין כן דעת הפוסקים:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים